חורבן הבית - גרסת עזה
לידיעת תושבי עזה: כבר היינו בסרט הזה. ירושלים של סוף ימי בית שני הייתה עיר אלימה, מלאה כיסי טרור, כמו שהיום עזה מחריבה עצמה מתוך טירוף מנהיגיה. אבל אנחנו לא בבל ולא רומא. אנו עם שוחר שלום, המתפלל לראות את שכנינו נגאלים מעריצות שלטון הטרור המחריב עליהם את הבית
תשעת הימים המובילים לתשעה באב,
מתמזגים עם ימי המלחמה בעזה.
המחשבות הרגילות של ימי בין המצרים מבקשות להתבונן אל מאורעות העם שהובילו לחורבן ראשון ושני, ומהן לעסוק בתיקון הנצרך בבית הלאומי שלנו.
מחוזות הארץ, והגיעה לתוככי ירושלים. הטרור שהפעילו אותם קנאים כלפי יושבי העיר מודגם היטב בשיחה שבין רבן יוחנן בן זכאי ובן אחיו, אבא סיקרא (גיטין נו):
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אבל השנה המחשבות שונות. ימי המלחמה מצריכים לחזק את כל המערכות, לחסן את העורף כדי שישלח רוח גבית לחזית, והוא מצדו ימשיך במלוא הכוח הצבאי והמוסרי למגר את האויב המר. השנה אני מבקש להתבונן אל עיי החורבות בשכונות שבפרברי עזה, ולקרוא לשכנינו ולעולם כולו קריאה גדולה: אנחנו, העם היהודי היושב בציון, כבר היינו בסרט הזה.
קראו עוד בערוץ יהדות:
- החרדים התגייסו: מאוכל ועד ציוד לחיילים
- לראשונה: המגזר החרדי מציית לפקודות
- הרב שר "אני מאמין" באושוויץ - ונעצר
ירושלים של סוף ימי בית שני הייתה עיר אלימה, קשה, קנאית, רודפת בצע ושופכת דמים. כיסי טרור מילאו את העיר, וכל כת ביקשה להראות שהיא קנאית יותר מזולתה.
שוב חברה מרוסקת מחריבה את עצמה לדעת. עזה(צילום: EPA)
רוב העדויות על חכמים בתקופת ערב החורבן מדברות על התנגדות החכמים לקנאות הלוחמנית, מבית מדרשם של הסיקראיים. יוספוס מספר לנו על "הראשונים במעלה ובייחוס שבאנשי ירושלים", שקוראים להמון העם להירגע ולא להילחם נגד הרומים. הקולות המרסנים האלו נבלעו ברעש הנורא של קנאים שערבבו לאומנות קיצונית, מחאה חברתית ושחיתות כלכלית.
היה מי שטרח לשרוף את מחסני החירום שבעיר. החיבור האידיאולוגי עם המצוקה הכלכלית פעל היטב. אש הקנאות בערה בכל
בעקבות החורבן:
עדות אילמת לרעב ולמלחמת אחים
אלי מנדלבאום
בימים ההם בזמן הזה לא התרחש נס ליהודי ירושלים. מורעבים מהמצור הרומי, הסתתרו ברי המזל במחילות, כדי שהאוכל לא יישדד מהם. אלפיים שנה אחרי חושף אלי שוקרון כלים שהשתמרו בשלמותם במעבה האדמה - עדות אילמת לזוועה. הצצה בלעדית
"אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה, שלח ליה: תא בצינעא לגבאי. אתא, א"ל: עד אימת עבדיתו הכי, וקטליתו ליה לעלמא בכפנא? א"ל: מאי איעביד, דאי אמינא להו מידי קטלו לי!"
ובתרגום: "אבא סיקרא, ראש הבריונים בירושלים, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי. שלח לו (בן זכאי): בוא אלי בצנעה. בא. אמר לו: עד מתי אתם עושים כך והורגים את כל העם ברעב? אמר לו: מה אעשה, אם אומר מילה – יהרגו אותי".
חברה מרוסקת שהחריבה את עצמה לדעת
הטרור של הסיקראיים, יחד עם קבוצות קנאיות אחרות, לא ידע גבול. כך התגלגלה ירושלים לחורבנה בשנת 70 לספירה. 600 שנה לפני כן חווינו את חורבן הבית הראשון בגלל שחיתותם של אנשי ירושלים. כך מתאר זאת יחזקאל הנביא בנבואת עשרה בטבת שלו (יחזקאל, פרק כ"ד):
"אוֹי עִיר הַדָּמִים סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל. כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר. לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת".
את הבית הראשון לא החריבו הבבלים, ואת הבית השני לא החריבו הרומאים. הצבא הגדול של בבל ורומא בא אל חברה מרוסקת שהחריבה את עצמה לדעת.
אבל אנחנו לא בבל ולא רומא
מתמונת ירושלים של שנת 70 לספירה, נדלג אל המציאות האזורית שלנו, שנת 2014. אתה צופה בסרט "בית לחם", ומתעורר במחשבות
בעקבות החורבן:
השכונה שמתחת ליסודות הכותל
אלי מנדלבאום
במעבה האדמה, ארבעה מטרים מתחת ליסודות הכותל, התגלתה שכונת מגורים יהודית שהתקיימה במקום עוד לפני שהכותל המערבי נבנה. מערות מגורים קדומות ומקווי טהרה הם מקצת העדויות שמגלות על אופן בניית המקדש, והחיים שהתנהלו כאן עד לחורבן
קשות על השכנים שלנו, הכלואים בתוך שלטון המשלב טרור, בצע כסף וקנאות שורפת.
התיאור של ארגוני טרור המתחרים אלה באלה בקנאות והבערת הארץ, מזכיר יותר מדי את התיאורים על ירושלים שלנו בימים ההם. הסרט מפגיש בין נער צעיר המופעל על ידי סוכן שב"כ שמוצא עצמו בלב המאבק האלים של ארגוני הטרור. צעיר מבולבל שרוצה לרצות את כולם, והופך להיות בסופו של סרט לרוצח אלים, המנקז את כל כעסו אל מהלומת סלע שהוא מנחית על ראשו של המפעיל שלו.
עזה מחריבה את עצמה מתוך טירוף מנהיגיה: שילוב רע של טרוריסטים צמאי דם, מנהיגים מושחתים, ניצול עוני של המונים בתוספת קנאות דתית – הכל יחד חובר למציאות של "דמה בתוכה".
אנחנו לא בבל ולא רומא. אנחנו עם שוחר שלום, המבקש לחיות עם שכנינו מתוך הכרה הדדית ומתוך כבוד הדדי. לא באנו להתארח בארץ אבותינו. באנו לבנות ולהיבנות בה. לפני כמה שנים קיוו שונאינו שנתפוגג מהזירה כי אנו "קורי עכביש". היום מבינים הם והעולם, שבחרנו לחיות ולהילחם על הזכות הזאת. עמוד השדרה יציב.
נכון שכדאי לנו לבדוק את עצמנו כדי להיות ראויים לבית שאנו בונים. אסור לנו להבליג ולשתוק למשמע דברי קנאות ושנאה שמבעירים את כיכרות העיר בלאומנות ובכוחנות. צריך למגר את כיסי הטרור מתוכנו. הם לא יביאו עלינו בניין, אלא חורבן.
גם מערכות השלטון והכלכלה צריכות בדק בית. השנה נחשפו בישראל הרבה מנהיגים פוליטיים, כלכליים ודתיים, שהשחיתו את הארץ בבצע כסף ובכל קלקולי המידות. בזכות הדמוקרטיה נחשפים הכתמים הרעים האלה. החברה מבקשת להתנקות ולהתעלות. אבל אחרי כל זיהוי הכתמים - אנו צופים בתמונות חורבנה של עזה, ומברכים על היותנו מדינה מתוקנת הפועלת כאי של אור בתוך אוקיינוס של חושך.
אנו מתפללים להמשיך ולתקן את החברה הישראלית ברוח הקריאה של נביאי ישראל וחכמיו: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", ובו זמנית אנו מתפללים לראות את שכנינו נגאלים מהעריצות של שלטון הטרור החונק אותם, ומחריב עליהם את הבית. תפילה לשלום גדול באזור, ולשלום גדול לכל יושבי תבל.
- הרב בני לאו ישתתף
בערב לציון תשעה באב בעיר
דוד היום (ב') לצד ד"ר מיכה גודמן ובלהה בן אליהו. "איך סלעים נשברים" - לילה של מפגש, לימוד ושיח מול עתיקותיה של ירושלים.
בגלל הסיקריקים שלהם. פצוע בעזה
צילום: AP
הרב בני לאו
צילום: אורות
מומלצים
