החביאו דירה מהבנק: הסכם גירושים פיקטיבי

בזמן שהבעל התמודד עם הוצל"פ חתמו בני זוג על הסכם שהעביר את הנכס לאישה. אלא שהם נשארו נשואים עוד שמונה שנים. מה קבע בית המשפט?

עו"ד בטי אשוריפורסם: 04.08.14 , 08:10

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים זיהה תרמית של בני זוג וקבע שהסכם הגירושים שלהם, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, היה למעשה מזויף. השופטת אורית בן דור ליבל פסקה שהמסמך פיקטיבי וכל מטרתו הייתה להבריח את דירת המגורים של הצדדים מפני בנק דיסקונט.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

באוגוסט 2004 חתמו בני זוג על הסכם גירושים שקבע בין היתר שדירת המגורים המשותפת תעבור במלואה לאישה, לרבות החובות הנוגעים לה. אלא שהאישה לא מיהרה להעביר את הזכויות על שמה וממילא בני הזוג התגרשו רשמית רק בחלוף שמונה שנים.

זה לא אמיתי

זייף מסמכי משכנתה ונידון ל-14 חודשי מאסר

עו"ד אסף שלם

גבר שנקלע לקשיים זייף חוזה מכר ונסח טאבו, ובאמצעות שותפים להונאה קיבל חצי מיליון שקל. שופטת קבעה שמעשיו מסכנים את הכלכלה הישראלית

זייף מסמכי משכנתה ונידון ל-14 חודשי מאסר

שנים קודם לכן, זמן קצר אחרי החתימה על ההסכם, הטיל בנק דיסקונט עיקול על חלקו של הבעל בדירה, במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח נגדו ב-2002.

רק כמה חודשים אחרי הגירושים הרשמיים, בסוף 2012, הגישה האישה תביעה נגד בעלה לשעבר ונגד בנק דיסקונט, וביקשה שבית המשפט יכריז עליה כבעלת מלוא הזכויות בדירה ויבטל את העיקולים הרשומים על הנכס מפאת החובות של הגרוש.

היא טענה שהעיקול הוטל לאחר שהסכם הגירושים קיבל תוקף של פסק דין, ולכן העברת הזכויות בדירה לטובתה גוברת על העיקול. לדבריה, גם אם לא פעלה לרישום הזכויות ולא רשמה לטובתה הערת אזהרה, עדיין ההתחייבות לפי הסכם הגירושים גוברת.

הבנק, לעומת זאת, טען שזכותו גוברת כיוון שהעברת הזכויות בדירה לא הושלמה. עוד לטענת הבנק, ישנם אותות רבים המעידים על כך שמדובר בהסכם מרמה שנועד להבריח את נכסי הבעל מפניו. כך לדוגמה, התנהלותם התמוהה של הצדדים, שעם אישור ההסכם עטו על הבנק והודיעו לו על קיומו, עד היום לא טרחו לרשום על הדירה הערת אזהרה. הבעל בחר שלא להתגונן מפני התביעה, ולא לקח כל חלק בניהול ההליך.

אותות מרמה

השופטת בן דור ליבל קבעה שההסכם לא נולד בעקבות פרידה או סכסוך בין הצדדים, ולראיה הם בחרו להתגרש רק שמונה שנים לאחר מכן. היא הוסיפה שההסכם נעשה בפתאומיות, בטרם היה משבר בזוגיות בין הצדדים, ככל הנראה על רקע הליכי הגבייה כנגד הבעל, מה שמגביר את החשד שנחתם לצורך הברחת הדירה מפני הנושים.

לפי השופטת, על אף שהאישה הייתה מודעת היטב לחובות בעלה, ההסכם לא התייחס כלל לסוגיה זו, ולכן מדובר בהתנהלות תמוהה, מחשידה ולא סבירה.

השופטת הוסיפה שההסכם - שהיה לכאורה הסכם גירושים כולל ועסק גם בסוגיות משמורת ומזונות - לא בוצע על ידי מי מהצדדים. לפיכך נקבע שהסכם הגירושים אינו אמיתי, ונועד להבריח את נכסי הגרוש מהבנק. תביעת האישה נדחתה, והיא חויבה בהוצאות של 3,000 שקל לבנק דיסקונט.

יש לזכור כי הסכם גירושים לא מהווה עוגן להברחת נכסים בין בני זוג, ובשל המקרים הרבים של הסכמי גירושים פיקטיביים שנוצרו בין בני זוג כדי להבריח נכסים, ידם של השופטים אינם קלה כשהם מגיעים לאשר אותם.