בחר בחיים: קסמים בחברון על פצע פעור
הרב ויקטור עטיה מוכר לפלסטינים ולחיילי צה"ל בחברון. בקסמיו הוא מנסה לעשות קסם גדול ולשבור את המחיצות. אבל מעל לכל, מנסה הרב עטיה לכבות את הכאב על מות בתו בשריפה. "אם אתה בוחר בנתינה ושמחה - אתה יכול לרפא את הפצע. אבל אם אתה בוחר בשכול - לא תצליח להתפתח"
מתחת לעיניים הטובות ולמגבעת השחורה, מסתתר קוסם עצוב; רב שאיבד את בתו בטרגדיה, ומנסה מאז להעים את כאבו של הפצע הפתוח בדרכו שלו: בנתינה, בחיבור ובהפצת שמחה.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הרב ויקטור עטיה מצליח לשלב את כל אלה באחד הקודקודים הנפיצים: חברון, שם הוא משמש כשליח חב"ד וקוסם לעת מצוא – והעת מצוא הזו שכיחה למדי, כך שהרב-מג עטייה מוכר היטב לפעילי השלום, לסוחרים הפלסטינים ולחיילי צה"ל.
"אתה יכול לראות את כולם ביחד מסתכלים ומתפעלים ושמחים", הוא מספר ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית", "ופתאום וואו, שוכחים מכל המתחים ומכל הבלבולים, ויש משהו שמעלה חיוך טוב לכל האנשים. במציאות בארץ, עם הסטיגמות של חרדים, חילונים וכו' - יש איזה מתח, ואני שמתי לב שהדברים האלה פשוט שוברים מחיצות".
הרב ויקטור עטיה נולד למשפחה מסורתית בבת ים, ובבחרותו חזר בתשובה והתקרב לחסידות חב"ד. את העיסוק בטלפתיה ובקסמים החל ממש במקרה, באמת מנסיעותיו מטעם הקהילה לגיוס תרומות בחו"ל
.
"בזמן שאני ככה עובר בין החנויות, ראיתי בחור צעיר, לא יהודי, שפתח ארנק - ויצאה אש... ואני חשבתי לעצמי שאני תמיד בפעילות עם ילדים, עם חיילים, ומחפש משהו, איזה גימיק שיפתח את הלבבות של האנשים. ולאט-לאט התחברתי".
"למה לא יכולתי לשמור ולהגן עליה?"
לקסמים של הרב עטיה יש תפקיד נוסף בחייו: לסייע לו עצמו להתמודד עם האסון הנורא שפקד אותו לפני כשבע שנים. בזמן ששהה בניחום
אבלים של קרוב, התבשר עטיה שבתו בת השמונה נפצעה בדלקה שפרצה בביתו.
"ידיד טוב שלי יצא מחצר הבית ונתן לי חיבוק חזק. אמרתי לו: 'נכון, אברהם, שלא הצליחו להציל את הבת שלי?' אז הוא חיבק אותי ואמר: 'ויקטור, ברוך דיין האמת', ובאותו הרגע כל עולמי התהפך לגמרי.
"אחד הדברים שמספרים הילדים שהיו שם במקום - כי מבוגרים לא היו - הוא שמושקה הייתה בקרבת סכך יבש שבער, והילדים אמרו לה: 'מושקה, השמלה שלך בוערת, תברחי. תזרקי את השמלה'. והיא צרחה ואמרה: 'הצילו, הצילו, אני לא אהיה צנועה'. בתמימות שלה היא התחבאה תחת הסכך הבוער, ולא החזיקה מעמד".
"חשבתי שאי אפשר להמשיך הלאה, כי הכאב כל כך חזק", מוסיף הרב עטיה. "תחושה של הורה שכול, במיוחד בשנה הראשונה, זו תחושה שחסר לך איבר בגוף, וזה לא יד או רגל. זה לב עם פצע פתוח מדמם, שאתה לא יודע איפה יפתיע אותך. וזה היה תופס אותי בכל מיני מקומות כשלא הייתי מוכן.
"ריבונו של עולם, הייתי אומר לעצמי, אני יהודי מאמין. אבל עד לפני שבוע הייתה לי ילדה, והיא עכשיו נמצאת בתוך כל היקום הזה, בתוך החושך הזה. אני רק רוצה לדעת דבר אחד: שלא כואב לה. ואני עדיין עם התחושה הזאת: למה לא יכולתי לשמור עליה ולהגן עליה? והמשמעות של 'כרחם אב על בנים' - היא הרבה יותר חזקה".
הרב עטיה לוקח את הכאב למקום של נתינה וחיזוק: "היום אני מנחם הורים במצבי ממקום מאוד פנימי, מאוד אמיתי. אני יודע בדיוק איפה האדם מונח. אני יודע מה זה הפצע המטורף הזה. כמה גדול הוא הכאב. מצד שני, אני גם יודע מה יש אחרי. אני יודע שיש רחמים גדולים, שיש אפשרות להמשיך לתפקד. תלוי במה האדם בוחר. אם אתה בוחר בנתינה ועשייה ושמחה - אתה יכול לרפא את הפצע. אבל אם אתה בוחר לבחור כל הזמן בשכול ובכאב ובצער - תמיד יהיה איתך משהו שלא ייתן לך לצאת ולהתפתח ולפרוח, וחבל.
"היום אני שליח לא רק בעיר האבות חברון, אלא בכל מקום ומקום שאליו אני מגיע. עם מעט הכישרון שבורא העולם נתן לי, אני הולך ומשמח אנשים – וזה טבעי, כמו שאדם מרגיש צורך לאכול, אז בעיניי האוכל הרוחני הוא השמחה".
לפנייה לכתב/ת 
