מתלוצץ עם רש"י: פירוש טהרלב על התורה
את הפזמונים והשירים החליף יורם טהרלב בלימוד תורה. כבר חצי יובל שהוא לומד תורה לשמה, מבלי להחסיר דבר מעולמו ואורחות חייו החילוניים. עכשיו הוא מוציא את "שמחת תורה" - טורים ופירושים מקוריים על פרשת השבוע. הציבור החרדי פחות שמח, אבל את הנוער החילוני הוא מקווה להחזיר לארון הספרים היהודי
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"שמחת תורה", ספרו של יורם טהרלב (הוצאת "זמורה ביתן"), יצא בטיימינג לא קל: שבוע הספר העברי, שגווע בקול ענות חלושה עם אירועי חטיפת שלושת הנערים. הוא כולל דרשות נפלאות לפרשת השבוע, שהופיעו בשנה החולפת כטורים שבועיים כאן, בערוץ היהדות של ynet. במקביל לספר, יוצא טהרלב בן ה-75 גם בסדרת הופעות תחת אותו השם, שכוללת את כל התורה על רגל אחת, כולל ההומור האופייני למחבר.
קראו עוד בערוץ יהדות :
- "נייעס" שב משדה הקרב: למה פיטר נתניהו את הרב קנייבסקי?
- קריסת האידיאולוגיות: אין ימין, אין שמאל/ הרב יואל בן-נון
- "להומו אסור ללכת לים"
הוא בכלל נולד וגדל בקיבוץ יגור של תנועת הקיבוץ המאוחד, והיה רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות. היה – ונשאר, אבל הדבר מעולם לא הפריע לו ללמוד תנ"ך ולהתאהב בו בכלל, ובפרשת השבוע בפרט.
"בתקופה שלי, כמעט בכל בית חילוני היו שלושה ספרי-חובה: התנ"ך, ספר האגדה, ופרקי אבות" הוא מספר בהתלהבות, כאילו הריאיון לא נערך שעות ספורות לאחר שנחת מחופשה בחו"ל. "גם ביצירה התרבותית שולבה יהדות, וכך כתבתי את השיר על 'נח', או את השיר 'יעלה ויבוא' שמתאר ארבע דמויות תנ"כיות, בלי להזכיר את שמן. באותה תקופה כולם הכירו את ספר הספרים, וידעו במי מדובר".
כשנשאל מה כדאי לשר החינוך לעשות כדי להנחיל לצעירים את האהבה לתנ"ך, הוא אומר בכנות מפתיעה: "אני מודה לאלוהים שאני לא שר חינוך, ולא צריך להתמודד עם הבעיה". טהרלב מתעקש שלא להישמע כמו כמו נביא זעם שמוכיח את הצעירים, למרות שהוא מודה כי הוא מיצר על כך שברבים מהשירים של היום אין חריזה ומשקל. גם העובדה שחרדים וחילונים לא מחוברים לתנ"ך, מכאיבה לו: "הזהות הישראלית צריכה לכלול גם ערכים של יהדות עתיקה", הוא אומר. "התנ"ך הוא לא ספר היסטוריה, הוא חלק מהזהות שלנו. צריך להנחיל אותו".
פירוש טהרלב על התורה
עם זאת, הניסיון של טהרלב מלמד כי שילוב של הומור, מאפשר לאנשים להתחבר לטקסטים. המודל שלו לחיקוי הוא רבי יעקב קרנץ,
שחי בליטא בין השנים 1741-1804, ומוכר יותר בכינוי "המגיד מדובנא".
"אני לא עומד בדרגה שלו", אומר טהרלב, "אבל 'המגיד' ידע שאנשים רוצים ליהנות מפרשת השבוע, ולכן שילב הומור, משלים ודוגמאות מחייהם של היהודים באותה תקופה. הוא מספר, למשל, על אדם שרצה להתחתן - וביקש מאביו להושיב בראש השולחן את העניים, ואילו את העשירים ביקש להושיב מאחור. האב הסביר לבן שהעשירים באים כדי להיראות, ואם יישבו במקום חשוך הם יתאכזבו. לעומת זאת, עניים מגיעים לחתונה כדי לאכול, ואם תשים אותם מלפנים, במקום מואר, הם יתאכזבו. וכל המשנה ממנהג הבריות, ידו על התחתונה.
"גם אני מנסה להכניס הומור ופירושים משלי, לתוך דרשות פרשת השבוע. לדוגמה, בפרשת תולדות יש כפילות בפסוק 'אלו תולדות יצחק בן אברהם - אברהם הוליד את יצחק'. רש"י מסביר שליצני הדור טענו כי יצחק הוא בנו של אבימלך. אני מסביר שמכיוון שאברהם גייר מאות אנשים, כמו כל הגרים, נקראו אותם אנשים 'בני אברהם'. לכן היה חשוב להבהיר שלא כל אחד שכונה באותה תקופה 'בן אברהם', היה אכן בנו של אברהם, לעומת יצחק שכן היה בנו של אברהם. לכן היה צורך להבהיר את זה".
בין שירה לתורה
רפרטואר השירים שכתב טהרלב כבר מילא ספרים אחרים: "גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", "ההר הירוק תמיד", "על כפיו יביא" ועוד רבים וטובים. את הפזמונים שלו הלחינו, בין היתר, נחום היימן, משה וילנסקי, נורית הירש, מתי כספי, מוני אמריליו, שלום חנוך ואפי נצר. קשר מיוחד ופורה במיוחד נוצר עם יאיר רוזנבלום, וביחד ייצר הצמד אינספור להיטים ללהקות הצבאיות, ובהם: "שירו של צנחן", "אין כבר דרך חזרה", "ישנן בנות", "היה לי חבר היה לי אח" ועוד.
לפני כ-25 שנים קיבל טהרלב החלטה אמיצה להפסיק לכתוב שירים. הוא אמנם הקים בהמשך אתר אינטרנט שבו פרסם משיריו שלא הולחנו, וחלקם אף זכו להתעניינות מצד יוצרים ומבצעים חדשים, כמו למשל מירי מסיקה. אבל, כאמור, טהרלב בחר באומץ להפסיק את הכתיבה הלירית כשהוא בשיא, ולהתמקד בכתיבה בנושאי יהדות.
הוא הוציא סדרה מרשימה של ספרים, ובהם "מצע אישה מצע טוב", שבו נכללת חריזה והומור שבעזרתם מתוארים סיפורי תשוקה תנ"כיים - רחב ויהושע, יהודה ותמר, דוד ובת שבע, ושתי ואחשוורוש ועוד. ספר נוסף, "שמע בני", כולל עצות טובות מכתביהם של הרמב"ם, הרמח"ל, משה אבן עזרא, ועוד עשרות חכמים יהודיים.
"בעקבות פרסום הספר, כתב לי הרב יהודה עמיטל ז"ל, שהוא בירך את ברכת הנהנין על הספר, מכיוון שהיו שם ציטוטים שהוא לא הכיר", מספר טהרלב. "הוא הרי היה ראש ישיבה, והוא אמור להכיר את מה שאני מכיר, אבל בגלל שנברתי בתחום - הגעתי לדברים שאפילו ידענים גדולים לא הגיעו אליהם".
החרדים לא אהבו
ואף שספריו התקבלו באהבה על ידי רבים בציבור החילוני והדתי גם יחד, בציבור החרדי התקבלו הדברים באהדה פחותה בהרבה.
ב-ט' לחודש סיוון תשנ"א (1991), זומן המשורר החילוני לירושלים, כדי לעמוד לדין תורה בפני בד"צ העדה החרדית. זעמם של קיצוני מאה שערים יצא בעקבות פרסום הספר "וטהר לבנו", שבו השתמש טהרלב בקטעים מהספר "שבט מוסר" שנכתב במאה ה-17, ואליהם הוסיף פירושים הומוריסטיים על ענייני דיומא. בפסק הדין שנמסר לנאשם, כתבו הרבנים: "על פי התורה עליך לשרוף את הספרים הנ"ל ולבערם מן העולם... ואולי תהא לך קצת כפרה".
מה עניין מה היו פוסקים שם בעקבות הפירושים שהוא מציג בספרו החדש: "כאשר התורה אומרת, למשל, שאסור לשכב עם בעלי חיים, אני נזכר בבדיחה על ארכיטקט איטלקי שיושב עם חברו מול הנוף המרהיב, ואומר לו 'אני תכננתי את הגשר, אבל לא מכנים אותי אלפונסו בונה הגשרים. אני בניתי את המרינה, ולא מכנים אותי אלופנסו בונה המרינות, אבל פעם אחת הייתי עם כבשה וכולם מדברים רק על זה'".
