טילים בדרום? היצואנים במלחמה כל השנה
הרחק מהמהדורות ומהכותרות הביטחוניות, מנהלים אנשי התעשייה בישראל מלחמת התשה יומיומית מול מתחרים בסין ובוויטנאם, מחסור בבוגרי לימודים טכנולוגיים, דולר שיורד ומסים שעולים ועולים. כעת גם הם רוצים כיפת ברזל
המגזר העסקי קיבל למענה למצוקתו הנובעת ממצב החירום בדרום הארץ, בדמות הטבות שונות, דחיית תשלומי מסים, תשלום פיצויים וירידי מסחר במרכז הארץ. אבל כשתסתיים הלחימה וישולמו הפיצויים ימצאו את עצמם כל העסקים האלה חוזרים לשגרה, ולמלחמת ההתשה היומיומית.
- חרם באירופה וקשיי ייצוא לעזה: המנגו הוזל
- לפיד בשדרות: "נספק כיפת ברזל כלכלית
- בנט חתם: פיצויים בדרום לא רק לעובדי מדינה
- הערכה: הפיצויים בצוק איתן - כמיליארד שקל
- אושרו התקנות לפיצוי עסקים עד 40 ק"מ מעזה
מלחמה זו היא קשה יותר, שכן היא מתנהלת הרחק מהפריים-טיים, מדעת הקהל ולכן גם הרחק מליבם של מקבלי ההחלטות. היא גם גורלית יותר לכולנו, כי היא נוגעת לכל העסקים במדינת ישראל ולא רק לאלה שממוקמים בקרבת גבולות המדינה.
בזמן שכולנו התעסקנו בנזק הנקודתי שגרמה המלחמה לעסקים בדרום, עברו תחת אפנו נתונים שמעידים על נזק חמור בהרבה, מתמשך ואולי אפילו בלתי הפיך שנגרם לתעשייה הישראלית.
הלמ"ס דיווחה השבוע כי בחודשים מאי-יולי חלה ירידה של 12% בהיקף הייצוא ממדינת ישראל. את הירידה מסבירים התעשיינים בהתחזקות המתמשכת של השקל מול הדולר האמריקני, אשר שוחקת את רווחי המפעלים המייצאים. על פי נתוני מכון היצוא, מאז דצמבר 2012 התחזק השקל ב-8.1% מול הדולר. רק הקרונה האיסלנדית, טוענים במכון היצוא, התחזקה מול הדולר בשיעור גבוה יותר בשנה וחצי האחרונות.
השקל החזק פוגע ברווחים
לכאורה, התחזקות השקל מבשרת טובות. מטבע חזק הוא סימן לכלכלה חסונה והתחזקות השקל היא גם תוצאה של תחילת הפקת הגז הטבעי במאגרים של מדינת ישראל בים התיכון. אלא שעבור חלק ניכר ממקומות העבודה בישראל, התחזקות השקל היא צרה צרורה. "שער שקל עולה חותך לך את הרווח", מסביר אדר אזנקוט, מנכ"ל כרומגן, חברה לייצור דודי שמש שמייצאת לכ-30 מדינות ברחבי העולם. "לא חשוב כמה התייעלת והצלחת לחדש, אם השקל הרוויח 10% על הדולר אז הרווח הנקי שלך נחתך ב-10%".תסביר איך ומדוע זה קורה.
"נניח, לדוגמא, שאני מוכר באוסטרליה דוד ב-1,000 דולר. באוגוסט 2012 הייתי יכול ללכת לבנק עם 1,000 דולר ולקבל 4,000 שקלים. באותה תקופה שכר המינימום לפועל היה 4,099 שקלים. היום, אני מוכר את אותה מערכת ב-1,000 דולר ומקבל תמורתם 3,400 שקל בבנק, אבל שכר המינימום הוא כבר 4,300 שקל. אם כל מה שהייתי מוכר זה את אותו דוד לאוסטרליה אז המצב של החברה שלי היה מורע ב-15%".
"כי כשאני בא למכור לאוסטרלי אז יש לו אלטרנטיבה מקומית ואלטרנטיבה מסין ומעוד מדינות אחרות. זה לא מעניין אותו שמצאו גז בישראל ועכשיו השקל מתחזק. אני חי בתוך תחרות גלובלית, שבה כל אחד בא עם היתרונות שלו. ב-1,000 דולר הבאתי את היתרונות שלי למיצוי. אי אפשר להמציא את עצמך מחדש כל הזמן".
אולי הבעיה היא עם המוצרים שאתם מוכרים. יכול להיות שהכלכלה הישראלית מתקדמת ואתם כבר לא רלוונטיים?
"זה נכון שכיום יש יותר תעשיות תוכנה או תרופות שבהן המרווחים מאוד גבוהים. אבל עדיין קיימת בישראל תעשייה מסורתית כמו דודי שמש שבה המרווחים נמוכים יותר והתחרות חריפה יותר".
אז שער השקל פוגע בכם. אבל ישנן גם התפתחויות חיוביות שמאזנות את התמונה. ריבית נמוכה מפחיתה את עלויות המימון, הגז הטבעי עתיד להפחית את עלויות האנרגיה.
"נכון. קורים פה המון דברים במקביל. אם המטבע היה העניין היחיד החברה כבר הייתה פושטת רגל. גם עשינו כבר כל מיני צעדים כדי לצמצם את הנזק. במקום לקנות חומרי גלם בשקלים, התחלנו לקנות בדולרים, שיפרנו מוצרים כדי לקבל מחירים יותר גבוהים, שינינו את המבנה הארגוני של החברה ושיפרנו תהליכי ייצור. עשינו המון כדי להתייעל אבל בכל פעם שהדולר מכה אותנו זו מכה מאוד קשה".
התקווה: שער רצפה לדולר
אזנקוט אינו היחיד שמוטרד. התעשיינים המייצאים בישראל מתלוננים כבר 6 שנים על הנזק שנגרם להם בגין התחזקות השקל. השחיקה ברווחיות התעשייה המייצאת, הם מזהירים, תורגש בסופו של דבר בכיסו של כל אזרח ואזרח. "התעשייה הישראלית מעסיקה באופן ישיר 400 אלף איש", אומר רן טוטנאוור, מנכ"ל טוטנאוור מתכות המייצא ל-142 מדינות.
"מקובל לטעון שעל כל עובד תעשייה יש ארבעה עובדי שירותים: בכביסה, בניקיון, בשמירה, בהובלות, בפרסום, בבנקים ובהובלת מטענים. על פי החישוב הזה, התעשייה הישראלית מכלכלת כ-1.6 מיליון איש שקשורים איכשהו לתעשייה. זאת אומרת שכמעט בכל בית אב בישראל יש מישהו שגורלו קשור בתעשייה. כאשר נותנים לשער השקל להמריא בצורה כזאת ולא מקלים עלינו בהוצאות אחרות אז התעשייה מתה. בחודש האחרון היצוא צנח ב-9.6% (על פי נתוני התאחדות התעשיינים, א.ל). אלו נתונים מחרידים. לולא המצב הביטחוני מישהו כבר היה מסתכל בעיניים יותר חוששות על הנתון הזה, אבל היום יש כל כך הרבה בעיות שזה נדחק הצידה".
מדבריו של טוטנאוור עולה רושם של התעלמות מוחלטת מצד הגורמים האמונים על יציבות המשק. אך יש לומר, למען ההגינות, כי המדינה אינה מתעלמת מבעיית שער השקל. עד כה נחלץ בנק ישראל פעם אחר פעם לעזרת התעשייה המקומית, כאשר רכש מאות מיליוני דולרים במטרה לחזק את הדולר ולהחליש את השקל.
אך רכישות הדולרים המסיביות הללו לא הצליחו לעצור את המגמה. אם ב-3 באוגוסט 2009 עמד שערו היציג של הדולר על 3.74 שקלים, אז ב-4 באוגוסט 2014 הוא הגיע לרמה של 3.41 שקלים, היחלשות של כ-11% עבור המטבע האמריקני. באחרונה גוברים הקולות שקוראים למדיניות סדורה ונחושה יותר לנוכח הפגיעה ברווחי היצוא והאפקט המוגבל של הרכישות.
"בנק ישראל עדיין לא השתמש בכלי של קביעת שער רצפה לדולר", אומר יוסי פריימן, מנכ"ל פריקו, גידור ומסחר במט"ח. "בנקים אחרים בעולם כבר עשו את זה. בשווייץ עשו את זה במשבר הגדול (משבר הסאב-פריים ב-2009, א.ל), כשהייתה נהירה גדולה של כסף לשווייץ והתעורר חשש לפגיעה בתעשייה המקומית שם. גם הצ'כים עשו את זה באופן מוצהר. ישנה טענה שהסינים עושים את זה בפועל מבלי להכריז על זה וידוע שהיפנים מתערבים באופן אקטיבי בשער הין. גם ראינו מדיניות דומה באירופה, לאחרונה, כשהאירו התחזק לכיוון ה-1.4 דולר. נגיד הבנק אירופי המרכזי, מריו דראגי, יצא אז בהצהרה שאירו חזק זה אסון והוא רוצה לראות היחלשות של האירו ומהר מאוד האירו באמת נחלש. כאן בארץ לא ראינו עדיין את הנגידה מכנסת מסיבת עיתונאים ואומרת אני רוצה לראות את הדולר ברמה של 3.6 שקלים".
מה ערכה של הצהרה?
"השוק נותן משקל גדול מאוד להכרזה של בנק מרכזי, בגלל היכולת הגדולה שלו לפעול ולהשפיע על המסחר. יש לזה משמעויות רבות. מעל הכל, בנק ישראל יכול להתערב במסחר. אין לו מגבלה מבחינת השקלים שהוא יכול להוציא. כל מה שהוא צריך לעשות זה להעסיק את מדפיס השקלים בשעות נוספות. אם הנגידה מכריזה שהיא רוצה את שער הדולר ב-3.4 שקלים, זה אומר שהיא מוכנה לקנות דולרים ב-3.4 שקלים. עכשיו, מי יהיה מוכן למכור דולרים ב-3.2 שקלים אם הוא יודע שהבנק המרכזי מוכן לקנות ב-3.4? זה סתם בזבוז כסף. אז עצם ההכרזה תעצור את התחזקות השקל, כי אף מוכר דולרים לא יירד מתחת לרמה שבנק ישראל הצהיר עליה".
אבל מדובר בהון עתק שהבנק מדפיס? זה לא מסוכן ליציבות הכלכלה?
"אם היינו בסביבה של אינפלציה גבוהה אז זה עניין אחר, כי הצפת השוק בשקלים הייתה מהווה זרז לאינפלציה. אבל בגלל שהאינפלציה מאוד נמוכה היום אז אין בעיה. אמנם, בנק ישראל חשוף לסיכון של מתקפה ספקולטיבית אבל אם זה יקרה אז הבנק ייתן שקלים לספקולנטים לפי שער של 3.4 שקלים וכאשר הם ירצו לצאת ולקנות בחזרה את הדולרים שלהם אז הבנק יעלה את המחיר וימכור להם ב-3.6 או 3.7 וירוויח עליהם כסף".
בקרב התעשיינים, יש שרואים בקביעת שער רצפה לדולר צעד הכרחי, גם אם זמני, ויש שרואים בה צעד דרסטי. "אין לי כל ספק שהמדינה צריכה להעניק סיוע מיידי בצורת קביעת שער רצפה לדולר", אומר שמואל דונרשטיין, מנכ"ל רב-בריח, המייצא ל-54 מדינות. "אם מדינות כמו שווייץ וצ'כיה עשו את זה, אז כבר לא ניתן לטעון שזה מעשה לא נאור. אנחנו צריכים את זה כי כל התהליכים הנדרשים לטיפול במשבר בתעשייה הם ארוכי טווח, שתפקידם לבנות תעשייה וייצוא ברמה אחרת, אבל בינתיים צריך פיתרון מיידי עד שהתהליכים הללו יבשילו".
אזנקוט, מנגד, סבור שניתן למצוא גם פתרונות אחרים. "יש פתרונות טוטאליים: אחד מהם הוא להגיד שהדולר הולך להיות 3.5 שקלים וכל תעשייה שלא יכולה לעמוד בזה צריכה להיסגר כי אין לה זכות קיום. פתרון טוטאלי אחר הוא רכישות דולרים אין סופיות או קביעת שער רצפה, שזה מהלך שיעזור ליצואנים אבל ייפגע ביבואנים ובצרכנים והעלות שלו נורא גבוהה.
"אני חושב שלאורך זמן קשה להשתמש בפתרונות הטוטאליים האלה. יש פתרונות יותר נקודתיים. כמות היצרנים בישראל היא לא אין סופית. אם המדינה תמפה את היצואנים ולא תנסה לספק פתרון טוטאלי לכולם אז היא תמצא שבסוף יש כמות מוגבלת של יצואנים שצריך לעזור להם. אם אני, למשל, מייצא ב-10 מיליון דולר לשנה, אז שקל חזק פוגע בי. אבל אם הייתי מייצא ב-15 מיליון דולר, אז גם בשער שקל גבוה הייתי מרוויח.
"המדינה יכולה לתת לי מסגרות אשראי כדי לקחת סיכונים ואז אני יכול למכור הרבה יותר בדרום אמריקה, באפריקה ובכל מיני מקומות שבהם אני מוגבל כרגע. אז הייתי יכול להתמודד עם שקל חזק, לא הייתי צריך את עזרת המדינה, הייתי מייצא הרבה יותר, מכניס דולרים למדינה ומשלם יותר מסים. יש היום עוד הרבה כלים מעבר לרכישות מט"ח של בנק ישראל".
"לשנות את הסביבה העסקית כולה"
גם התעשיינים שמקווים בימים אלה לבשורה חדשה שתצא מלשכתה של נגידת בנק ישראל, אינם משלים את עצמם שבעיות התעשייה מסתכמות בשער השקל. "יש לשנות את הסביבה העסקית כולה", אומר דונרשטיין. "הממשלה צריכה להשקיע בכמה נושאים אסטרטגיים. הראשון שבהם הוא חינוך מקצועי וטכנולוגי. 67% מהתלמידים בגרמניה עוברים דרך בית ספר מקצועי ומשתלבים אחר כך בתעשייה המקומית בכל הרמות, מהנדסאים דרך ראשי צוותים ועד מהנדסים. בישראל, עד לפני עשור 10% בלבד מהתלמידים הגיעו לבתי ספר מקצועיים, וגם אלו היו החלשים שבתלמידים שלא הצליחו במקצועות העיוניים. היום גם אלה לא מגיעים כי בתי הספר נסגרים והציוד לא מתאים לשנת 2014. ביקרתי לאחרונה בבית ספר מקצועי וראיתי תלמידים לומדים עם מחרטה שעבדו עליה בשנת 1960".
כיצד הצעדים הללו יפתרו את הבעיה של הדולר החלש?
דונרשטיין: "אנחנו (רב-בריח, א.ל) כותבים בין 15 ל-25 פטנטים בשנה. כשאנחנו מייצאים אנחנו מוגנים על ידי פטנטים שמאפשרים לנו למכור את המוצרים שלנו ברווח גבוה מאוד וגם כשהדולר זוחל למטה מ-3.8 ל-3.4 שזה 15-20% עדיין לא איבדנו את הכדאיות של הייצור בישראל, ויש לנו אורך נשימה כדי להשקיע בטכנולוגיה, לייעל תהליכים ולהעלות את הפריון לעובד ולפצות את עצמנו על התחזקות השקל. אין לנו אשליה שלאורך זמן לא ניתן להחזיק שערי מטבע בכוח, בטח שלא במדינה קטנה כמו ישראל. צריך לפתח את הסביבה העסקית כך שהרווחיות תהיה כזו ששערי המטבע לא יפגעו ביצוא".
הפתרונות שמציע דונרשטיין נוגעים לצד ההכנסות. על ידי השקעה בחינוך מקצועי ובטכנולוגיה, הוא טוען, אפשר לפתח יותר ויותר מפעלים ישראלים שמתרגמים את החדשנות של חברות הסטארט-אפ לקווי ייצור מוגנים על ידי פטנטים שמייצרים מוצרים ייחודיים שמחירם גבוה ואף ניתן להעלותו כאשר שער המטבע מתחזק, מבלי שללקוחות בחו"ל תהיה אפשרות לבחור בספק חלופי שמציע מחיר נמוך יותר.
אך ישנם גם אלו שסבורים שלפני הכל, ממשלת ישראל צריכה לטפל בצד ההוצאות של התעשיינים. "אין הדדיות בין התקבולים להוצאות" אומר טוטנאוור. "מצד אחד, אתה מקבל פחות שקלים על הדולרים שהרווחת ומצד שני כל העלויות עולות בצורה נוראית: דלק, חשמל, מים, ארנונה, שכר עבודה וחלקי חילוף. אתה שוחק את הרווח שלך עד דק".
טוטנאוור מנהל מפעל הממוקם באזור הר-טוב. לדבריו, תעריף הארנונה שהוא משלם למועצה המקומית הועלה באחרונה בשיעור של 25%. "זה מטורף. אף אחד לא מסתכל עלינו, לא שואל לדעתנו ולא מבין שבסוף כולנו נינזק מהיחלשות התעשייה. במיתון של 2008 ראינו שהמדינות ששרדו הן רק אלה שיש להן תעשייה חזקה. מדינות שלא הייתה להן תעשייה חזקה, כמו יוון ופורטוגל, קרסו. המדינה צריכה להקל עלינו בארנונה, לקבוע מחיר חשמל לתעשייה ומחיר מים לתעשייה".
אבל כל זה בא על חשבון מישהו. אם אתה משלם פחות חשבונות, מישהו אחר צריך להשלים את החסר?
"זה באמת לא קל. נכון. גם דולר חלש זה לא בהכרח רע לכולם. יש מי שנהנה ממנו, כמו יבואנים. אני מקבל את זה. אבל כשלתעשיין לא טוב זה מתגלגל לעובד. כשבעל המפעל לא נותן העלאות שכר ובונוסים אז לעובד אין כסף לבזבז ומתחיל מעגל שמכניס את כל המשק למיתון".
לפנייה לכתב/ת 
