הכסף העתידי: האח הגדול יודע כל מה שקנית

בטור הקודם על הביטקוין הצגתי תסריט עתידני מוניטרי (של כסף), שמציג חוקר הכסף, ברנרד לייטר , בספרו "עתיד הכסף ". אני עושה את זה כחלק ממסע שמתחיל בביטקוין ויסתיים אי שם בכסף ביולוגי.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס על הביטקוין

• מבוא לביטקוין: המטבע שרוצה לתקן את הכסף
• מבוא לביטקוין חלק ב': מטבע שמדמה ימי קדם
• הבהלה לביטקוין - הזהב הווירטואלי של ימינו
• הכסף העתידי: תאגידים ישתילו צ'יפ בכל צרכן
  

אחזור על מה שכתבתי. לייטר מדבר על אפשרות מוזרה אבל לא מופרכת בכלל. נניח, הוא אומר, שתוכל לקנות בנקודות הנוסע המתמיד שלך מוצרים של עלית. ונניח שעלית עצמה תתחיל להנפיק "נקודות אוכל מתמיד" בשם "עליתונים. ונניח שתוכל לשלם לכל חברה במשק "בעליתונים" שלך? ולכל חברה גם בנקודות הנוסע המתמיד?

בקיצור, לייטר מציג לנו מצב שבו כמה תאגידי ענק שולטים בעולם ועושים את זה בין היתר באמצעות היכולת שלהם להנפיק כסף. בתסריט של לייטר זה קורה כאשר הדמוקרטיה המערבית מתמוטטת לגמרי (בסיפור שלו ראש ממשלת בריטניה יוצא ממעונו הנטוש ואין לו מחליף). והתאגידים מספקים הכל תמורת כסף. ולא סתם כסף. הכסף שלהם. בואו נתחיל ברוורס.

בעלי מכרות נבזיים

פעם פעם (אבל אולי גם בימינו) היו בעלי הון או תעשיינים רודפי בצע. כאלה שלא הסתפקו ברווחי הענק שלהם ורצו להוציא מהעובדים שלהם עוד ועוד. כאלה היו למשל בעלי מכרות או מפעלים גדולים באירופה במאות ה-18 וה-19.

פועלים, מגיל חמש ומעלה, עבדו אצלם יותר מ-12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הפועלים הגיעו לבקתות שלהם מותשים ורעבים, והנה, הזדמנות עסקית לבעל המפעל. האיש הטוב הזה, באמצעות איש קש, פתח חנות מכולת גדולה באיזור המפעל.

בחנות יכלו הפועלים לקנות כל מה שהיו צריכים. אלא מה? המוצרים בחנות הזו היו יקרים. המחירים היו גבוהים יותר ממחירי השוק בסביבה. אבל מה גרם לפועלים לקנות בחנות המפעל? מישהו מכריח אותם? חס וחלילה! הם רשאים לקנות היכן שהם רוצים. ובכל זאת?

ובכן, בעל המפעל לא שילם לפועלים בפאונד בריטי...הוא שילם להם בכסף שהוא בעצמו הנפיק, כלומר בתלושים. נניח שהמשכורת שלך היתה חצי פאונד ביום, היית מקבל תלוש נייר בצורת שטר שעליו כתוב "חצי פאונד". והנה הפיצוח. אף עסק לא הסכים לקבל את הנייר הזה. רק חנות אחת... החנות ששייכת לבעל המפעל.

ואיך זה קשור לכסף עתידי? בואו נחזור לכסף התאגידים שלנו, ולא נשכח שתאגידים רבים מחזיקים בנקים לצד חברות תקשורת, לצד קניוני ענק וסופרמרקטים. והנה, הפתרון. אתה עובד אצלי? אתה מקבל משכורת בכסף שלי! וכן, אתה מתבקש לקנות רק בחברות שלי. רעב? יש סופרמרקט "אושי" מעבר לכביש. רוצה גילדה? בבקשה; "אושי תעשיות חלב". וכו' וכו' וכו'.

רגע. רגע! אבל מי מכריח אותי לקנות אצלך בעל התאגיד? אני שואל הרי לייטר מתאר עולם שיש בו כל מני תאגידים. והתאגיד שלך הוא לא היחיד שמחזיק מרכולים. ודיי סביר ששטרות של תאגיד גדול יסחרו בשוק החופשי, כך שכל עובד יוכל להחליף במחיר השוק. אז איך תחייב אותי לקנות אצלך? איך תדע בכלל, אדוני הבוס, שאני קונה במקום אחר?

והנה, כאן אנחנו עומדים לראות איך נראה "כאילו שוק חופשי" קפיטליסטי, לא דמוקרטי, מלא באפשרויות קניה ואולי אפילו מותרות.

רוצה לקנות את דו"ח הוויזה החודשי שלי?

רבים מאיתנו קוראים על מודעות אינטרנט ממומנות. אתה יכול לפרסם בגוגל ואתה יכול לפרסם בפייסבוק. המודל שלהם, כך אומרים, הוא להתאים את המידע שאותו אתה רוצה לחפש ללקוח הכי רלבנטי. מה שנקרא "לפלח את השוק". נניח שהקשת בשורת הגוגל שלך את המילה "בודפשט" והנה, כמו במקרה, מודעות על חופשות בבודפשט מופיעות בצד העמוד.

אבל, אם נחשוב על זה טוב טוב, נראה שיש חברות שיש להן לא פחות מידע מהמידע של אנשי גוגל. והחברות האלה הן חברות האשראי. שימו לב: חברת האשראי יודעת בדיוק מה קנית, ברגע מסויים ובאיזה מקום קנית אותו. וככה היא יכולה לעקוב ולנתח ולפלח את ההתנהגות שלך מכל הכיוונים.

ואיך זה קשור אלינו? לשליטה של התאגידים? הנה. אמרנו שאתה מקבל משכורת בכסף של התאגידים ואתה קונה בכספי התאגידים. אבל בואו נזכיר לעצמנו. כסף תאגידים עתידי הוא לא תלוש הנייר של בעל המכרה. הוא נקודה דיגיטלית. הוא מידע. הוא מידע שקושר בין מאזן החברה שממנה קנית למאזן הנקודות שלך במחשב של "הבנק התאגידי שלך".

אבל מה המידע הזה מכיל? הוא כולל את סכום הקניה, את המוצר כמובן, את זיהוי הקונה (זוכרים את צ'יפ הזיהוי באוזן מהטור הקודם?), את זמן הקניה, את מקום הקניה, את זיהוי המוכר וכמובן את כמות המוצרים.

או במילים אחרות, יש מישהו, חברה או תאגיד, שיודע מה קנית מרגע שיצאת לעצמאות כלכלית ועד יום מותך. והוא יכול לבלוש אחריך. הוא יוכל להעניש אם קנית משהו שלא מתאים למצב הבריאות שלך, שמופיע בתיק הרפואי שלך. הוא יכול לעודד אותך על קניה חיובית, לספק לך "מבצעים" בדיוק ברגע שמתאים לך.

בקיצור, אין רגע חופש. בדיוק כמו שהסלולרי שלנו יכול לספר למישהו למי התקשרנו ומתי. כאן יוכלו לזהות איפה היינו ומתי, ומה קנינו.

את התסריט הזה ברנרד לייטר לא אוהב, אבל לפני שהוא יציג לנו את התסריט המועדף עליו, הוא מעמיס עלינו עוד כמה תסריטים עתידיים מאיימים. על כך בטור הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "קצה הקרחון ". התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל