עדות בוועדת אגרנט על כשל המודיעין: "לקחנו מאזינים מזרחיים, בעלי אינטליגנציה נמוכה"

לעיון בעדות המלאה של אלוף שמואל גונן (גורודיש) - לחצו כאן

לעיון בעדות המלאה של תת-אלוף שלמה ענבר - לחצו כאן

לעיון בעדות המלאה של אלוף-משנה יואל בן פורת - לחצו כאן

לעיון בעדות המלאה של אלוף-משנה אברהם לונץ - לחצו כאן

לעיון בעדות המלאה של סגן-אלוף יונה בנדמן - לחצו כאן

לעיון בעדות המלאה של סגן-אלוף יוסף זעירא - לחצו כאן

באותה תקופה הוא עמד בראש ענף בינה רשתית, אך בעברו שימש ראש מדור הפעלת סוכנים באמ"ן. בתחילת העדות נשאל על הקשר המשפחתי עם ראש אמ"ן. "אבא שלי ואבא שלו אחים", סיפר סא"ל זעירא לחברי הוועדה. "אני הרבה יותר ותיק מראש אמ"ן. כשאני הגעתי לאמ"ן זה היה לפחות ארבע שנים לפני שהוא הגיע. הוא התפלא למצוא אותי שם כי עד אז לא ידע מה אני עושה".

מה שקומם את סא"ל זעירא היה מידע שהגיע אליו ולפיו עוזרו של ראש אמ"ן, תא"ל אריה שלו, סיפר כי הוא (זעירא) היה שותף להערכת המצב שגרסה שהמהלכים המצריים לפני 6 באוקטובר 1973 לא ביטאו כוונות מלחמה אלא תרגיל. לדבריו, המידע הזה היה שקרי.

"הצבעתי בפירוש שיש פה תופעות שהן בשום פנים ואופן לא נראות לי הגנתיות", סיפר סא"ל זעירא לחברי הוועדה. "ציינתי שדבר יוצא דופן שבתרגיל שולחים תחמושת על משאיות בכמות עצומה כזאת. התשובה שקיבלתי מתא"ל שלו, שייתכן שיש לנו תרגיל על אמת של תוכנית האב ההתקפית המצרית. ציינתי שזו תחמושת חיה. אני זוכר את זה כאילו זה היה עכשיו. דבר נוסף שציינתי זה העברת כוחות של הקומנדו הימי המצרי מאזור אלכסנדריה, זו אחת מהידיעות שנראו לי כמפוצצות".

אלוף אלי זעירא בוועדת אגרנט(צילום: דוד רובינגר)

בדיון, טען זעירא, הושתקה כל דעה שחרגה מההערכה הכללית שמדובר בתרגיל. "אני זוכר שסא"ל עמוס גלבוע, ראש ענף 5 הסורי-לבנוני-עיראקי, טען וחזר כמה פעמים שמה שקורה שם זה לא תנועה הגנתית. בפעם האחרונה שהוא אמר את זה בלי רשות, כי הדברים ממש התפרצו מפיו, איימו שישליכו אותו מהחדר".

כשהבין שהנורות האדומות לא נדלקות אצל מקבלי ההחלטות באמ"ן, החליט סא"ל זעירא לעקוף את שרשרת הפיקוד ולהשתמש בקשריו המשפחתיים עם ראש אמ"ן.

"ביום חמישי בערב התקשרתי לראש אמ"ן הביתה, האמת שתוך כדי עקיפה גם עקפתי פה את מחלקת האיסוף, התקשרתי ישר לראש אמ"ן והודעתי לו שיש פה כמה סימנים שהם מאוד מדאיגים וביקשתי גם אישור להפעיל עוד איזה אמצעי מאוד מאוד מסווג. הרגשתי צורך אז ביקשתי. תשובת ראש אמ"ן הייתה כזו: אנחנו רוצים עוד לשמור על ביטחון (מסווג. הכוונה לאמצעים המיוחדים, הסוד הכמוס של אמ"ן - ר"מ) ולמען ביטחונו אנחנו כרגע לא נפתח אותו".

חבר הוועדה, השופט משה לנדוי, תחקר אותו: "ניסית להתווכח איתו? לא בתור קצין אלא בתור בן דוד?"

זעירא: "כן. בסך הכול יש לי שיחה די חופשית איתו. לכן אומרים הלב שותת דם כשאני צריך לדבר פה על זה. אבל אמרתי שלמיטב הכרתי אנחנו צריכים לפתוח אותו. יש דברים מאוד מדאיגים".

משמעת נמוכה, מוטיבציה נמוכה

גם חלקים מסוימים מעדותו של אל"מ יואל בן פורת, שהיה מפקד יחידת ההאזנה 848, מותרים כעת לפרסום. חלקים נרחבים עדיין חסויים, אך עם זאת, העדות שנחשפת מאפשרת הצצה לפעילות המודיעין המסווגת ביותר. יחידה 848, טען, סיפקה לגורמים המוסמכים מודיעין איכותי שלא תורגם להתראה: "היו ידיעות מספיקות, בכמות ובאיכות, כדי לתת לצה"ל התראה במועד. היחידה סיפקה ידיעות בכמות ובאיכות מספיקה שנתנו תמונה על היערכותו ונכונותו של הצבא המצרי והסורי, לא הייתה סיבה והצדקה שנופתע". 

"אצל הגויים במלחמת העולם השנייה היו שיקולים של לסכן חיי אדם ולמנוע שחיקת מקורות. במדינת ישראל, כאשר יכולים להציל בני אדם, והמחיר הוא שריפת מקורות, אנחנו מצילים אנשים ומסכנים מקורות. עשינו זאת, למרות שאני די קנאי למקורות".

יואל בן פורת. "מותר לו, הוא בגדדי"(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

בעיה נוספת שעלתה בעדות היא ירידה ביכולת ההאזנה של האלחוטנים ביחידה. "הבעיה היא שפחת מספר היודעים ערבית מבית, שלמדו את הערבית בארצות ערב", אמר בן פורת. "היום רוב העוסקים בערבית הם צעירים שלמדו בבית הספר. רמת ההוראה הערבית שלהם נמוכה, ההישגים של התלמידים נמוכים. בסך הכול האמינות והמהימנות של חלק מהמאזינים שלנו נמוכה. אנחנו - ביחס לערבים - מתפתחים באופן הפוך. הערבים יודעים יותר עברית, והיהודים פחות ערבית".

לדברי בן פורת, הדור הצעיר לא מעוניין לרכוש את ידיעת השפה הערבית: "המוטיבציה של הנוער היא ללמוד צרפתית. הם בכלל לא רוצים ללמוד ערבית כי הם לומדים במגמות הביולוגיות והריאליות. זו בעיה".

לדבריו, נוער זה נמשך להצטרף ליחידה בגלל הפיתוי החומרי: במהלך ההכשרה הקדם-צבאית שולם לצעירים סכום של כ-200-150 לירות בחודש. "נדמה היה להם - ואולי קצת הונינו אותם - שהם רוכשים מקצוע", אמר. "הניסיון נכשל כי למודיעין צריך אנשים אינטליגנטים, ממושמעים, עם רמת מצפון גבוהה מאוד, כי מאזין שיושב עם אוזניות - אנו אומרים שבינו לבין האויב רק אלוהים והמצפון שלו. לא ניתן לבקרה".

"עם ישראל מוטרד בסקס"

הנושא הנפיץ הזה, של מוצאם העדתי של האלחוטנים, העסיק את ועדת אגרנט, ואל"מ בן פורת הרחיב: "ידידי שנפטר לפני שנה, איש שהוא על סף הגאונות שהיה בגדדי ושמו שאול שמאי, אמר - במקום לקחת ערבים - ואני מצטער שזה ביטוי גס, לא הסכמתי איתו אבל היות והוא היה איש בגדד הוא היה רשאי להשתמש בביטוי - במקום לקחת ערבים וללמד אותם שכל, בואו ניקח אנשים שיש להם שכל ונלמד אותם ערבית. הוא המציא שיטה יוצאת מן הכלל טובה שאנו בוררים מדי שנה כ-20 בחורים מהטובים במקצועות המתמטיקה והפיסיקה ומלמדים ערבית. התוצאה היא מהפכנית".

ההפתעה המודיעינית. המצרים בגדה המזרחית של התעלה

בהמשך נשאל בן פורת על בעיות משמעת ביחידה הגדולה שעליה הוא מפקד, שייתכן שהשליכו על המחויבות והמסירות של אנשי המודיעין. בוועדה קיבלו תלונות מחיילים על עבירות משמעת חמורות, בהן יחסי מרות בין מפקדים לחיילות. בן פורת מזכיר מקרה שבו חיילת מהיחידה ניהלה רומן עם פלסטיני: "ברשותכם, עם ישראל מוטרד בסקס. שתיים מעשרת הדיברות מוקצות לבעיות של סקס, לא תנאף ולא תחמוד אשת רעך. סימן שתמיד הייתה לנו בעיה עם הסקס. דוד המלך ושלמה המלך, כל מלכי ישראל או רוב מלכי ישראל היו מוטרדים בסקס".

לא לגייס מילואים

בן פורת, יליד גליציה, סיפר לחברי הוועדה שהכיר היטב את הרוסים ולמד את תורת הלחימה שלהם, וסבר כי הם הטובים בעולם בנושאי הונאה: כפי שהפתיעו את העולם בפלישה לצ'כוסלובקיה, כך העריך שהם יכולים להפתיע גם במזרח התיכון. על כן, טען, "הנוהג והנוהל ביחידה שלי היו שלתרגיל גדול אנו מתייחסים כאילו הוא מסתיר כוונה להתקפה".

ראש אמ"ן זעירא השיב לבקשה בשלילה. "הוא אמר לי שתפקידו של המודיעין הוא לשמור על עצבי המדינה, לא לזעזע את החברה ואת המשק. 'אני לא מרשה לך לחשוב אפילו על גיוס רבע בן אדם, רבע איש מילואים'", סיפר בן פורת.

באשר לאמצעים המיוחדים אמר בן פורת: "ראש מחלקת האיסוף היה בדעה אחת איתי שמשהו לא תקין, כי מה שמתרחש בשטח הוא חשוד מכדי לקבל אותו כפשוטו. ושנינו לחצנו על ראש אמ"ן לפתוח. ביום חמישי בערב, 4 באוקטובר, אישית שוחחתי עם ראש אמ"ן והפצרתי בו. זה היה על רקע הידיעות על פינוי המשפחות הרוסיות מסוריה. הטסנו את הסליל מהצפון, זה היה ברוסית. הבאנו את הסליל לתל אביב על מנת שהאנשים המוסמכים ישמעו אותו. אז ביקשתי את ראש אמ"ן לפתוח ---- (חסוי) שהיה צריך להיות ---- הטוב ביותר לומר את המצב לאשורו".

"אם קמ"ן פיקוד דרום ישן בבית אז זה לא נורא"

אלוף שמואל גונן (גורודיש) הצביע בעדותו על בעיות טכניות: "בביקור שלי באוגדה בספטמבר התברר לי שיש הרבה תקלות בציוד האופטי של הטנקים והרמה המקצועית של המכשירנים נמוכה. המכשירנים הם אותם בעלי מקצוע של חיל חימוש שתפקידם לטפל במכשירים האופטיים".

גורודיש חזר והדגיש כי נכנס לתפקידו כחודשיים וחצי לפני פרוץ המלחמה ומאז ניסה לעשות שינויים. "אני רוצה להגיד שבחודשיים האלה עסקתי בבניית דברים שהיו צריכים להיות לפני שבאתי ולא היו. אני מנסה להגיד עוד דברים שבחודשיים קשה מאוד לתקן הזנחה של שנים".

גורודיש לצד משה דיין ורחבעם זאבי בחדר המלחמה(צילום: שלמה ערד, לע"מ)

(צילום: שלמה ערד, לע"מ)

במהלך העדות התייחס חבר הוועדה, הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, להתראה שהתקבלה ב-1 באוקטובר. "הקמ"ן של פיקוד צפון סיפר שבאותו יום ב-3:30 בלילה העיר אותו אמ"ן והקריא לו ידיעה שמחר תהיה מלחמה. הוא נבהל וצלצל לקמ"ן של פיקוד הדרום כדי לדעת מה קרה. הוא לא מצא את הקמ"ן ואמרו לו שהוא ישן בבית. הוא החליט שאם הקמ"ן של פיקוד הדרום ישן בבית אז זה לא נורא".

בהמשך עדותו הוא דיבר על הקפאת תקציב הביצורים. "התקציב הוקפא בגלל אי סדרים שהיו בפיקוד הדרום בנושא מכרזים, מסירת עבודה למכרזים. ראש אג"א הסביר לי פעם מה היו אי הסדרים - נדמה לי שעד 5,000 לירות. היה לו חשד, למטה הכללי, שבפיקוד דרום מחלקים את העבודות באופן מלאכותי כך שלא יצטרכו להגיש מכרזים. זה טריק מוכר? אני לא מכיר את זה".

גורודיש דיבר גם על הרגע שבו פרצה המלחמה: "במלחמה עצמה אני זוכר. בשעה 14:05 התחילה המלחמה, ובמשך שעה או שעה וחצי שאלתי את עצמי כל הזמן את השאלה הראשונה שמפקד שואל את עצמו - איפה המאמץ העיקרי. רק אחרי שעה וחצי התברר לי שאין מאמץ עיקרי, שהמאמץ העיקרי הוא כל הגזרה".

סאדאת מסוגל לקבל החלטה?

סגן אלוף יונה בנדמן שימש ראש ענף 6 המצרי במחלקת המחקר באמ"ן ונחשב כיום לאחד מאבות הכישלון המודיעיני. בעדותו מול הוועדה הוא נשאל על ידי השופט שמעון אגרנט מה הייתה הערכתו ביחס לאפשרות תקיפה מצד מצרים וסוריה. "באופן כמעט חותך הייתי בדעה שזה לא הולך למלחמה", השיב.

נשיא מצרים דאז אנואר סאדאת, טען בנדמן, נקלע לבעיית אמינות ודימוי חלש של מצרים תחת הנהגתו. המעצמות לא עשו דבר כדי לפרוץ את הקיפאון ולא האמינו ביכולותיה של מצרים להילחם, ולכן הצעדים שאותם נקט - מינויו כמושל הצבאי, גיוס המתנדבים, תרגילי ההגנה ותרומות הדם - נתפסו בעיניו של בנדמן ככאלו שנועדו לצרכים פנימיים.

"איזו אמינות זו אם הוא לא יוצא למלחמה?", הקשה השופט משה לנדוי. בנדמן השיב שההערכה הייתה שסאדאת טוב בדיבורים אך לא במעשים. "סאדאת הצטייר - לא רק לנו אלא בעיני עיתונאי מצרים עצמם, בעיני עיתונאי לבנון - כמנהיג שאינו מסוגל לקבל החלטה. מנהיג שאיבד את ביטחונו העצמי ביכולת של עצמו, ביכולת של הכוחות המזוינים של עצמו, ביכולת המערכת הלאומית".

מלחמת יום הכיפורים. "מטעה את מי שמקבל את ההחלטה"(צילום: לע"מ)

יו"ר הוועדה אגרנט מיהר לזהות את הכישלון בניתוח המודיעיני. "אבל האם דווקא זה לא יכול היה לדרבן אותו למלחמה? דווקא חוסר האמינות. אם הוא רוצה להחזיק מעמד, זה עלול להביא דווקא לתוצאה ההפוכה".

בעיה של הורמונים

השופט אגרנט הזכיר את עדותו של אלברט סודאי, איש המודיעין היחיד בענף 6 שהעריך נכונה את כוונותיו של סאדאת והתריע כי מדובר בהכנות למלחמה, אך הערכותיו נדחו בבוז על ידי בנדמן. "הוא היה קצת יותר רגיש לסכנת מלחמה עד כדי כך שראו אותו כפאניקיסט", אמר אגרנט.

בנדמן התגונן: "בשום פנים ואופן, לא בענף ובשום פורום ודיון שהתקיים, לא קראנו למישהו, לא לאלברט סודאי או למישהו אחר, פאניקיסט. דבר כזה אצלנו לא היה, בין חברים אולי. אינני חושב שהיה יותר רגיש, פירוש הדבר שהיינו פחות רגישים. אני חושב שלא. התפיסה הכוללת המצטברת שלו הייתה קצת שונה".

אגרנט: "קצת שונה?"

בנדמן: "אחד האנשים אצלנו אמר שזו בעיה של הורמונים. דהיינו, באיזו מידה מישהו מוכן להתחייב יותר או באיזו מידה מישהו פותח פתח לשתיים-שלוש-ארבע אפשרויות. מר סודאי, כיבדתי אותו בעבר ואני מאוד מכבד אותו, לפי דעתי הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר במחלקת המחקר, אך הוא בנוי אחרת ואנחנו בנויים אחרת. אלברט לא ערער, לא על המסקנה שיחסי הכוחות הם שליליים... אלא מתוך סיבות שלו, סיבות אנושיות לדעתי".

ידין התרגז: "זה לא עניין של הורמונים. פה משחקים בבעיה של עתיד מדינה. השאלה שאגף מחקר צריך להציג לעצמו היא חד-משמעית – או שהולכים לפי עצה שלי או שלא הולכים. יכולה להיות סכנה שהפיקוד הולך לפי העצה שלי והאחריות עליי היא באמת עצומה. אני לא יכול לשחק, אפילו אם יש לי קצת ספק, את הספק הזה אני מוכרח להביא לידי ביטוי כי אחרת יכול להיות שאני מטעה את מי שמקבל החלטה".

שמועה על מות האלוף

האלוף שלמה ענבר, קצין קשר ראשי לאלקטרוניקה בצה"ל, כיהן כמפקד 848 עד 1972. הוא דיבר בעדותו על כך שהתפיסה בצבא בעקבות המלחמות הקצרות שהיו, היא שהמהירות מחפה על נושא ההסתרה: "אם אתה פועל במהירות רבה בהרבה רשתות בתנועה שמשנה במהירות את המקום שלך, קשה מאוד לצד השני לעקוב אחר התעבורה שלך. וגם אם הוא עוקב, הרי ערך התעבורה יש לו ערך זמני ביותר ולא ערך מצטבר".

הוא הוסיף כי מפקדים בצה"ל ובעיקר מפקדים במילואים מבינים את הצורך בביטחון בקשר, אבל כאשר הם נדרשים לתעדף פעולה מהירה וברורה שתובן במהירות, הם מעדיפים את המהירות ולא את האיטיות, שקשורה לאמצעים הקיימים עדיין – נושא של הסתרת הדיבור.

המהירות מחפה על ההסתרה. האלוף שלמה ענבר(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

ענבר אמר כי הנל"ן (קו תקשורת מנקודה לנקודה) אינו מאובטח מפני האויב. לדבריו, הנל"ן דואג להעברת מידע במהירות רבה מנקודה לנקודה, ומונע התעכבות העברת הודעה בשל עומס במרכז העברת ההודעות. ידין אמר כי הוא ראה בזמן המלחמה גם את הרמטכ"ל מדבר עם אלוף בנל"ן. כלומר, הבעיה המרכזית היא איך להסתיר ולאבטח את הנל"ן. הדרג הגבוה לא מודע לכך שהנל"ן אינו מאובטח. הוא הוסיף כי כדי לאבטח את כל קווי התקשורת יידרש סכום עתק.

במהלך עדותו שאל ידין את ענבר על שמועה ששמע חבר הוועדה חיים לסקוב, שאלוף אברהם מנדלר נהרג מכיוון שהעביר פקודה בדיבור מוצפן או לא מוצפן, ונתן אינדיקציה לאויב על מיקומו. ענבר השיב כי שמע על שתי גרסאות שונות לאירוע זה, אך לא בדק אותן לעומק. הוא אמר כי הסיפור שהתפרסם ממחיש את חשיבותו של ביטחון הקשר לחיי המפקדים. ענבר הוסיף כי הבעיה היא לא ביטחון האינפורמציה אלא האיתור. בהמשך הוא הוסיף כי האלוף מנדלר הודיע בקשר לאן הוא אמור להגיע, וכשנכנס לזחל"ם הוא נהרג. לדבריו, על-פי גרסה אחרת, המצרים פגעו בזחל"ם מבלי לדעת מי בתוכו. הוא הוסיף כי בשיחה עם קצין קשר בצנחנים הסתבר כי אכן האויב עוקב אחרי תנועות הכוחות ומיירט אותם.

ענבר הדגיש כי יכול להיות שהאויב רק מאתר את רשת הקשר ולא שומע את המידע אלא רואה את מקור השידור ולפי זה תוקף. "אם היו רואים שלוש רשתות קשר בתחום שטח קטן, היו יודעים שזאת מפקדה", הוא אמר בעדותו.

לסקוב שאל את ענבר כמה קצינים בכירים נקראו לרמטכ"ל מכיוון שזלזלו בביטחון הקשר. ענבר השיב כי אינו יודע על קצינים שנקראו לרמטכ"ל בנושא זה, אך אומר כי הרמטכ"ל היה מודע לנושא ואף דיבר על כך בפורומים שונים כמה פעמים. לסקוב שאל אם מכשור של רשת הקשר על מנת לאבטח אותו יפתור את הבעיה, וענבר השיב כי הבעיה העיקרית היא המשמעת בצבא בנוגע לביטחון הקשר.