ציר ישראל-קוסטה ריקה: שוק סחר באיברים
תחקיר "ניו יורק טיימס" חושף את הפעילות הישראלית: "סוכנים" מארגנים השתלות עבור חולי כליות בעלות של יותר מ-100 אלף דולר. כך זה עובד
לפני שנתיים הגיע תסכולה של אופירה (36) לשיא. אובחנה אצלה מחלת כליות, והיא נכנסה לרשימת המתנה ארוכה לקבלת כליה. משהבינה שהדבר יארך זמן רב, החלו בני משפחתה לעמול על מציאת דרך עוקפת. זה לא היה קל, אבל אמה, העובדת בבית חולים, הגיעה לשלושה "סוכני איברים": יעקב (קובי), בסוף שנות החמישים לחייו, איש עסקים המתעניין בנדל"ן ובשיווק; אביגד (65), סוכן ביטוח שהיה קצין בצבא, ובוריס (30), עולה מאוקראינה שהיה "חניך" של סנדלר, ובבעלותו סוכנות לתיירות השתלות. שלושתם פעילים בשוק הכליות המחתרתי בישראל, לפי פרסום היום (א') ב"ניו יורק טיימס" במסגרת תחקיר מקיף על סחר באיברים בעולם.
עוד בחדשות:
- תוסגר לאוסטרליה: "תקפה מינית תלמידות"
- תביעה חמורה נגד סורוקה: ביה"ח לא בדק, התינוק נולד עם שיתוק מוחין
- תביעה חמורה נגד סורוקה: ביה"ח לא בדק, התינוק נולד עם שיתוק מוחין
במשך שנים שידכו שלושתם חולים מהארץ לתורמים מחו"ל, לפי הדיווח. הם טוענים כי פעילותם חוקית וכי השתתפותם בהשתלת איברים עקיפה בלבד. לפי ניתוח של מגזין "הטיימס", לישראלים חלק נכבד בשוק הסחר באיברים בגלל מחסור בתרומות ממתים בעיקר מטעמי דת. "אם מישהו צריך השתלת איבר, הוא יעשה כל שבכוחו להשיג זאת", אמר מאיר ברודר, יועץ משפטי בכיר למשרד הבריאות.
מ-2009 עד 2012 הופנו מטופלים רבים לקוסטה ריקה. "הטיימס" עקבו אחריהם והגיעו לשולחיהם, חלקם יושבים ברמת גן. אין מידע רשמי על מספר המושתלים, אולם ב"טיימס" ספרו 11, מהם שישה ישראלים, שהגיעו לקבל איברים ממקומיים. אותם שלושה סוכנים ישראלים סייעו גם לאנשים ממדינות אחרות. אחד המקרים פוענח במשטרה, והכסף הושב לחולה, אמריקני במקרה זה. שני ישראלים אחרים הביאו עמם את התורמים שלהם מהארץ. קובי סייע לארבעה מהם, אחת מהם היא אופירה.
"שליש מהעלות בארצות-הברית"
אופירה סיפרה שנתבקשה לשלם 200 אלף דולר במזומן לאביגד עבור טיסה לסרי לנקה. בינתיים נזדמן לה לשמוע על בוריס, שביקש רק 150 אלף דולר – אלא ששניהם נעצרו בישראל לאחר זמן קצר בשל חשד לסחר באיברים. בהמשך נפגשה עם קובי, והוא ביקש 175 אלף דולר עבור ההליך כולו. 18,500 דולר מסכום זה שולמו למובטל מקומי בן 37 עבור הכליה שלו. אופירה הטילה ספק בחוקיות ההליך שהציג קובי, אך לדבריה חשה שאין לה ברירה: "המצב שלי היה קריטי.
האנשים האלה אולי חמדנים, אבל הם מצילי חיים".
ב-2008 גיבשה ועדה בינלאומית את "הצהרת איסטנבול", הקובעת כי סחר באיברים מפר את "עקרונות הצדק, השוויון וכבוד האדם, ויש לאסור זאת" – אך בדרך כלל ההשתלות האלו עוברות מתחת לרדארים של מדינות בגלל מחסור בחוקים ובשיתוף פעולה בין מדינות בעיקר בנוגע להסגרות. סוכנים גובים בדרך כלל 100 עד 200 אלף דולר עבור סידור ההשתלה.
בקוסטה ריקה התפתו להירתם ולהרוויח כסף לא רק אנשים קשי יום אלא גם רופאים, שמרוויחים על כל השתלה בפני עצמה. המרכזי שבהם הוא ד"ר פרנסיסקו חוזה מורה פלמה, מומחה בכליות (נפרולוג) שאליו הועבר התשלום, והוא שילם גם לתורמי הכליה. אחד הרופאים הסביר שבארה"ב עלות ההליך היא 250 אלף דולר, "ואילו כאן העלות היא שליש מזה כולל המלון וכרטיסי הטיסה". באזור בית החולים בסן חוזה נפוצה השמועה שנזקקים יכולים להרוויח יפה מתרומת איברים.
קובי ניצל חברות קש זרות, ודרכן הוזרמו 30 מיליון דולר בשנים 1999 עד 2007 בעיקר מהשתלות איברים. הוא שיתף פעולה בלעדית עם הרופא הבכיר בסן חוזה, ד"ר מורה, עבור מטופלים ישראלים. ב"טיימס" עלו על עקבותיו. קובי אישר שהוא מכיר את הרופא אך הכחיש ששלח מטופלים לקוסטה ריקה, ואמר כי הרופא עצמו עסק בזה. "אנחנו עוזרים לאנשים, אבל אני לא רוצה לדבר על זה", אמר ל"ניו יורק טיימס".
הראשונה לחשוד, ב-2012, הייתה אחות בבית החולים הציבורי שבו עבד ד"ר מורה. היא הבחינה שציוד המשמש לניתוחים מועבר לבית חולים אחר לשם השתלות. גם בארה"ב חשדו חודשים מעטים לאחר מכן, כיוון שהגיע אליהם מטופל ישראלי במצב רע, שעבר השתלת כליה בקוסטה ריקה. רק לאחר כחצי שנה הרימו גבה גם בקוסטה ריקה, אחרי שזוג מקומי צעיר הגיע לנתב"ג. הם עוררו את חשדם של אנשי הנמל, והתברר כי הם הגיעו כדי שהאישה תמכור כליה, ואמרו שד"ר מורה שלח אותם. לא ברור למה הם נשלחו לכאן, אבל ברור שהם היו זקוקים מאוד לכסף. הם שבו למדינתם עם הכליה ובלי הכסף.
"חותמים על כל מיני מסמכים, אז זה חוקי"
לאחר חודש, באפריל 2013, מנהל בית חולים בסן חוזה הודיע לד"ר מורה שהוא לא מאשר עוד השתלות. זמן קצר לאחר מכן הגיע לביתו גבר מאיים שדרש לקבל הסבר לכך ואף נקט אלימות פיזית. בתחקיר של "הטיימס" התברר כי אותו גבר הוא עדי, ישראלי בן 30 בעל עבר פלילי, שכינויו היה דמיאן. מכר שלו, שהפך לשותף עסקי שלו, העיד כי עדי אמר לו שהוא "מתפרנס ממכירת איברים" ושהדבר חוקי "כי האנשים חותמים על כל מיני מסמכים".
הוא אף אמר שהוא שואף להקים סוכנות לתיירות השתלות ונזקק לשותף מקומי.
הסוכנות הוקמה בנובמבר 2012: "D&B פתרונות רפואיים". רק בהמשך גילה הנוטריון במה מדובר. עדי כעס על הנוטריון ואמר לו שהוא פחדן. בסוף החודש הגיע לישראל ונעצר. ל"טיימס" התברר כי הוא מכר ותיק של בוריס, מימיהם בתוכנית שיקום לנוער עבריין. בוריס אישר שהיה שותף בעסקים עם עדי אך הכחיש כי עדי עבד עבורו בקוסטה ריקה.
בוריס וגם אביגד נעצרו לתקופה קצרה ב-2012, אביגד בחשד לסחר באיברים. לאחר מכן הקים בוריס סוכנות משלו. מטופלים כמו דורין העידו שפגשו גבר צעיר ובעל ביטחון עצמי, נשוי עם ילד קטן, ובבעלותו בית דירות באשדוד. הוא עצמו מכר כליה בקולומביה. הוא סיפר שכשעבד עם אביגד, הוא ליווה חולים לסרי לנקה, אך הכחיש מעורבות בסחר באיברים.
ב-2007 נחשד בוריס בחטיפת אדם שממנו דרש לפרוץ למאגרי מידע של בתי חולים ולחפש נזקקים להשתלת כליה. הוא הודה באשמה. כמה חודשים לאחר שהשתחרר מהכלא, הקים את הסוכנות שלו, שבה שישה עובדים. תוך שנה וחצי ארגנו 15 השתלות. הוא הסביר שהם רק מתווכים בין מרכזים רפואיים למטופלים. הוא אף הבטיח עשרת אלפים דולר להשתלה תמורת בלעדיות – במכתב שהועבר למשרד הבריאות של פרו.
מה עלה בגורל ה"סוכנים"?
ביוני 2013 עצרה משטרת קוסטה ריקה את ד"ר מורה. הוא נכלא לארבעה חודשים, ולאחר מכן פרש מעבודתו.
ממכריו נמסר כי עשה זאת "רק כדי להציל חיים". בעקבות מעצרו נעצרו אנשים נוספים שהיו מעורבים בתהליך, חלקם רופאים שיועמדו לדין החודש. רוב ההשתלות נעשו בבית החולים "לה קתוליקה", ומשם לא נמסרה תגובה. בינתיים הקשיחו את נוסח החוק בקוסטה ריקה והוחלט כי רופאים יואשמו אם ישתתפו בהליכים לא חוקיים מעין אלה וכן גובשה רשימת המתנה לאומית.
בישראל בינתיים אין אישומים נגד אביגד או נגד בוריס, אך החקירה נמשכת. אביגד נחשד ב-2008 בפעילות במסגרת לסחר באיברים בקוסובו. ניסיונות ליצור עמו קשר עלו בתוהו. לפני חודשים ספורים נעצר אחד מעוזריו של בוריס. הוא עצמו נסע בינתיים לחו"ל, וככל הידוע למשטרה, אינו מתכוון לחזור. עוד נמסר כי נחקרות פרשות דומות בטורקיה. מאיר ארנפלד, בכיר במשטרה, אמר שהסוכנים אינם נרתעים ממעצרים: "אנו מזהים דפוס התנהגות".
לפנייה לכתב/ת 
