"לפני החורף": אין למה לצפות אחרי הקיץ
דניאל אוטיי וקריסטין סקוט תומאס המנוסים מספקים הופעה ראויה ב"לפני החורף", אבל גם הם מתקשים לעורר את העלילה המנומנמת וגדושת הקלישאות שגיבש הבמאי פיליפ קלודל המלווה שיממון בחיי זוג בורגני צרפתי
"לפני החורף" עוסק בעיקר בדרך בה החיים מנתבים אותנו למקום הנוכחי בו אנו נמצאים. הוא מראה בדרכים שונות כיצד חיינו בהווה מושפעים מצד אחד מהייחוס המשפחתי ומגורל נתון הסוחף אותנו אחריו מבלי שאנו מפקפקים בו, ומצד שני מהחלטות שביצענו בצעירותנו, במודע או בשרירותיות, אשר קבעו את מהלך חיינו. הרגע בו מהלך עניינים מסוים, או משבר אמצע החיים, מאלצים אדם לבחון מחדש את חייו ואת המקום בו הוא נמצא, הוא המוטיב המניע את הסרט.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
פול (דניאל אוטיי, מהשחקנים המפורסמים והמוערכים ביותר בקולנוע הצרפתי) הוא מנתח מוח מצליח הנשוי ללוסי (קריסטין סקוט תומאס, "הפצוע האנגלי", "ארבע חתונות ולוויה") המבלה את רוב זמנה בביתם הגדול בטיפוח הגינה. יום אחד נכנסת אל חייו לו (לילה בקטי, "מים ואהבה"), צעירה מסתורית ויפה ממוצא מרוקני הטוענת שנותחה על ידו בעבר, בה הוא נתקל במצבים שונים באופן מחשיד.
במקביל, משלוחים אנונימיים של זרי פרחים אדומים מגיעים אל מקום עבודתו ואל ביתו. פול, המשוכנע שהוא מוטרד על ידי הצעירה החצופה המערערת את שלוות חייו, מגיב תחילה בזעם ובתוקפנות, אך עם הזמן משהו בו הולך ומשתנה. אט אט נכנסת לו אל לבו ומשירה ממנו את החשדנות וההשתבללות שלו. פול, המגלה כי היא מעוררת בו סקרנות והתרגשות הולך ונמשך אל עולמה תוך שהקרקע תחת חייו היציבים עד אז הולכת ונשמטת: הוא נאלץ לצאת לחופש מעבודתו בעקבות חוסר תפקוד בחדר הניתוח, ומערכת היחסים עם אשתו מתפרקת.
קלודל מתאר את הבעייתיות של אורח החיים הבורגני. לוסי ופול נשואים שנים ארוכות אך הפכו כמעט זרים זה לזה, איש איש בעיסוקיו, ללא תקשורת אמתית. לפול יש בן, אך מערכת היחסים ביניהם היא בעייתית ומלאה בביקורת הדדית. ולמרות זאת, ההרגל הוא חזק כל כך עד כי שני בני הזוג ממשיכים לנסות למתוח את החבל עד כמה שניתן, מבלי להתמודד באמת עם המצב. פול יודע שאשתו מרגישה בודדה, וגם שלחברו הטוב ז'ראר יש רגשות כלפיה, אך מתעלם מכך. לוסי משלימה עם ריחוקו של בעלה ואיננה מתעמתת איתו גם כאשר ברור כבר שהוא מסתיר את קיומה של אישה נוספת בחייו.
מעבר לנושא המשפחתי, הסרט מתייחס גם לעניין המעמדות בצרפת, כאשר מי שמאיימת למוטט את התמונה המושלמת של המשפחה המבוססת והשבעה היא בת למהגרים (מעניין לציין שבמציאות, אוטיי עצמו הוא יליד אלג'יר). למרות הרתיעה בהתחלה, עם התקרבות השניים חל שינוי ביחסו המתנשא כלפי סביבתו והוא מתחיל לגלות יותר סבלנות וסובלנות.
ערב אחד נאלץ פול, עקב עבודות בכביש, לחזור הביתה בדרך לא מוכרת. בעודו נוסע ברחובות המפוקפקים, בין היצאניות, הוא נראה לחוץ ושומע אופרה בחוזקה, כאילו העולם שבתוך המכונית סגור ומסוגר ולא קשור לכיעור שבחוץ. בפעם השניה, הוא כבר עובר שם מרצונו, ללא מוזיקה, קשוב וסקרן.
האופרה, אל מול המוזיקה הצפון אפריקאית של לו, משמשים לקלודל אמצעי בנלי להבלטת השוני בין העולמות. בכלל, שלל הרמיזות, האמצעים העלילתיים והדימויים הנדושים בסרט שנועדו להעביר רעיון כלשהו מרגיזים בשקיפותם. בין אלה ניתן למנות את מקצועו של פול, את דמותה המיותרת של אחותה של לוסי, שנדמה כי נכתבה רק על מנת לגלם את "המשוגע שהוא למעשה הנורמלי האמיתי", את השיחה שפול מנהל עם עמיתתו שמסבירה כי נעשתה רופאה פשוט מפני שנתנו לה צעצועי רופאה בתור ילדה, או את העובדה שהסיסמאות למחשב של פול הם על שם אישתו ובנו. "כן, אני יודע. אני טיפוס משפחתי" - הוא מבהיר למחליפתו, למקרה שפיספסתם את העניין.
השבילים שאדם בוחר ללכת בהם מובילים אותו למקום מסוים. מה היה קורה לו בחר בשבילים אחרים? מה יקרה אם יבחין באלה שעדיין מתפצלים מדרכו ויתפתה לפנות? התוצאה יכולה להיות הרת אסון, ומצד שני היא יכולה לפקוח את עיניו למציאות אחרת ולצדדים אחרים באישיותו. גם אם הוא מדבר על נושא אוניברסלי - שאלת ההגשמה העצמית, הסיפוק מהחיים והתהיה האם עשינו את הבחירות הנכונות - ספק אם "לפני החורף" יעורר הזדהות אצל אנשים שרחוקים ממעמדן הכלכלי של דמויותיו. "הבורגנים", שר ז'ק ברל, "הם כמו החזירים. ככל שהם מזדקנים, כך הולכים ונעשים טיפשים". ולפעמים, דווקא אז, משהו חודר אל עולמם ופוקח את עיניהם.
