הקדימו תרופה לנס: ועדת חקירה לאונר"א
המלחמה מתחוללת כעת ביתר שאת בזירה הבינלאומית, והיא לא פחות קשה מהמערכה שהתחוללה בעזה. יש רק דרך אחת להתמודד בחזית הזו: עלינו להקים ועדת חקירה בינלאומית, שתחקור את שיתוף הפעולה של אונר"א עם פשעי החמאס. אם לא נתעורר, יובילו אויבינו את המתקפה הזאת נגדנו
נס חד-פעמי מחולל ריבון העולמים בעצמו – כדי לחולל נס קבוע ומסודר, החוזר על עצמו יום אחרי יום, יצר ה' את האדם ונפח בו נשמה, שכל ויוזמה. נס חד-פעמי התחולל לנגד עינינו כאשר נחשפו מנהרות התקיפה רגע אחד לפני יום הדין, לפני פריצה פתאומית של מאות רוצחים לתוך יישובים.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
כמעט כולנו היינו שרויים בתרדמה גמורה כאשר ריבון העולמים בחר בשלושת הנערים – אייל, גיל-עד ונפתלי – להציל את עמו ואת מדינתו. הרשעים שוב טעו בקריאת החברה הישראלית ותגובותיה, הקדימו חטיפה, נכשלו, רצחו, הגופות נתגלו, ארגוני הרצח נגררו, המלחמה פרצה כ"צוק איתן", הרשעים סירבו להצעה המצרית ולכל הצעה סבירה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- מלחמת התודעה היהודית ברשת/ יצחק טסלר
- הצלמת שהסעירה את העולם עם תמונת החרדים: "זיהו את הסערה הפנימית"
- צפו: אנחנו עם אחד? תלוי את מי שואלים
הרוב בממשלה ובציבור, שהתלבט קשות, נאלץ להורות על מבצע קרקעי – והמנהרות נחשפו במלוא עוצמתן השטנית. קשה לדמיין מה היה עלול לקרות ביישובי עוטף עזה ובמדינת ישראל כולה, מול מאות הרוגים וחטופים.
כל זה היה נס גמור, יד ה' ממש שפעלה להקשות את לב רשעי הטרור למען הכשלתם. אין מילים אחרות. שום גורם ישראלי לא יכול היה אפילו לחשוב על מבצע צבאי יזום מצידנו להשמדת המנהרות לפני האסון הצפוי, ומדינת ישראל עמדה בסכנה חמורה מבלי יכולת לעשות דבר, מפני שהיינו שרויים בתרדמה גמורה, כמעט כולנו. גם אם היו בודדים שהתריעו, מדינת ישראל לא יכלה לפתוח במלחמה יזומה מול סכנה בלתי נראית.
רגע לפני הסטירה
כל תפילות ההודיה לא יספיקו, אבל כל העת חוזר ומתנגן בראשי מזמור מופלא (תהילים קמ"ד): "לדוד, ברוך ה' צוּרי, המלמד ידַי לקרב,
אצבעותי למלחמה... שלח חִצֶיךָ וּתהֻמֵם... פְּצֵני והצילני מיד בני נֵכָר, אשר פיהם דִבֶּר שָוא, וימינם ימין שקר..." עד השלום המיוחל בסיום: "אין פרץ, ואין יוצאת, ואין צוָחה ברחֹבֹתינו..."
רק בני אדם יכולים להפוך נס חד-פעמי, לסדר יציב ומתמשך; לפרוצדורה רפואית מצילת חיים, או למערכת הגנה טכנולוגית כמו "כיפת ברזל" או "שרביט קסמים". מה שנחשב בלתי אפשרי, או חזון של אחרית ימים, הופך לנס קבוע.
המפעל הציוני כולו הוא נס מתמשך של קיבוץ גלויות, שלא היה כמוהו בכל ההיסטוריה, כי אין עוד שום עם ששרד בגלויות, וגם חוזר למולדתו העתיקה. רק אנשים מסורים ומאמינים מסוגלים לחולל נסים כאלה – וברוכים יהיו לה'.
המלחמה מתחוללת כעת ביתר שאת בזירה הבינלאומית, וזו לא פחות קשה מהמערכה שהתחוללה בעזה. יש רק דרך אחת להתמודד בחזית זו: צריך להקים בפועל מצידנו ועדת חקירה בינלאומית, שתחקור את שיתוף הפעולה של אונר"א עם פשעי החמאס. צריך לגייס לשם כך כמה ממשלות ידידות (כמו קנדה), משפטנים בינלאומיים ידועי שם, ולהביא בפניהם את התמונות ואת ההוכחות לאשמת אונר"א, ששיתפה פעולה ביודעין עם עבירות חמורות על החוק הבינלאומי.
העולם מעדיף אותנו בלי "כיפת ברזל"
אם לא נוביל מתקפה כזאת, יובילו אויבינו את המתקפה הזאת נגדנו. לא די להתכונן לוועדת החקירה של האו"ם, כי ברור שהיא תהיה
עוינת לנו מראש. בחקירה שכבר מתנהלת, דורשים חלק מידידינו בעולם "מידתיות" במלחמת ההגנה על קיומנו כעם ריבוני וחופשי, נגד ארגוני איסלאם רדיקליים שמטרתם להכניע תחת שלטונם אותנו, את המזרח התיכון כולו, וגם את ארצות המערב.
מספר הטילים שיורטו על ידי 'כיפת ברזל' (כ-500) די היה בו כדי להביא עלינו מאות הרוגים אזרחיים והרס רב. האם אז תגובתנו הייתה נחשבת "מידתית"? האם מלחמות אמריקה בעירק ובאפגניסטן התנהלו ב"מידתיות"? כמה פעמים פגעו הכוחות האמריקניים באזרחים, נשים וילדים?
אם מחברים, למרבה הצער, את תמיכתו של ברק אובמה ב"אחים המוסלמים" במצרים, ובנשיאם המודח מורסי, עם עסקת הנשק הגדולה שלו עם קטאר, ועם מהלכי הפיוס שהוא נוקט מול איראן - לא קשה להבין את זעמו על ראש ממשלת ישראל, שמעז להתגונן מעבר ל"מידתיות" של הבית הלבן.
כשהציניות שולטת
אינני יכול שלא להיזכר בראיון ישן שעיצב את הבנתי הפוליטית הבינלאומית, הראיון של תוכנית "עמוד האש" עם שר המושבות הבריטי (מ' מקדונלד), בו נשאל מדוע דווקא ב-1939, ערב מלחמת העולם נגד הנאצים, מצאה בריטניה לנכון לסגור את שערי ארץ ישראל בפני הפליטים היהודים, ולשמור על מכסת עלייה "מידתית" בגזירות "הספר הלבן", כדי להקים מדינה פלסטינית על כל שטחה של ארץ ישראל.
וזו הייתה תשובתו של השר הבריטי (מתוך הספר "עמוד האש", עמ' 275): "ובכן, הייתה מידה מסוימת של ציניות, אינני מכחיש, במדיניותנו כלפי ארץ ישראל. ידענו שבמלחמה יהיו היהודים לצידנו, יהיה מה שיהיה. לא הייתה להם ברירה אלא לקוות שננצח, ולעזור לנו לנצח. העמדה הערבית הייתה הרבה פחות ברורה. לפיכך, אנחנו כנראה ויתרנו לערבים יותר מכפי שהיינו עושים בזמן אחר, בגלל המשבר הממשמש ובא".
תשובה מוחצת לקו פייסני זה ניתנה בפרלמנט הבריטי על ידי וינסטון צ'רצ'יל, בתגובתו על הסכם "מינכן" לפיוס הצורר הנאצי: "ממשלת הוד מלכותו חשבה שעליה לבחור בין השפלה לבין מלחמה – היא בחרה בהשפלה, והיא תקבל גם מלחמה".
אם אויבינו חפצים באמת בחיים של חירות וכבוד, יש להם דרך פתוחה להתייחס בכבוד לחיים שלנו כעם ריבוני וחופשי במדינת ישראל.
