"The Voice": תנו לנו לרגש אתכם. בכוח
דווקא ה"הפתעה" שהיתה אמורה להיות רגע השיא בפתיחת העונה של "The Voice" - הכישלון הידוע מראש של גילי ארגוב - הותירה טעם רע אחרי פרק נחמד בסך הכל. נחמד, אבל הרבה פחות מרגש ודרמטי מכפי שהתיימר להיות
פער די גדול הסתמן בערב האודישנים הראשון של העונה השלישית של "The Voice" בין הצהרות הכוונות לבין העובדות בשטח. בסך הכל - עד ההפתעה המיותרת האחרונה בדמותו של גילי ארגוב, הבן של זוהר וזמר וצרכן סמים בזכות עצמו - היה די נחמד ורגוע, אבל מישהו חשב שצריך לאזן את הרוגע במשפטי מפתח נוטפי היסטריה: "על הכסא של המנטור אני מרגיש כמו נשיא ארצות הברית עם הטלפון האדום", המה שלומי שבת מהרהורי ליבו, והחרתה-החזיקה אחריו שרית חדד: "אנשים שמים את כל החיים שלהם על הדקה וחצי האלה... זו אחריות מטורפת".
ובכן, לא: כפי שיעידו גם בוגרי העונות הקודמות, כולל אלה שזכו וטרם נטמעו בתודעה כזמרים מן המניין, כולל אלה שנשכחו - זה לא החיים. זה סוג של שעשוע שעשוי לייצר קיצור דרך עבור כמה זמרים. זו תוכנית הגונה למדי שקמה ונופלת על הכימיה בין השופטים, כאן המנטורים, שהם כמובן המרוויחים הגדולים מכל הסיפור. זה הכל, אבל ככה כבר אי אפשר להצמיד אתכם למסך.
.jpg "בתפקיד המבוגר האחראי: אביב גפן")
אז למרות הפרודיה הנהדרת שהורכבה מקטעי "הסיפור המרגש שלי" שהגיעו מעשרות מועמדים - אין ברירה, צריך לרגש, והפעם זו כנרת הנדלס המצודדת שמגיעה אל הבמה ומסובבת את ארבעת המנטורים, כולל מוש בן ארי, הרכש החדש והמצוין, ורק אחר כך אנחנו רואים שבעצם נולדה ללא כף יד אחת. אבל היי - זה לא מה שיפריע לה לגלוש או לשיר, וזה לא מה שיפריע למצלמה להתמקד גם ברעד שלה וגם בגדם באופן שיזכיר לכם כמה אי צדק יש בעולם, וש-"The Voice" לא אמורה לתקן אותו. לזכותם של המנטורים - או של העורכים - ייאמר כי לא סיפרו לה שהיא גיבורה והיא נהדרת, אלא רק חיזרו אחריה בשל קולה.
אבל ככל הנראה ההפתעה הזאת, די מהר בתחילת האודישנים, לא הספיקה להחזיק שעה וחצי של שידור. עלו ובאו בסך: בחור לקוני עד פחד ובן 19 מחדרה, עלמה בת 26 שצניעותה כמוזיקאית מתחילה בהחלט הולמת את השגיה, סלסלן-על עם ביטחון עצמי מופרז ותואם שלמה ארצי, רק בלי המגבת. לא, זה לא מספיק. צריך היה סוג של שיא, והוא נמצא בדמותו של גילי ארגוב, כולל וידאו מהבר מצווה ליד המלך המנוח ווידוי מבולבל על מה שהוא רוצה להשיג בתוכנית הזאת.
אם יש לכם גוגל בהישג יד, אתם יודעים שזה לא נגמר טוב. בסופו של דבר ויתרו על שירותיו, אבל משום מה סומכים על כך שלא שמעתם על זה בשום מקום. לכן האודישן (המרגש!) עם ארגוב עוד מחכה לכם, וגם כל הדרמות שיגיעו מאוחר יותר. והנה, אפילו הוא, שזקוק לדקה וחצי שלו עד מאוד, לא השכיל "לשים את כל החיים שלו עליה".
.jpg "לפחות לא קראו לה גיבורה. מתוך הפרק")
מבין ארבעת המנטורים, אביב גפן הוא זה שמשמש כאן בכמה כובעים: גם המבוגר האחראי-למחצה, גם המוחצן והוורבלי והמצחיק מכולם, וגם זה שטורח ליצור קשרים בין האחרים, שניסיונם בלדבר בטלוויזיה קצר מנסיונם בשירה. במשך העונה, תרשו לי להמר, יפרצו כמה וכמה קרבות-טסטוסטרון חביבים בינו לבין מוש בן ארי, ולא בכולם יצליח גפן לנצח. מצדי, שיקראו לזה "דרמה מרגשת".
"The Voice" היא, כאמור, תוכנית הגונה למדי שמתבססת על טריק יפהפה שבו מקשיבים המקצוענים למוזיקה לבדה לפני שהם מביטים לראשונה במועמד. גילי ארגוב יספק להם את סוג ההלם שהנזירה ההיפר-קינטית, זוכת "The Voice איטליה", סיפקה למנטורים שם כשהסתובבו לראשונה לקראתה. אבל אחרי האפקט המשובח הזה, חיי הבמה שלהם משתוקקים המועמדים בעולמנו הוויזואלי לעילא, אינם תלויים באיכות הקול או במקוריות הביצוע, אלא בצירוף החמקמק בין אלה לבין רצונו של הציבור לשוב ולראות את הפרצופים המזמרים הללו עוד ועוד.
בינתיים, אשמח לראות את כנרת. ולהקשיב לאביב. ושישירו קצת יותר בעברית, ולא רק יודעי-סלסול וחקייני שלמה ארצי. ואם מגיעה לאולפן עוד מתמודדת שמדברת אנגלית בלבד, שיסדרו לה ולמנטורים תרגום סימולטני, למען לא נתבייש, ועוד בפריים טיים, בהשגיה של מערכת החינוך בהנחלת שפות זרות לשבת, חדד ובן ארי גם יחד. אז איך היה? מרגש, בטח שמרגש.
