סוף מתוק: מתל-אביב עד למאפיה במצפה רמון

ציפור מדבר: עד לפני 7 שנים חייתי בתל-אביב ועסקתי בתחום הפיתוח העסקי בענף התקשורת. במרוצת השנים הרגשתי שהלב שלי אינו שלם ושאני זקוקה לשינוי. לא היה לי פשוט להיפרד מהנוחות הכלכלית שבחיי המרכז לטובת מעבר אל הלא נודע. לבסוף, אזרתי אומץ והגעתי למצפה רמון יחד עם בתי שהייתה אז בת 10.

טורים קודמים במדור "עשיתי שינוי" בערוץ הקריירה

חרדי בשוק העבודה החילוני: כך פתחתי עסק

עשיתי שינוי: קריירה שלישית בגיל 38

עשיתי שינוי: משיווק תרופות לעיצוב בתים

החיים הביאו אותי לתל אביב אחרי שגרתי בכל מיני ישובים בפריפריה. ידעתי שאני צריכה למצוא פרנסה טובה על מנת לגדל את הילדה שלי. חיפשתי עבודה ודרך מודעה בעיתון הגעתי לחברת הוצאה לאור של מגזינים. התחלתי כמוכרת מודעות באחד המגזינים, עד שהמנכ"ל גילה את מה שטמון בי והתפתחתי בחברה עד לתפקיד של מנהלת מחלקת הפיתוח העסקי, כאשר תחתיי 12 עובדים.

הדס מאיר

במסגרת התפקיד הייתי אחראית על שיתופי פעולה מסחריים, יצירת מודלים עסקיים חדשים, פיתוח מחלקת אירועים ועוד. מצאתי שם מקום להביע את היצירתיות שלי ואהבתי את זה. אבל אחרי 9 שנים בהגיעי לגיל 40 התבוננתי לתוכי ולא מצאתי שם את עצמי. לא רציתי לעסוק בדברים שאין להם קשר לנשמה שלי, שאין להם קשר לסיפור שלי פה.

בטיול קיץ שגרתי שעשיתי עם הבת שלי הגענו למצפה רמון והתאהבתי במקום. הרבה זמן לפני היה בי את הרצון לעשות שינוי, אבל פחדתי. כשהגעתי למקום הבנתי שאני מוכנה לוותר על כל האמצעים שהיו ברשותי. האמנתי בעצמי ובצדקת הדרך ובתוך שלושה חודשים עברנו .

הגענו וההתחלה הייתה טובה, הכל פעל לטובתי. פתאום היה לי המון זמן להיות עם הבת שלי, לקבל את פניה בשובה מבית הספר וגם זמן לעצמי. השינוי היה קיצוני אך לרגע לא התגעגעתי אל העבר שהשארתי בתל אביב.

הכל התחיל בתנור אחד בודד

בזמני הפנוי התחלתי לאפות בבית מתוך רצון לחזור למלאכות פשוטות יותר, נשיות ומתוך הרצון לא לעבוד יותר מבוקר עד ערב. כדי שיהיה לי פנאי גם לחיי חברה, למדיטציה, להיות בתפקיד "אמא". בהתחלה היה לי רק תנור ביתי פשוט והתחלתי לאפות סתם כך, ללא מחשבה על הצד הכלכלי.

המחשבה המקורית הייתה בכלל לתת ייעוץ עסקי לעסקים באזור אבל מהר מאוד התמסרתי לאפייה. התפללתי למצוא פרנסה שיש בה מלאכת כפיים ורוחניות. 180 מעלות מהמקום ממנו הגעתי, שבו פעלו כוחות אחרים לגמרי.

הלחמים הראשונים יצאו פשוט טעימים. השכנות התחילו לקנות ומעגל הלקוחות התרחב. קניתי עוד תנורים והתפתחתי כל הזמן עד שהגעתי למצב שהבית שלי הפך למאפייה. בגלל מגבלת המקום, מצאתי את עצמי עובדת מבוקר עד ערב ושוב שילמתי מחיר אישי כבד בבית.

עמדתי בפני דילמה קשה: או שאני משחררת את עולם האפייה ופונה בחזרה לתחום ייעוץ עסקי לעסקים, או שאני הולכת על המהלך שהכי הפחיד אותי כל חיי – לוקחת הלוואה. כך הגעתי לקרן נס לפיתוח הנגב, קרן של הסוכנות היהודית המסייעת לעסקים קטנים.

תהליך קבלת ההלוואה היה פשוט ומהיר ביחס לקרנות אחרות. זכיתי לליווי צמוד ואישי שהייתה זקוקה לו. בניתי תכנית עסקית שבמהלכה הכיוון בו אני צועדת התבהר עוד יותר - מהם היעדים שאני רוצה להשיג, האם הם ישימים וכמה כסף יש לגייס לשם כך.

ועדת הקרן הביעה בי אמון מוחלט, על כל מה שחלמתי ובתנאים הטובים ביותר. קיבלתי הלוואה של 120 אלף שקל ובתנאים נהדרים, שאפשרה לי לממש את התכנית העסקית ולבנות מאפייה שעומדת בכל הקריטריונים הנדרשים של רשויות הפיקוח.

לא על הלחם לבדו

לולא ההלוואה לא הייתי יכולה לפתח את העסק. מעבר לכך, התפחתי גם לקונדיטוריה ואני מעסיקה עובדים מקצועיים שאוהבים את עבודתם והיו מוכנים להדרים למענה למרות הריחוק. התכנית העסקית מממשת את עצמה מדי יום, הן מבחינת היעדים אותם סימנתי והן מבחינה עסקית וכלכלית. ההלוואה שאפשרה לי להקים את העסק, מחזירה את עצמה.

כיום, המאפייה אופה מאות לחמים ביממה. כבר למעלה משנתיים היא משווקת מוצרים למלון, בתי קפה, שירותי קייטרינג וצימרים שבאזור. כל האפייה היא על בסיס מחמצות, שזה עולם בפני עצמו -  אין שימוש בשמרים בכלל. האפייה עצמה מתבססת רק על קמחים מלאים.

בנוסף, אני מעבירה קורסים וסדנאות שפיתחתי לאפייה מדברית, וכן פעילויות שקשורות בלחם כמו פעילות לבנות מצווה. היעד הבא שלי הוא להקים בית ספר מיוחד שכל כולו מתמחה באפייה מדברית. מבחינתי זה מסע שלא נגמר, והכי חשוב להמשיך לתת בו מקום גם לרוח.

הכותבת היא הבעלים של מאפיית לשה