שתף קטע נבחר

 

אמנון לוי פותח צוהר למציאות כואבת

בפרק הראשון של "פנים אמיתיות" מביא אמנון לוי את סיפורם של חיילים חרדים שמתגייסים לצה"ל - במחיר נידוי ממשפחותיהם. מסחטת הרגש אמנם עובדת, אבל הצגת הזוויות המורכבות של המצב בהחלט שווה צפייה

אמנון לוי תמיד במיטבו כשהוא פותח לצופים שלו עוד צוהר לחברה החרדית, שמאחוריו מתגלה מציאות שמשאירה אותנו פעורי פה ונדים בראשנו, ומסננים אל מול המסך "זה לא ייתכן, זה לא ייתכן".

 

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"זגורי אימפריה": לא גזענית, מגוונת

"אורפאן בלק": האישה שתדהים אתכם

"השדכנית": להתגלגל בין חדרי הלב

 

הפעם, לרגל פתיחת העונה החדשה של "הפנים האמיתיות" ששודרה אמש (ה') בערוץ 10, הוא מציג סיפור מטלטל ומזעזע על בחורים חרדים שהתגייסו - ואיבדו את כל עולמם. משפחה, חברים, קהילה, כל אלו נחסמו בפניהם בבוקר שבו עלו על האוטובוס שיוצא מהבקו"ם. בהתאם, שם מתחיל הסיפור: במראות הישראליים כל כך של משפחות מתייפחות לצד בנן יקירן, דקה לפני שהוא הופך לחייל.

 

על רקע התמונות, נשמע קולו של נשיא המדינה בנאום שבו הוא מתעכב על הייחוד של האוטובוס הזה והמראה הזה, שהוא "רגע שבו כל אם מזילה דמעה וכל אב נושך שפתיים". אבל אימהות ואבות חרדים שאמונים על צו רבניהם, לא ממש יהיו שם להיפרד ולחבק.

 

מתוך "הפנים האמיתיות". סיפור ראוי ()
מתוך "הפנים האמיתיות". סיפור ראוי
 

שלושה חיילים לשעבר מובילים את הסיפור, ואת שלושתם מביא לוי אל בכי פלוס מוזיקת רקע נוגה ועדינה. וגם אם משהו מתקומם בלב בעקבות השימוש במסחטת הרגש הזאת, עדיין הסיפור ראוי, כי מלבד הזוויות האנושיות והמעציבות שבו,

עולה ממנו גם בעיה חברתית רצינית שמונחת לפתחם של מחוקקים וציבור שלם שקרא לשוויון בנטל. מתברר שהנטל על כתפיהם של חיילים חרדים, לעתים קרובות, גדול מנשוא.

 

לפרוץ את גבולות החסידות

משה לורבר גר בבית החייל, ועוד מעט יצטרך לעזוב כשהוא לבד בעולם. אמו סירבה לדבר איתו מהיום שבו התגייס, והוא מוצא את עצמו ישן בזמן חופשות מהצבא בגנים ציבוריים, חסר כל. הצבא, כך מסתבר, לא ממהר להכיר בחרדים שמשפחותיהם מוקיעות אותם כחיילים בודדים, ועד שזה קורה הם עוברים ייסורי גיהנום וצוברים חובות - מנותקים עד כאב מכל מה שהכירו עד ליום שלפני הגיוס.

 

לורבר נותר חרדי. במהלך הסרט הוא מנסה להידבר עם אמו, ואולי יש פתח להתחלה חדשה בין השניים - ואולי לא. מה שמפעים כל כך הוא העצב נטול הכעס שלו. על כך הוא מסביר: אמא שלו למעשה נטשה אותו, הקריבה אותו, כדי להציל את שאר ילדיה. הגיוס של אחיהם הסורר הוא כתם על חייהם בישיבה, על סיכויי השידוך שלהם, ועל המארג השברירי והנוקשה כל כך של חייהם.

 

אמנון לוי. מפעיל עד תום את בלוטות הרגש והאמפתיה ()
אמנון לוי. מפעיל עד תום את בלוטות הרגש והאמפתיה
 

גם משה רוט, חרדי מחסידות קיצונית, איבד את העולם שממנו הגיע יום לפני הגיוס. רוט, עלם ארוך-שיער שעובד כיום כסבל במחסן אופנה, נשאר אף הוא לבד. יש לו 14 אחים ואחיות, ותמיד היתה לו, כמו לשלל אחיו, ודאות גמורה באשר למהלך החיים הצפוי לו. אך מנגד עמד הרצון העז לשרת, לפרוץ את גבולות החסידות - אבל גם איכשהו להמשיך ולהיות בנה של המשפחה הגדולה הזאת. גם הוא על סף בכי ב"פנים אמיתיות", כי גם הוא אחד מ"יתומי הגיוס של צה"ל".

 

לאהוב, לחרוד ולשנוא

מנגד, מציב לוי איש שקל מאד לשנוא, יואליש קרויס מוועד העדה החרדית, שמוכן לרדוף את המתגייסים "עד המוות". קרויס מסביר כי יש בארץ מספיק "גויים רוסים, אתיופים, צ'רקסים...שישמרו עלינו". כשלוי לוחץ ושואל אותו: "התורה יותר חשובה מהבן שלך?", קרויס מפטיר, "ברור, מה", ומדגים בגופו ובמילותיו את מראהו ודעותיו של פנאט, קיצוני עד כדי כך שאין סיכוי להידבר עמו אי פעם, ואולי גם אין צורך.

 

חיילים חרדים. לפעמים הנטל כבד מנשוא ()
חיילים חרדים. לפעמים הנטל כבד מנשוא
 

מעבר לסיפור הכואב שמפעיל עד תום את בלוטות הרגש והאמפתיה, וגורם לצופה לרצות לאמץ אל לבו את החיילים הבודדים הללו, שנותרו בודדים גם אחרי שכבר השתחררו, מסתתרות כמובן בעיות חברתיות רציניות. בראשן, חוסר ההבנה המוחלט שליווה את חקיקת חוק השיוויון בנטל. לוי חושף כאן חייל חרדי שתפקידו לדוג מתגייסים פוטנציאלים, וזה מסביר שמאז החוק אין עם מי לדבר: כולם מבוהלים מדי וכולם נענים למצוות הרבנים שנחרדו מאפשרות הגיוס.

 

מי שבכל זאת עושה את הבלתי יאומן ומתגייס, מוצא את עצמו כבן חורג של הצבא,

גם אם הוא מצליח לבסוף לקבל את ההטבות המגיעות לחייל בודד. כי מה אותו חייל חרדי משוחרר יעשה ביום השחרור? לאן יילך? אלו כלים יש לו להתמודדות עם העולם החילוני, או עם כל עולם שהוא?

 

הסיכוי לשינוי בעולם החרדי זעיר, אם בכלל קיים. הנחישות של הרבנים היא כמובן ייצוג אולטימטיבי של הפחד שלהם מפני אובדן הדור הבא לטובת הפריצות החילונית - אמיתית או מדומה - שקיימת לדידם בעצם הגיוס והיציאה מאוהלה של תורה.

 

מאידך, כל התמריצים שצה"ל מספק בצדקנות למתגייסים החרדים, לא מספיקים כדי לעקור אדם מביתו וממשפחתו, אלא אם כן בוערת בו איזו להבה גדולה שמביאה אותו עד האוטובוס של לשכת הגיוס. מישהו יודע איך פותרים את הפלונטר העיקש הזה? נדמה לי שגם אמנון לוי לא, אבל הוא לפחות מציג את כל הזוויות החדות והכואבות של הסיפור הזה. ומהבחינה הזאת, נעשתה ב"פנים אמיתיות" עבודה טלוויזיונית מעולה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים