"הרגשתי את הנשמה נכנסת לגוף שלי"
היא נולדה בבית נוצרי, וגדלה להיות זמרת אופרה נודעת ברומניה. אז איך הפכה אדריאנה, הילדה שחונכה להאמין בנצרות בלי לשאול שאלות, ולא ידעה שיש יהודים בישראל - לתמר, דתייה המתגוררת בישראל? שרון רוטר, בעצמה בת של גיורת, נפגשה עימה לשיחה אישית על גורל וייעוד
אני חייבת להודות שיש לי חיבור מיוחד ואישי עם מגילת רות. בתור בת לגיורת אני תמיד מתרגשת מחדש מהסיפורים של גרי הצדק. כזאת היא תמר פולר, או בשמה הקודם: אדריאנה, שהייתה זמרת מפורסמת ברומניה, וגדלה בבית נוצרי – עד שהגיעה בדרך מקרה ליהדות.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"גדלתי עם ערכים נוצריים מאוד חזקים, וגם האמנתי מאוד בנצרות", היא מספרת בעברית צחה, כמעט חפה מכל מבטא. "היה לי ברור שאם כולם מאמינים בזה, אז אני גם צריכה להאמין. תמיד היו לי שאלות. תמיד הרגשתי קירבה לה', ישירות. והייתי שואלת, והיו אומרים לי: אסור לך לשאול. את חייבת לעשות את מה שכולם עושים, כי אין תשובות".
- צפו עוד בערוץ "אורות ":
- מסכת שבתי: חיים טופול שוקד על הש"ס
בחר בחיים: קסמים בחברון על פצע פעור
"אלוהים ברא שתי כליות: אחת בשביל לתרום"
אבל השאלות פעפעו בבחורה שהלכה ובגרה, והפכה בינתיים לזמרת אופרה נודעת ברומניה. עד שיום אחד, רגע לפני שטסה לסיבוב הופעות במיאמי, קיבלה שיחה מהמנהלת שלה שהיעד השתנה, והיא טסה להופיע בישראל.
"שואלים אותי אם הייתי רוצה להיוולד בבית יהודי, וזו שאלה קשה. מצד אחד כן, אבל מצד שני יכול להיות שלא הייתי במקום שבו אני נמצאת היום"(צילום: אורות)
"בואי נגיד ככה, אם היו אומרים לי מההתחלה שאני נוסעת לישראל - בחיים שלי לא הייתי עוזבת", מבהירה פולר בראיון ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית".
היהודים שלי:
הדרך של ילדיי לארץ המובטחת
אריאנה מלמד
הזאטוטים היו לנערה ונער, וכבר ידעו לומר לי מה הם רוצים, וכך התייצבנו בפני בית הדין. שני רבנים ורבה היו בו, ושני ילדים נרגשים, ואמא אחת שלא הפסיקה לדמוע. עכשיו מתחיל המסע האמיתי לחיים יהודים שוויוניים, שבהם יודעים לכבד את האחר, כי כולנו - גם ילדים מבית יתומים שכוח אל - נבראנו בצלם
"לא שמעתי על יהדות לפני הנסיעה הזו", היא מספרת. "שתדעי לך שאותנו לימדו כשהייתי קטנה שאנחנו העם הנבחר, אנחנו אלה שקיבלו את עשרת הדיברות, וגם למדתי על משה רבנו, ועל דוד המלך... ידעתי שיש יהודים מהתנ"ך, אבל לא ידעתי שהם עוד חיים בישראל. ידעתי שישראל היא מדינה בעולם".
פולר והחבר נפרדו, ומיד כשחזר לארץ הוא פגש חבר שסיפר לו שנישא לגיורת. בנקודה הזו היא מבהירה כי "הרבה אנשים שואלים אותי על זה. בהתחלה זה נשמע שלא באמת רציתי לעשות את זה, ואנחנו יודעים שאדם שלא מתגייר מאמונה, אלא מתועלת – הגיור שלו לא נחשב. אבל מתוך התהליך מתחילים להבין את האמת.
"הרגשתי שה' לקח אותי באוזן, ולא יעזור לי. כל כמה שרציתי לברוח מזה - הוא החזיר אותי לזה, ברוך ה'. חיכיתי כשלוש שנים וחצי עד שסיימתי, ואני זוכרת שממש לקראת סוף התהליך שלי, הרגשתי שאם אקום עוד יום אחד כגויה שומרת מצוות – אין, לא אוכל. הנשמה מרגישה את החלק שחסר. אי אפשר להסביר את זה במילים, כי יהודי לא יבין את זה. אני הרגשתי את זה".
כמו לידה מחדש
למחרת אותו יום, הושלם גיורה של פולר. "ברגע שהגעתי למקווה... אני לא אשכח את התחושה הזאת. אני מאחלת לכל הגרים להרגיש איך
הנשמה נכנסת, כי את מרגישה את זה. זה פשוט מדהים. כמו תחושה של לידה? אז ככה הרגשתי. כשיצאתי מהמקווה הרגשתי שכל מה שהייתי - פשוט כל מה שהייתי - נשאר שם במים. יצאתי אדם חדש, וזה משהו שנשאר איתי".
פולר ביקשה להביא את אמה לישראל מרומניה, וחוותה קושי נפשי רב. "יש ברומניה דבר כזה שכל פעם שעוברים דרך כנסייה - מי שדתי מצטלב. הרמתי את ידי לעשות את זה, מתוך הרגל, ואז פתאום ממש - אני זוכרת ששמעתי בתוך הראש שלי את תפילת 'עלינו לשבח' בקולי-קולות: 'שלא עשנו כגויי הארצות, שהם מתפללים להבל וריק'".
אנחנו מכירים את הסיפור של רות המואבייה, שמרגישה שמתייחסים אליה בתור "האחרת". לא מקבלים אותה. יש משהו בלהיות גרה שזה שזה תמיד להיות אחרת, שונה ?
"אני דווקא מרגישה להפך: מאוד גאה בזה שאני גיורת. אני יודעת שהרבה אנשים שואלים אותי אם הייתי רוצה לשנות את זה, אם הייתי רוצה להיוולד בבית יהודי, וזו שאלה מאוד קשה. מצד אחד כן, אבל מצד שני יכול להיות שלא הייתי במקום שבו אני נמצאת היום".
פורסם לראשונה 01/06/2014 19:54
אדריאנה. לפני שהפכה לתמר
צילום: אורות
מומלצים
