קריסת האידיאולוגיות: אין ימין, אין שמאל
בשעה שארגון טרור קטן ואכזרי ממשיך להפגיז את יישובינו, מעדיפה ישראל לחוס על חיי לוחמיה, וקוראת לחשבון נפש את שתי הקבוצות האידיאולוגיות הדומיננטיות בארץ: גוש אמונים שחווה התנתקות נוספת בשעה שישראל מסרבת לשוב ולכבוש את עזה - ותנועות השלום שתחזיותיהן קרסו בזו אחר זו
גילינו מחדש את הפנים הצעירים-האהובים של נערינו ולוחמינו, שסביבם אנו מתאחדים לזמן קצר. גילינו שהם יודעים להילחם למען כולנו, לא פחות - ואולי אף יותר טוב - משלחמנו אנחנו, והקודמים לנו. ראינו שמורשת הקרב וגם הלקחים, הופנמו היטב.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ראינו את הנערים הלוחמים מסירים מעלינו את איום המנהרות בעוז ובנחישות, וגם שומרים על חיי חבריהם ככל יכולתם. אם לא תהיה ברירה, כך יילחמו גם נגד הטילים והמרגמות.
עוד דעות בערוץ יהדות :
- למען השם, הצילו את "בצלם"/ אסף וול
- מכתב לדויד: כך החמצת את הציבור הישראלי/ הרב יובל שרלו
- בשם החברה הישראלית: תודה, וסליחה/ גלית דיסטל אטבריאן
גם מנהיגינו הנבחרים שומרים מכל משמר על חיי הלוחמים – הם סירבו בכל תוקף לדרישות ולציפיות להכרעת החמאס בכוח, בעיקר מפני שסירבו להקריב חיים של מאות לוחמים שלנו, כדי לרסק את חמאס ולרפד לאבו מאזן ולממשלו המושחת, על מגש של כסף, את השלטון בעזה.
"מלחמת מצווה" מוסכמת בתורה ובהלכה, שכרוכה גם בסכנה ברורה לחיי לוחמים, היא "עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם, הלכות מלכים פרק ה', א), ולדעת הרמב"ן (בספר המצוות) גם למען ריבונות ישראלית בכל מרחבי ארץ ישראל. אבל אין מצווה, וספק אם יש היתר, לסכן חיים כדי להחליף שלטון זר אויב בשלטון זר אחר, אפילו אם הוא יותר נוח. ניסינו זאת פעם בלבנון, וזה היה כישלון נורא.
כן, הם ארגון טרור. קטן ואכזרי
מהכרעה זו נובעות כל התוצאות המעיבות כעת על מצב הרוח הלאומי – כאשר ארגון טרור קטן ואכזרי ממשיך להפגיז את יישובינו, מנסה לשטות בנו, מגבב דברי רהב ושקר שלהם, ואף זוכה ללגיטימציה חלקית בקרבנו ובעולם.
כשאני שוקל שוב ושוב את החלופות, אני חוזר ומחזק את ראש הממשלה ואת שר הביטחון, שהכריעו בעד חיי הלוחמים, וסירבו להקריב אותם למען "עצמאות פלסטין". גם ההסתבכות שלנו מול שונאינו וחלק מידידינו בעולם, היא תוצאה ברורה של ההכרעה לטובת חיי לוחמינו – כל עוד הפציץ חיל האוויר בהפצצות מדויקות, הייתה ביקורת נגדנו בתקשורת העולמית, אבל הייתה גם הבנה לזכות ההגנה שלנו, וגם נקלטו האזהרות הישראליות בטרם הפצצה.
אולם כאשר נקלעו כוחותינו על הקרקע למארבים מתוכננים, ולהפתעות מבתי הספר ומהמרפאות של אונר"א (ששיתפה פעולה עם פשעי חמאס נגד החוק הבינלאומי), נאלצנו לבחור בין חיילים חטופים שלנו, לבין הפגזה ארטילרית, והכרענו לטובת לוחמינו. רק אז הסתבכנו מול הנשיא האמריקני, ועלה גל עולמי נגדנו. כך קרה גם בלבנון, למשל, בהפגזת החילוץ של כוחותינו בכפר קאנא – הטייסים רואים את המטרות, והתותחנים אינם יכולים לראותן (בשלב זה).
מכאן מתחייב חשבון נפש היסטורי של שתי הקבוצות האידיאולוגיות הדומיננטיות בארץ – "גוש אמונים" ו"שלום עכשיו", שעולמן קרס.
השבר של גוש אמונים: המציאות הכריעה נגדם
זו הייתה הזדמנות היסטורית: סדרת טעויות וכישלונות של חמאס (החל מחטיפת שלושת הנערים ורציחתם), אחדות לבבות נדירה
בעם ישראל, ממשלה "לאומית" שבה יושבים נציגים של מועצת יש"ע בתפקידים בכירים, צה"ל מגויס ויוצא למערכה קרקעית בעזה. מה עוד צריך לקרות כדי שעם ישראל יתעשת ויחזור לדבוק במרחבי ארץ ישראל, כשאנו השליטים היחידים בה, מחזיקי חומת המגן וההתיישבות, ואנו גם המעניקים לפלסטינים אוטונומיה מינימלית, נסבלת?
אם ברגע כזה גברה בהנהגה "הלאומית" שלנו ההכרעה לטובת חיי לוחמינו, נקבעה בתודעה הישראלית הדעה שממילא לא נשלוט בעזה, ואף לא נרצה בכך. ופירוש הדבר, שממשלת ישראל על כל מרכיביה חתמה פעם נוספת על ההתנתקות מעזה. המחאות החריפות של נפתלי בנט ואורי אריאל נרשמו גם הן כחלק מהכרעה היסטורית זו.
באידיאולוגיה של "גוש אמונים" אין פיתרון סביר למיליוני פלסטינים – וזה גורם שוב ושוב לקריסה, מן האוטונומיה של מנחם בגין, דרך שיחות מדריד של יצחק שמיר ו"ההתנתקות" של שרון, ועד לנאום "שתי המדינות" של בנימין נתניהו - והכרעתו שלא לכבוש את עזה, אפילו בשעת כושר נדירה.
אחרי הכרעות היסטוריות כאלו של ארבעה ראשי ממשלה מן המחנה "הלאומי", כבר ברור שהאידיאולוגיה של "גוש אמונים" איננה יכולה להנהיג עם ומדינה, גם אם יתמכו בה 20 או אפילו 30 חברי כנסת.
השבר של תנועות השלום: שלום שלום, ואין שלום
חמור עוד יותר מצבה של תנועת "השלום" הישראלית, שכל הנחותיה, תחזיותיה ותקוותיה התבררו כאשליות גמורות,
מנותקות כליל מן המציאות. כאחוזי דיבוק הם חוזרים ואומרים לנו, שצריך להחזיר את אבו מאזן ואנשיו לשלטון בעזה – והרי הם כבר היו שם, ואנשי חמאס השליכו אותם מן הגגות!
שוב חוזרים הדיבורים על מצוקת הפלשתינים, ועל שיקום עזה בסיוע בינלאומי עם הסרה או הקלות בסגר הישראלי. אילו רצו הפלשתינים בהסרת הסגר ובשיקום כלכלי, לא היו לוקחים אחוז גבוה מהברזל ומהמלט שישראל מספקת, למימון טילים ומנהרות שיפוצצו ויחריבו את כל מה שהושקע בעזה בשנים האחרונות. הסגר הוא תוצאה של הטרור, וגם ההקלות ייעלמו להן בגללו.
למה להם נמל ימי בעזה ושדה תעופה ברפיח - מטרות קלות להפצצה, שישראל תחריב בהזדמנות הראשונה, אחרי שיתברר אלו כמויות של נשק שובר איזון (טילים נגד אנשים ונגד מטוסים, מצנחי רחיפה ומזל"טים) נכנס דרכם? לו הייתי נמנה על מקבלי ההחלטות במדינות התורמות לפלסטינים, הייתי אומר להם שאין די כסף לבזבז על ניסויי הטילים שלהם מול כיפות הברזל של הישראלים.
הטרור משחית יותר מהכיבוש
גם מבחינה מוסרית מצבנו מחמיר עם כל נסיגה. מעולם לא הפצצנו בתים מן האוויר, ולא ירינו פגזי תותחים כאשר שלטנו בעזה, ויישובינו פרחו שם והעסיקו בכבוד אלפי עובדים פלסטינים. הנסיגות והטרור משחיתים הרבה יותר מ"הכיבוש".
כל יישוב יהודי שייחרב על ידינו, עלול להפוך בסיס לטרור, ולהעצים את המלחמה נגדנו. כל גדר הפרדה עלולה לחולל ירי טילים מעליה, ומנהרות מתחתיה. ההגנה האלקטרונית תמיד תיתן מענה חלקי, כי גם הטרור לומד לקחים ומתפתח.
מדינה פלסטינית עצמאית, לא רק שלא תסיים את הסכסוך - אלא תחמיר מאוד את מצבה הבינלאומי של ישראל, מפני שהפלסטינים לא יוכלו לשבת בשקט מול ישראל חזקה ופורחת על "אדמותיהם". בעיות הפליטים והאדמות מ"שטחי הכיבוש" של 48, ימשיכו לערער את השלום, ולמדינה פלסטינית יהיו יותר כלים לפגוע בנו בזירה הבינלאומית גם בימי שקט, וגם בימי מלחמה.
דוד בן גוריון יסד עם המדינה, גם את תפיסת הביטחון ואת המדיניות, שחתרה תמיד להסכמים זמניים – שביתת נשק / הפסקת אש / רגיעה / הסכמי ביניים / אי לוחמה – גם בערבית יש די מילים כמו "הודנה" או "תהדיה". בל נשקר לעצמנו: המזרח התיכון עוד רחוק משלום. לא נוותר על התפילה לשלום, אבל נדע בבהירות שאחרית הימים עם חזון ישעיהו הנביא, עודם רחוקים. אז הבה נשתדל לשמור על היחד הישראלי, בימי קרב - כמו גם בימי רגיעה.
