שלום לחלום

חמאס שלא הוכרע עוד עלול לחדש את הירי מעזה. בגולן הסורי הולך ומשלים ג'בהת א-נוסרה מבית אל קאעידה את אחיזתו בשטח. בעיראק. בסוריה ובלבנון ממשיך "פיקוד העורף" של דאעש לערוף ראשים, כששאר חבריו כובשים עוד ועוד שטחים. ומסקר טרי שנערך ביו"ש עולה כי אילו הבחירות היו נערכות עתה, היה מביס הנייה את אבו מאזן ברוב של 61% מול 32%, ימים ספורים אחרי שישראל חילצה אותו מניסיון הפיכה של אחיו מחמאס. 

עוד בערוץ הדעות של ynet

ציר איתן לשלום / עמי אילון, גלעד שר, אורני פטרושקה

מאוכזבים מהפסקת האש? / ירון שני

גם לנוכח תמונת המצב הזו ממשיך שבט השלום המקומי בשלו. בין אם זו לבני מהתנועה, בין אם זה הרצוג מהעבודה, בין אם זו גלאון ממרצ, ובין אם זו עדת ארגוני השמאל, שרובם נכנסו בעל כורחם ל"שתיקת שלום" במהלך המבצע. כולם כאחד חוזרים לניגון משכבר הימים של "אין עתיד בלעדי השלום", כמעט ברוח הפסוק המופלא "אין אלוהים בלעדי אללה".

הנכונות של אולמרט באנאפוליס לוותר כמעט על כל יו"ש, להשלים את החסר ל-100% באמצעות שטחים חלופיים בישראל גופא, להוסיף לעסקה את המעבר הבטוח מחמאסטן העזתית ליו"ש, ולקנח עם הכנסה "סמלית" של פליטים לישראל - לא הביאה את הראיס הפלסטיני ליותר מאמירה רפה כי ראש הממשלה הישראלי צועד בכיוון הנכון. כמובן שאותה הצעה לא גרמה לבאי מחנה השלום הישראלי להכיר במסקנה שאולי השלום אינו בהישג יד, גם אם נערוג לו עד כלות.

כך גם מן הסתם יתקשו שוחריה האדוקים של ההיפרדות להכיר במסקנה שהתזה המופלאה שבנו של "אנחנו כאן והם שם" אינה יותר מעוד רעיון עוועים. ישראל הוכיחה שגם בתום 50 ימי לחימה היא אינה מסוגלת, לנוכח התשלום הכבד מבחינתה, להיפרע עד תום מאיום טרור המרושת במנהרות ובמחילות ובקני שיגור הפרושים בבתי מגורים ובמוסדות ציבור.

.

"דבקות חולנית במדיניות לא מעשית ובלתי מועילה בעליל", כך הגדירה ברברה טוכמן את האיוולת. נכונות לשעתק את מודל ההתנתקות העזתי, או לחלופין לחתור להסכם שלום, עם יציאה מיו"ש תוך סיכוי יותר מסביר שחמאס ישתלט על השטח, בכוח או בקלפי, יהפוך את כפר סבא לחלק מ"עוטף פלסטין", את נתב"ג למתחם צבע אדום ואת יישובי החוף ל"עוטף עוטף פלסטין" - הוא קצת יותר מאיוולת ולא פחות מרשלנות פושעת. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il