נאמר זאת כך: סב-סבכם לא שמע על בר כוכבא
אין שום רמז לְחג כלשהו בל"ג בעומר באף אחד מהמקורות המכוננים של היהדות: התנ"ך, המשנה, התלמוד או המדרש. הפעם הראשונה שבה אנו שומעים על סיבה לשמחה ביום זה, היא במאה ה-12, בהקשר לעצירת המגיפה שהמיתה את תלמידי רבי עקיבא. ומתי נכנס רשב"י לתמונה? רק במאה ה-16
אם הייתם מסתובבים בקהילות ישראל בגולה, בל"ג בעומר, עד לפני כ-150 שנה, ושואלים גדולים כקטנים: "מי היה בר כוכבא?" - יש סיכוי מצויין שמרבית היהודים היו מרימים גבה. בר כוכבא לא היה מוכר כגיבור לאומי נערץ - לא באשכנז ולא בעדות ספרד והמזרח. לא שרו לו שירים, לא סיפרו עליו אגדות, איש לא "מחא לו כף: בר כוכבא, הידד!" ושום תינוק, אגודה או מוסד לא נקראו על שמו. אז איך פתאום "קל כנשר טס" איש בשם בר כוכבא, ונחת לו בטבעיות במרכז ל"ג בעומר שלנו? ובכלל, היה או לא היה?
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אין שום רמז לְחג כלשהו ביום ל"ג בעומר, שהוא היום ה-33 לספירת העומר, באף אחד מהמקורות המכוננים של היהדות: התנ"ך, המשנה, התלמוד או המדרש. הפעם הראשונה שבה אנו שומעים על סיבה לשמחה ביום זה, היא במאה ה-12, כשרבי אברהם בן נתן הירחי מאשכנז מספֵּר מפי השמועה, כי ביום זה נעצרה המגפה שעליה נכתב בתלמוד כי ניספו בה 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, בין פסח לשבועות.
לטורים הקודמים של אסתר שקלים בערוץ היהדות:
במאה ה-15 כותב המהרי"ל, אבי ההלכה האשכנזית, על שמחה הנוהגת בל"ג בעומר לכבוד האירוע. כידוע, זהו גם הטעם המקובל בתפוצות ישראל להפסקת מנהגי האבלות של ספירת העומר ביום זה.
המאה ה-16: הרשב"י נכנס לתמונה
מפנה רב חשיבות התחולל בחג במאה ה-16, כשבמרכזו הועמדה דמותו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). לפי מסורת שייסדו המקובלים בצפת בתקופה זו,
היום ה-33 בעומר הוא יום נישואיו של רשב"י, יום צאתו מהמערה ויום פטירתו. משום כך היה ל"ג בעומר יום ההילולה לכבודו בתפוצות ישראל במערב ובמזרח, ותינוקות רבים שנולדו ביום זה, היו נקראים על שמו, מתוך אמונה שהתנא האלוקי, שהיה מקובל בעם היהודי כדמות רוחנית קדושה במיוחד - ישמור ויגן עליהם במהלך חייהם.
לפי המסופר בספר "הזוהר", המיוחס לבר יוחאי, התלקחה אש נוראת-הוד בביתו ביום פטירתו. באותו היום גילה לתלמידיו סודות כמוסים רבים מתורת הקבלה. לזכר האש והאור הגדול של הרזים מתורת הנסתר שנחשפו באותו היום, ייסדו האר"י ותלמידיו את ההתכנסוּת וההדלקה הגדולה של מדורת שמן בראש ציון קברו במירון, מנהג הקיים מאז ועד היום בל"ג בעומר.
בהמשך, עם התפשטות הקבלה, החלו גם יהודי אשכנז להבעיר מדורות בחג, כשמתלווה לכך הנוהג לצאת אל הטבע בל"ג בעומר, ולשחק בקשת וחיצים. ההסבר שניתן למנהג האחרון קשור למסורת ולפיה בימיו של רשב"י לא נראתה קשת בשמיים (הנחשבת כסימן של הגנה), שכן זכותו של התנא הקדוש הגנה על עם ישראל.
ראוי לציין, שהדלקת מדורות ומשחקים בחץ וקשת ביער היו אלמנטים ידועים ומוכרים בחגי האביב באירופה, ולפיכך ייתכן ששני מנהגים אלה חדרו לל"ג בעומר בהשפעת הסביבה הנוכרית, הועלו אצלנו בקודש, וקיבלו כאן משמעות יהודית.
ואיך הגיח לחג בר כוכבא?
כשקמה התנועה הציונית המודרנית, וביקשה לגאול את העם, היא היתה זקוקה לדמויות הירואיות שילהיבו את הנוער היהודי, וישמשו לו מופת חיקוי
למאבק למען מדינה יהודית בארץ ישראל. התנועה הציונית לא המציאה דמויות חדשות, אלא בחרה להעלות גיבורים היסטוריים מנִבְכֵי הזמן, ולהעמידן כסמל למלחמה על חירות עם ישראל, וכאנטיתזה ליהודי הגלותי והכפוף.
שמעון בר כוכבא התאים מאוד למשימה. הוא היה מפקד כריזמטי נועז, המנהיג הצבאי שעמד בראש המרד ברומאים, לצידו של רבי עקיבא שהיה המנהיג הרוחני, ובמשך כשלוש שנים (135-132 לספירה) לחם בהם בגבורה, מתוך שאיפה לחדש את מלכות ישראל לאחר חורבן הבית השני.
יש חוקרים הטוענים שלא היה כל קושי לחבר את בר כוכבא לחג, שכן על פי סברה הנתמכת באיגרתו של רב שרירא גאון, עניין המגפה שבה מתו תלמידי רבי עקיבא אינו אלא סיפור כיסוי (מחשש מפני הגויים). התלמידים אמנם ניספו, אולם הסיבה האמיתית למותם קשורה להיותם לוחמים שנפלו בקרב במרד בר כוכבא.
גם המנהגים המוכרים בל"ג בעומר נרתמו בקלות לסיפור המרד, וקיבלו פרשנות חדשה: הדלקת המדורות היא זכר למשואות האש שהדליקו המורדים על ראשי ההרים, כדי להעביר את בשורת המרד, והמשחק בחץ-וקשת בחיק הטבע הוא תזכורת לאימונים של חיילי בר כוכבא ביערות, בכלי הנשק שהיו מקובלים דאז, וסמל לצורך "לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת" (שמואל ב א', י"ח), ולהקים צבא יהודי חזק.
וכך הפך ל"ג בעומר לחג ציוני, שבו נוסדו ארגונים ציוניים חדשים בגולה ובארץ, כגון חברת "אהבת ציון" ב-1885 באירופה, ותנועות הפלמ"ח והגדנ"ע (שגם סימלוֹ, חץ-וקשת, אינו מקרי) בארץ ישראל.
בר כוכבא נעשה לגיבור המרכזי של ל"ג בעומר, ודמותו הפכה לסמל ציוני מובהק של מאבק לעצמאות לאומית. סיפרו עליו אגדות, שרו לכבודו שירים, ואגודות ציוניות שונות נקראו על שמו במרכז אירופה ובפולין.
אולם דמותו של בר יוחאי ומשנתו לא נעלמו. להיפך: תורת הקבלה עושה לה עוד ועוד נפשות, וקהל המצטופפים בל"ג בעומר במירון רק מתרחב והולך. האם יש בכך משמעות לגבי עתידו של בר כוכבא כדמות וכסמל בחג? ימים יגידו.
- אסתר שקלים
היא מרצה, משוררת וחוקרת קהילות ישראל
