שופטת: האחיינית תפנה את דודתה מהדירה

בת 63 שלא עמדה בתשלומי המשכנתה מכרה את דירתה לאחייניתה כדי להציל את הנכס, אבל המשיכה לגור בו. זה נגמר בפיצוץ בבית המשפט

עו"ד דוד גדנסקיפורסם: 03.09.14 , 09:10

תושבת קריית מוצקין נקלעה לחובות ומכרה את דירתה לאחייניתה כדי לכסות את הלוואת המשכנתה. לאחר כמה שנים היא ביקשה לבטל את ההסכם בטענה שנחתם למראית עין בלבד, אולם בית המשפט קבע: ההסכם תקף ושריר.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

תושבת קריית מוצקין כבת 63 לא עמדה בתשלומים על דירתה ובשנת 2008 ביקש בנק הפועלים לממש את המשכנתה. נגד האישה נפתחו הליכי הוצאה לפועל ובמסגרתם ניתן צו לפינויה מהדירה. לבסוף הסכימה אחייניתה של האישה לרכוש את הדירה ולשלם את החוב.

צרות במשפחה

בת תבעה את אמה: 'הבית שקנה אבא שייך לי'

עו"ד לורי גייזלר

סכסוך נדל"ני הגיע לבית משפט ונסוב על משפחה שהתפרקה, שתי יבשות והסכם גירושים מעורפל. שופט הגדיר את התנהגות הבת "מחפירה"

בת תבעה את אמה: 'הבית שקנה אבא שייך לי'

בין השתיים סוכם שהדודה תשלם לאחיינית כ-600 שקל בחודש תמורת המגורים בדירה, וכך חלפו להן שש שנים. אלא שאז שינתה האחיינית את דעתה ואיימה לסלק את דודתה מהדירה.

על רקע זה הגישה האישה תביעה נגד האחיינית בבית המשפט המחוזי בחיפה ודרשה לבטל את ההסכם ביניהן בטענה שהיה למראית עין בלבד. לדבריה היא הופתעה לגלות שהאחיינית העבירה את הזכויות בדירה על שמה, בניגוד להתחייבותה שלא לעשות זאת. לטענתה היא מעולם לא התחייבה למסור לאחייניתה את הזכויות בדירה או את החזקה בה.

הדודה אף הדגישה שמי שיזמה את ההסכם הפיקטיבי היא האחיינית, שלבסוף ניצלה את האמון שרכשה לה והטעתה אותה.

האחיינית הציגה סיפור שונה לגמרי: לטענתה, בשביל להציל את הדירה הפצירו בה הדודה ובנותיה לרכוש את הנכס והתחייבו לשלם לה שכר דירה, אך לא עמדו בהבטחותיהן ולמעשה דודתה גרה בדירה כבר שנים מבלי לשלם. לדבריה, בשל הקשר המשפחתי היא נמנעה מלפעול לפינוי קודם לכן, אך כלו כל הקיצים כאשר לפתע העלתה אחת מבנות דודתה את הטענה כי הדירה כלל לא שייכת לה.

למה שתרכוש דירה בלי תמורה?

השופטת שושנה שטמר קבעה שלא סביר שהאחיינית, אם חד הורית שאינה בעלת ממון, תיקח על עצמה לרכוש לדודתה דירה סתם כך, רק כדי להציל אותה מאימת הבנק ומבלי לקבל כל תמורה. ההיגיון הבריא אומר כי האחיינית הסכימה לכל התהליך כדי שבסופו של דבר הדירה תהיה שלה. על כן נקבע שמדובר בהסכם תקף ושריר.

השופטת קבעה שהטענות בדבר רמאות, עושק או כפייה אינן ברורות ולא ניתן לקבל אותן. הדודה הייתה חייבת למכור את הדירה משום שלא יכלה לכסות את תשלומי המשכנתה, ואחייניתה הצילה אותה מפני מכירת הדירה לאדם זר בידי הבנק.

לפי ההסכם ביניהן אפשרה האחיינית לדודתה לגור בדירה פרק זמן סביר ולא למשך כל ימי חייה, כלומר, גם אם הדודה הייתה עומדת בתשלומי שכר הדירה, האחיינית הייתה רשאית לבקש את פינויה.

לאור כל זאת דחתה השופטת את התביעה של הדודה וקיבלה את תביעת הפינוי שהגישה האחיינית. הדודה תפנה את הדירה ותשלם לאחייניתה הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 4,000 שקל.