לפני מותו: נכה זכה להסדר בייצוגית נגד קניון

חולה דיאליזה נאלץ לשלם עבור חניה בקניון "ארנה" בהרצליה והגיש ייצוגית בשם ציבור הנכים. הוא נפטר מיד אחרי אישור הפשרה, שאושרה בבית משפט

עו"ד יפית מנגלעדכון אחרון: 31.07.14 , 00:14

חולה דיאליזה שילם במשך שנים עבור חניה בחניון "ארנה" בהרצליה, אף שלפי החוק היה זכאי לשירות בחינם. בתובענה ייצוגית שהגיש הוא ביקש פיצוי של כ-2.3 מיליון שקל לכל בעלי תו נכה שאולצו לשלם עבור החניה במקום. לפני מותו הוא הספיק להגיע עם הקניון להסדר פשרה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה באפריל 2012 לבית משפט השלום בתל אביב נגד מפעילת הקניון, חברת "מנופים פיננסים". המבקש היה נכה 100% שנהג להגיע מדי פעם בפעם לקניון כדי לבלות בו ולערוך קניות. לטענתו, בפעמים שלא הצליח למצוא חניה בחוץ הוא נדרש לשלם 20 שקל לחניון.

אדום-לבן

המיתוס שנופץ: תו נכה לא תמיד מאפשר חניה

מערכת PsakDin

בעל תו נכה קיבל דו"ח במרכז הרפואי "העמק" בעפולה ופנה לבית המשפט, שקבע: הזכות לחנות בכל מקום אינה מוחלטת אלא תלויה בנסיבות

המיתוס שנופץ: תו נכה לא תמיד מאפשר חניה

באותה תקופה, טען, הוא לא היה מודע שהחוק אוסר לגבות ממנו תשלום אם החניון הוא הגישה הנגישה היחידה שלו למתחם הציבורי. לדבריו, בחניון לא היה שילוט המודיע לבעלי מוגבלויות שהם פטורים מתשלום דמי חניה, והתנהלות זו מהווה הפרת חובה חקוקה והתעשרות לא חוקית על חשבון הנכים.

הוא הגיש את בקשתו בשם כלל בעלי תו נכה ששילמו דמי חניה מינואר 2009 (מועד כניסת החוק לתוקף) ועד למועד הגשת בקשתו, ודרש עבורם פיצוי כולל של כ-2.3 מיליון שקל.

המשיבה טענה מנגד שלמבקש אין עילת תביעה משום שלא היא מפעילה את החניון אלא חברת "יאיר השחר". היא הוסיפה שלו טרח לפנות לנציגיה, הם היו מאפשרים לו לחנות בחינם.

לאחר דין ודברים החליטו הצדדים לצרף את מפעילת החניון כמשיבה ולנסח הסדר פשרה. בהסדר התחייבו החברות לאפשר לכל בעל תו נכה חניה חינם ברחבי החניון ולהציב שלטים המודיעים על כך. עוד הסכימו החברות להעניק פיצוי שנע בין 10,000 שקל ל-70 אלף שקל לטובת הציבור. למרבה הצער, בנובמבר 2013, עם החתימה על ההסדר, נפטר המבקש.

פתרון למצוקה

השופטת חנה קלוגמן קבעה כי ההסדר מעט חסר, אך מאחר שהוא כפוף להוראות החוק, הוא עדיין סביר וראוי בכך שהוא מעניק פתרון למצוקה שהעלה המנוח בבקשתו.

עוד קבעה השופטת כי אמנם טווח הפיצוי המוצע כתרומה לטובת הציבור הוא נמוך באופן יחסי למה שנפסק בהסדרי פשרה דומים אחרים, אך הוא הולם את השלב הראשוני שבו הושג ההסדר, שחסך התדיינויות וטרחה רבה.

השופטת קלוגמן אישרה את ההסדר והעמידה את סכום התרומה שתועבר למכון לנפרולוגיה בבית החולים שיבא על 50 אלף שקל. במקביל היא אישרה את סכומי שכר הטרחה והגמול למבקש (10,000 שקל לעיזבון שלו ושכר טרחה זהה לבא כוחו).

לרוב ישנו חשש שמקורו של הסדר פשרה בקנוניה בין התובע הייצוגי לנתבע על חשבון יתר חברי הקבוצה, אלא שמקרה זה מציג את ההיפך הגמור: המנוח פעל ותיקן עוול מתמשך לציבור הנכים, אך הגמול שעליו התפשר נמוך משמעותית מהמקובל.

תוצאת הפשרה דווקא מובילה לפגיעה באינטרס הציבורי העומד בבסיס התובענות הייצוגית: לעודד אנשים לקחת סיכון ולהשקיע משאבים כדי לתקן עוולות. אם המנוח לא היה חותם על ההסכם ומערער על גובה התגמול, סביר להניח שהוא היה גבוה משמעותית.