החרדים התגייסו: מאוכל ועד ציוד לחיילים
חסידי ויז'ניץ הזרימו ציוד אישי לחיילי "כיפת ברזל", קבוצות של חרדים ירדו לדרום עם חבילות ובהן כל מה שצריך, קציני הלוגיסטיקה ידעו למי לפנות בשעת חירום - ובבעלז ארגנו ארוחה לילית ל-450 לוחמי גולני. והיו גם אלפי ציציות, סידורים ותפילין לכל דורש; מוקדי תהילים - ומכתבים מרגשים מילדות חרדיות. במלחמה הזו החרדים שבעורף התגייסו בהמוניהם
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מימי ויהודית לא לבד: מגזר שלם מצא עצמו משמש יום בהיר אחד, על תקן המקבילה החרדית ל"אגודה למען החייל", כשאת הוויכוח הבלתי נגמר על גיוס בחורי הישיבות מאפסנים עד לשוך ימי הזעם. הטיימינג – ימי בין המצרים שבהם מתאבלים על החורבן, ומרבים באהבת חינם – לא יכול היה להיות סמלי יותר ומתאים יותר לאיחוי השסעים. מישהו עוד זוכר שלפני חודשים מעטים בלבד, כמעט שפרצה פה מלחמת אחים?
קראו עוד בערוץ יהדות:
- לראשונה: המגזר החרדי מציית לפקודות
- הרב שר "אני מאמין" באושוויץ - ונעצר
- הפורץ להורים השכולים: "לא התכוונתי
במרכול באלעד העמיסו ילדות חסידיות צעירות ממתקים וסבונים על העגלה, "בשביל החיילים הצדיקים", ושידלו את העוברים ושבים לתרום מקניותיהם. בירושלים התארגנו קבוצת חסידי בעלז להכין "על האש" לחיילים שיצאו מהרצועה רעבים ומותשים.
בבני ברק מיהרו חסידי וויזניץ' לחלק חבילות וציוד אישי למוצבים בכיפת ברזל "שנשכחו" בלהט המתרחש ברצועה, ובאשדוד, כמו גם בשאר הריכוזים החרדיים, ישבו אברכים לשזור ציציות בירוק חאקי תקני, בעוד מוקד "אמץ חיילים לתהילים", מנפיק שם חייל לתפילה אישית יומיומית.
"על האש" לגולנצ'יקים רעבים
יום רביעי האחרון, שעת לילה. מוטי פריד, חסיד בעלז מירושלים, מקבל טלפון מקצין לוגיסטיקה שמבשר לו כי קבוצת חיילים מ"גולני" יוצאת באופן לא מתוכנן מעזה. הוא שואל אותו אם יוכל לארגן להם ארוחה טובה ומפנקת ב-11 וחצי בלילה.
זו הייתה שאלה רטורית. חצי שעה לפני שהקבוצה הראשונה מגיעה, פריד כבר בקיבוץ עלומים, ואיתו 100 קילוגרמים של בשרים, אלפי
בשל "תשעת הימים" (שבין ראש חודש אב ל-ט' בו), המתנדבים החרדים אינם יכולים לאכול מהכבודה שנִצלית על לא פחות משמונה מנגלים במקביל. החיילים הרעבים והמותשים באים והולכים, קבוצות-קבוצות. בשתיים וחצי בלילה עוזבים המתנדבים את המתחם בחזרה לירושלים, לא לפני שהם משאירים את כל הציוד לחיילים נוספים שאולי יבואו רעבים. 450 חיילים האכיל חסיד ירושלמי בלילה אחד.
פריד ועמותת החסד שלו "סעד ומרפא", הפכו למחזה מוכר בנוף הדרומי. "עושים כל מה שצריך", הוא מוסיף בקצרה ובצניעות. "יש הרבה כמונו. אנחנו לא היחידים. לאן שצריך אנחנו מגיעים. מתחילת המבצע אנחנו כאן. אלפים של מנות חילקתי", הוא מתרצה לפרט, אבל רק אחרי ששואלים. "חיילים, בתי חולים, תושבים במקלטים, גם צעצועים לילדים".
פריד מעיד כי "האדמו"ר עומד מאחורינו והוא שדחף אותנו לזה. אני בעצמי מתנדב בפיקוד העורף, ויש עוד חרדים בשטח, גם כחיילים. אבל לא שומעים על זה, אולי את תספרי".
הכירו את "האברך המשמח" ממודיעין עילית
בינתיים, במרכז הרפואי "שיבא", יום שגרתי לשמואל גיטלר ממודיעין עילית. גם היום הוא הביא איתו קבוצת "משמחים" לחיילים הפצועים. כבר שנה הוא "בתחום", מלבד העובדה שהפעם יש חיילים מאושפזים. "אנחנו מגיעים למחלקות כל השנה כדי לשמח חולים. זה חלום ילדות שלי, שבקרוב אני מקווה ללמוד אותו באופן מקצועי. עכשיו הכנסנו את החיילים למסע השמחה".
איך זה עובד בשטח?
"אני נכנס לחדר, אומר: שלום, באנו לשמח - ומי שרוצה, אז בכיף. אני מכניס אורגנית ותשעה בחורים בבובות פרווה, שמתחילים לרקוד ולעשות שמח. הבובות באופן טבעי מעלות חיוך על הפנים, לא רק של ילדים אלא גם מבוגרים.
רוב המבקרים מביאים דברים, יושבים קצת והולכים. אנחנו מתוך עיקרון באים לפרק זמן ארוך, 20 דקות עד חצי שעה בכל חדר; שרים עם החייל שירים על פי בחירתם: שירי נשמה, שירי ארץ ישראל, שירים אהובים שאנחנו מכירים ויכולים לשיר ביחד".
ומי זו חבורת הבובות שמלווה אותך?
"בדרך כלל, אלה בחורים מקומיים ממודיעין עילית שמצטרפים אלי. בכל פעם מישהו אחר. המטרה היא פשוט לבוא, לשמח ולעלות חיוך על הפנים. ישבנו עם חייל בודד שעלה לא מזמן לישראל, הוא התרגש מאוד. חייך ושמח. זה מה שהכי חשוב".
בעז"ה ננצח! (ואייפד לכל פצוע)
"עכשיו יצאתי מ'אסף הרופא' בדרכי ל'תל השומר', ואחר כך ל'סורוקה'", מדווח הרב מנחם קוטנר, מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי טרור - ומי
שאחראים לסלוגן הקליט "בעז"ה (ראשי התיבות: בעזרת ה') ננצח!" בהתאם "לנוהל" זכו החיילים המאושפזים לביקור, ורובם כבר צוידו באייפדים מתנה לתקופת ההחלמה. "ישנם שני חיילים שנשרפו להם התפילין כשנפגעו, אז ארגנו להם, לבקשתם, תפילין חדשות. נותנים להם מה שצריך ברוח ובחומר", אומר הרב קוטנר.
באיזה מצב אתם פוגשים אותם?
פגשתי עכשיו פצוע שנפגע קשה מאוד בידו. בשעות הקרובות יצטרכו לקטוע לו חלק מהיד. הוא נשוי ואב לתינוקת. פתאום אנו מוצאים את עצמנו מול אדם שהדבר היחיד שאפשר לעשות, זה להיות איתו. שרנו יחד 'עם ישראל חי'. המטרה - לתת להם את ההרגשה שהם לא לבד. שכולם מחבקים אותם, ומכל זווית אפשרית.
"במקביל, לצערי, יש גם סיוע למשפחות השכולות. אנחנו מגיעים לביקורי ניחומים, מסייעים במנייני תפילה בבתי האבלים, ובכל מה שצריך. אנחנו נותנים לכל משפחה שכולה 1,000 דולר, שיסייעו להם בהנצחת הילד שלהם".
הרב קוטנר, בעצמו עושה עדיין מילואים, לובש מדים גם את מדי השליח: "חב"ד מגיעים ללוחמים 'עד הצריח', יושבים, מעודדים ומפנקים. היו לנו פצועים שלא יכלו להניח תפילין של יד בגלל פציעות, אבל ביקשו שנניח להם תפילין של ראש. בכל טנק הנחנו חת"ת, שזה סגולה מהרבי מלובביץ' לשמירה והגנה.
"יש לנו רשימה של שמות לתפילה שאנחנו מריצים ברשתות החברתיות בכל העולם. זה לא נגמר כאן. יש סיוע וקשר שוטף בהמשך. כמו שעשינו בעבר, אנחנו מטיסים חיילים אחרי השיקום לחו"ל, היו כבר קבוצות כאלה באוסטרליה, דרום-אמריקה ועוד".
החייל האישי שלה: נועם בן רבקה
גם מתנדבי אגודת "רפואה וחיים" של חסידי ויז'ניץ ירדו לדרום בידיים מלאות. "התגייסנו לכל מה שצריך", אומר המנכ"ל, ברוך הימל. "לחיילים בכיפות ברזל לא היה ציוד, כי הכל ירד לדרום, אז דאגנו להם. הבאנו להם ציוד אישי וציוד פנאי, שייהנו. כשחסר משהו אז מתקשרים אלינו, ואנחנו מתגייסים ומביאים. למחנות צבאיים שאף אחד לא מגיע - אנחנו באים".
"פרויקט שמירה" - מוקד "המשדך" בין חיילים לבין אנשים פרטיים המעוניינים להתפלל עליהם – הוא יוזמה של בת שבע גולדמן, יהודיה אכפתית מבולטימור, יחד עם הרב שמחה קוק והאדמו"ר מבוסטון. היוזמה הפכה עד מהרה ללהיט מגזרי, וקמו לה שלל "מתחרים". לכל חרדי יש כבר לוחם אישי להתפלל עליו. גם לרחל פסטג, אשת תקשורת חרדית ושדרנית "בקול חי", יש חייל כזה.
"אני מקפידה להתפלל על 'החייל האישי שלי' מדי יום", היא אומרת. "השם שקיבלתי זה נועם בן רבקה. כל יום, כמה פעמים ביום, אני מתפללת עליו - וכל קרובות המשפחה שלי עושות את זה גם, עם שמות של חיילים שקיבלו. זו ההתגייסות שלנו עבורם".
"ההתנגדות לא כוונה נגד הצבא"
פסטג הרגישה שהיא לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים: "חוץ מלקחת את הרכב ולנסוע לעזה, הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. פשוט
לקחתי את הבת שלי והלכנו לקניון, עמדתי שם בין האימהות מכל המגזרים, שפשוט קנו ערמות של תחתונים וגופיות והמון ציוד אישי לחיילים. קנינו, ארזנו ושלחנו. אחר כך עשיתי עוד קנייה של חטיפי אנרגיה, משחות שיניים וכל מה שצריך. הכנסתי הכל לסלסילה שנשארה ממשלוח מנות של פורים, הוספתי סרט ומכתב אישי, ושלחתי דרומה.
"ממה שאני חווה, כולם נמצאים 'שם'. אין לי חברה שאין לה חייל לתפילה. בלי להתייחס לפלגים הקיצוניים שמחוץ לתמונה, יש התגייסות מדהימה של המגזר החרדי".
איך את מסבירה את זה, נוכח אווירת ה"אנטי" שנוצרה במגזר בתקופה שקדמה למבצע?
"ההתנגדות היא לא נגד הצבא. המחלוקת הייתה סביב הצורך לאפשר לבחורים שלומדים לעשות זאת, מתוך אמונה שזה מגן על כלל ישראל. בשיח הציבורי הדבר הזה קצת הלך לאיבוד, כי הייתה התלהמות של כל הצדדים. אבל כשרואים את הרב חיים קנייבסקי (מראשי רבני המגזר הליטאי. ט"פ) בוכה מצער כאשר מדברים על מצבם של החיילים, זה אומר הכל. אתה לא בוכה על משהו שאתה מתנגד או בז לו".
5,000 ציציות מתוצרת עצמית למען החיילים
נתי בניזרי, אחד המתנדבים הפועלים ברצועה, סבור מצדו שהמלחמה הובילה לתפנית: "נהיה פה שינוי. רק בחודש האחרון הבנתי שחרדים, חילונים, שמאלנים, ימנים - הכול שטויות. אין עלינו כשאנחנו מאוחדים. כולם נרתמים לעזור.
"אבא שלי, רב, הוציא חוברת שלמה על 'תורתו אומנותו'. הוא גם כעס עלי: איך אתה הולך לרצועה? יש לך אישה וילדים, שירתת, שלוש שנים נתת מעצמך, לא מספיק? ואני עניתי לו: 'אבא, אני חייב לתת חזרה על מה שהם עושים בשבילי, כאשר מסכנים את החיים בשבילי'. מי שיושב ולומד, אנחנו מאמינים שהוא שומר עלינו. אבל אחד כמוני, ברגע שאמרתי לא רוצה ללמוד - ישר התגייסתי בתמיכת ההורים לשירות מלא. עכשיו אנשים עושים הכל כדי לסייע".
בין אברכים מכל הארץ - ובהם אברכי כולל "זוהר השלום" באשדוד, שהכינו לבדם חמשת-אלפים ציציות עבור חיילי הרצועה, בין סדר לימוד אחד למשנהו, "טנקי התפילין", הברסלבים שיוצאים בריקודים סוערים עם החיילים - ואפילו אדמו"רים שעשו את הדרך למחנות בדרום או למיטות הפצועים - אין ספק, החרדים בהתגייסות מלאה.
"חיילים יקרים וצדיקים שלנו, אלוקים ישמרכם ויצילכם! אתם שלימדתם אותנו מהי עוצמה, מהו חוזק, מהי דבקות במטרה, מהי אחדות אמיתית, מהו כאיש אחד בלב אחד... בזכותכם אנו רוחצים את הלב מקינאה, משינאה, משפיטה ותחרות. בזכותכם אנחנו מתבשמים באהבת חינם, בקהלה ודאגה אמיתית לשלומכם... ואם אתם פוגשים חייל בשם נועם בן רבקה תגידו לו... שאנחנו מתפללים עליו כל יום, ומתפללים על כולכם... אוהבים ומחבקים, משפחת פסטג" (מתוך המכתב שצירפה רחל פסטג למשלוח).
