רק על הקווים: עשרת המאמנים הטובים בעולם
הם אחראים על ההישגים של הקבוצות הגדולות בתבל ובזכותם עולם הכדורגל עבר רנסאנס בשנים האחרונות. אבל מי הטוב שבהם? מוריניו, גווארדיולה או בכלל סימאונה? נדב יעקבי מדרג. "העשירייה" - פרוייקט מיוחד לחג
10. ארסן ונגר (בן 65, ארסנל)
לפני עשר שנים אפשר היה לומר על ונגר שהוא אחד משלושת המאמנים הטובים בעולם. מה שהוא עשה בארסנל בעשור הראשון שלו בקבוצה היה לא פחות ממדהים. ארבע אליפויות, ארבעה גביעים, שני "דאבלים". אבל ונגר היה הרבה יותר מאשר מאמן מצליח שמביא תארים. הצרפתי שינה לחלוטין את שיטות האימון בכדורגל האנגלי, ושילב בעבודתו דיאטנים ופסיכולוגים, מה שלא היה קיים עד אז באי הבריטי.
"העשירייה", פרויקט מיוחד לחג
שיטות העבודה של ונגר, הדרך בה שילב שחקנים צעירים אותם ליקט מכל העולם וכמובן הכדורגל המרהיב של ארסנל, הפכו אותו לאגדה בחייו. אלא שבעשור השני שלו בארסנל, ודווקא אחרי המעבר מאיצטדיון "הייבורי" העתיק לאיצטדיון "האמירויות" המודרני (מהלך שגם שיפר באופן דרמטי את הרווחיות של המועדון), הקבוצה הלכה אחורה.
בעוד הקבוצות האחרות יישרו קו ברמה המקצועית, חלק מהן (צ'לסי, מנצ'סטר סיטי) נרכשו ע"י מיליארדרים ששפכו סכומי עתק ורכשו שחקני צמרת - כולל כמה מהכוכבים של ארסנל עצמה.
ונגר הוא לא ה"אשם" היחידי בנסיגה של ארסנל, בעובדה שהגביע בעונה שעברה היה התואר הראשון של הקבוצה אחרי תשע שנים. אבל יש לו בהחלט חלק משמעותי בכך ש"התותחנים" כבר לא נחשבים אפילו כמועמדים לאליפות באנגליה. ועדיין, למרות שהוא כבר לא ה"גאון" מאמצע העשור הקודם, ונגר הוא עדיין מאמן מעולה, שהקבוצה שלו משתדלת תמיד לשחק כדורגל אטרקטיבי והתקפי.
9. מנואל פלגריני (בן 61, מנצ'סטר סיטי)
המאמן הצ'ילאני זכה באליפות באנגליה כבר בעונה הראשונה שלו במנצ'סטר סיטי. למרות התקציב הכמעט בלתי נגמר של ה"סיטיזנס", מדובר בהישג ענק עבור מאמן שמעולם לא עבד עד אז במדינה שאינה דוברת ספרדית.
פלגריני נבחר ע"י ראשי סיטי להחליף את רוברטו מאנצ'יני לאחר ההצלחות המרשימות שעשה בליגת האלופות, דווקא בקבוצות קטנות יחסית. עם ויאריאל הוא הגיע ב-2006 לחצי הגמר ועם מלאגה הגיע ב-2013 לרבע הגמר. עם כל הכבוד לזכייה באליפות, המטרה העיקרית של סיטי, ולשם כך הובא פלגריני, היא הצלחה בליגת האלופות. בינתיים, אחרי שני מחזורים ועם נקודה אחת בלבד, המצב לא נראה מזהיר.
"המהנדס" (כינוי שניתן לו מאחר והוא בעל תעודת הסמכה כמהנדס) נמצא בעסק כבר 27 שנה. כמאמן הוא זכה בתארים בצ'ילה, אקוואדור, ארגנטינה, ספרד ואנגליה. הסגנון שלו הוא דרום אמריקני קלאסי, כזה שמתבסס על שחקנים בעלי טכניקה אישית גבוהה. הוא מאמן בסגנון של אנצ'לוטי - ג'נטלמן, מיושב בדעתו, ובדרך כלל רגוע ומחושב. ועדיין התחושה היא שחסרה לפלגריני מעט ערמומיות.
8. לואיס ואן חאל (בן 63, מנצ'סטר יונייטד)
למרות פתיחת העונה הצולעת של קבוצתו החדשה, ואן חאל נחשב לאחד המאמנים הבכירים בעולם. יחד עם זאת, אחרי כמעט 30 שנה של אימון, הוא כבר נחשב למי שנמצא מעבר לשיא.
ואן חאל פרץ לתודעה בתקופה בה אימן את אייאקס, כשהוליך אותה לזכייה סנסציונית בליגת האלופות ב-1995. הוא נחשב אז לאחד המאמנים הצעירים הטובים בעולם וברצלונה הפכה את העולם כדי להחתים אותו ב-1997. ההולנדי הקשוח והפדאנט ידע להביא הצלחות, אבל האופי הקשה שלו הכניס אותו לאין ספור עימותים, עם כלי התקשורת וגם עם השחקנים שלו. המלחמה עם ריבאלדו, השחקן מספר אחת של ברצלונה בתקופה ההיא, הביאה בסופו של דבר לעזיבתו.
לוואן חאל יצאה תדמית של דיקטטור, מה שפגע בו במהלך הקריירה, אם כי בשנים האחרונות הוא התרכך. את הקאמבק שלו לקדמת הבמה הוא עשה עם באיירן מינכן, אותה הוליך ב-2010 לזכייה בדאבל ולהופעה בגמר ליגת האלופות.
עד היום בכל קבוצה בה אימן, כולל אלקמאר הקטנה, הוא זכה באליפות. בשנתיים האחרונות הוא אימן את נבחרת הולנד, שעשתה מונדיאל מצוין בקיץ. יונייטד בחרה בוואן חאל כמי שיחזיר אותה לצמרת הכדורגל האנגלי, מתוך אמונה שהוא עדיין רעב להצלחות ושעדיין לא איבד את הניצוץ. בינתיים, כאמור, זה לא לגמרי עובד. אבל מדובר בסך הכל בימים ראשונים.
7. אנטוניו קונטה (בן 45, נבחרת איטליה)
קונטה נמצא בתפקיד הנוכחי פחות מחודשיים ולכן ההתייחסות אליו היא עדיין כאל מאמן של קבוצות. הוא קיבל את המושכות ב"סקוודרה אזורה" אחרי שהוליך את יובנטוס לזכייה בשלוש אליפויות רצופות.
קונטה החל לאמן כבר ב-2006 ועבד בקבוצות קטנות כמו ארצו, בארי, אטלאנטה וסיינה. את האחרונה הוא העלה לליגה הראשונה ב-2011 וראשי יובנטוס, שהתרשמו לטובה מהעבודה שלו, החליטו להמר עליו. אין ספק שעברו של קונטה כשחקן בכיר ביובנטוס במשך 13 שנה הקל עליו את הכניסה לתפקיד, אבל בסופו של דבר היה ברור שהוא ייבחן על פי התוצאות.
קונטה שינה את סגנון המשחק המסורתי של יובנטוס. איתו היא עברה לשחק במערך 2-5-3, עם שלושה בלמים ושני שחקני אגף מהירים. ליריבות היה קשה להתמודד עם השיטה של קונטה והתוצאות היו בהתאם. מעבר למחשבה טקטית יצירתית, קונטה הוא מאמן כריזמטי מאוד, שיודע ליצור רוח קבוצתית חזקה בחדר ההלבשה.
את העונה הראשונה שלו סיים קונטה עם אליפות בלי אף הפסד. האליפות השנייה של קונטה הושגה בקלות יחסית, עם פער של תשע נקודות מהשנייה נאפולי והאליפות השלישית הושגה עם שיא היסטורי של 102 נקודות. בליגת האלופות יובה לא ממש הצליחה, מה שמעיב במידת מה על סיפור ההצלחה של קונטה. עכשיו הוא עומד בפני אתגר חדש וקשה: להחזיר את איטליה לצמרת העולמית, אחרי הכישלון במונדיאל בברזיל.
6. יואכים לב (בן 54, נבחרת גרמניה)
מאמני נבחרות לאומיות הגיעו לתפקיד במקרים רבים בשלב מאוחר בקריירה, אחרי שרשמו הצלחות לאורך שנים בקבוצות. בכלל, קשה להשוות בין מאמני קבוצות למאמני נבחרות. מאמני הקבוצות נבחנים מדי שבוע, ובכל עונה הם מנסים לזכות בשלושה ואפילו ארבעה תארים. מאמני הנבחרות לעומת זאת נבחנים פעם בשנתיים, על פי המחזוריות הקבועה של אליפות אירופה והמונדיאל.
אין ספק שהעבודה של מאמני הקבוצות קשה ואינטנסיבית הרבה יותר מזו של מאמני הנבחרות ולכן הם גם מוערכים יותר. אבל יש גם יוצאי דופן. כמו למשל "יוגי" לב, המאמן שהוליך את נבחרת גרמניה לזכייה במונדיאל בברזיל. הוא אימן קבוצות עד 2004, זכה בגביע הגרמני עם שטוטגרט ובאליפות אוסטריה עם טירול אינסברוק, אבל נחשב למאמן בינוני למדי.
ב-2004, כשיורגן קלינסמן מונה למאמן נבחרת גרמניה, הוא צירף אליו את לב כעוזרו. השניים היו שותפים לרנסאנס המלהיב שעבר על נבחרת גרמניה במונדיאל 2006, כשהגיעה לחצי הגמר ושיחקה כדורגל פתוח, התקפי ויצירתי.
ב-2006 קלינסמן עזב ולב מונה למאמן הלאומי. איתו הנבחרת רק הלכה והתקדמה. היא הגיעה לגמר יורו 2008, לחצי גמר מונדיאל 2010 ולחצי גמר יורו 2012. השיא היה כמובן הזכייה בגביע העולם ב-2014. גרמניה הביסה את המארחת ברזיל 1:7 בחצי הגמר הבלתי נשכח וניצחה את ארגנטינה בגמר.
5. יורגן קלופ (בן 47, בורוסיה דורטמונד)
קלופ אימן בין השנים 2001-2008 במיינץ הקטנה. הצלחות לא היו לו והקבוצה אפילו ירדה ליגה. אף אחד בגרמניה לא יכול היה אז לתאר לעצמו שהוא יהפוך בשנים הבאות לאחד המאמנים המוערכים והמצליחים באירופה.
אבל בקיץ 2008 הוא מונה למאמנה של בורוסיה דורטמונד, שהייתה אז קבוצת תחתית כושלת, והכל התהפך. קלופ התגלה כמאמן ענק, שיודע להוציא מהשחקנים שלו הרבה יותר ממה שהם האמינו שאפשרי. גם בכוח האישיות המוחצנת והמעט מופרעת שלו, וגם בזכות החשיבה הטקטית שלו, הוא הצליח להפוך את דורטמונד לקבוצת צמרת.
ב-2011 וב-2012 הוא הוליך את דורטמונד לשתי אליפויות רצופות. שנה לאחר מכן הוא הגיע עם דורטמונד לגמר ליגת האלופות, שם הפסיד ליריבה הגדולה, באיירן.
קלופ מאמין בכדורגל מהיר, קצבי ופיזי, ולא פעם השווה את הסגנון של הקבוצה שלו ל"הבי מטאל", סוג המוזיקה המועדף עליו. הוא הפך לאחד המאמנים המבוקשים בעולם ולמרות שלא חסרו לא הצעות, בשכר גבוה יותר מזה שהוא מקבל כעת, החליט להישאר נאמן לדורטמונד והאריך את החוזה שלו עד 2018.
4. קרלו אנצ'לוטי (בן 55, ריאל מדריד)
האיטלקי נחשב לג'נטלמן מבין המאמנים הבכירים בעולם. הוא לא פחות תחרותי מכל היתר, אבל הוא אדם רגוע ונעים הליכות, שלעולם לא יאמר מילה רעה על קולגה, לעולם לא ייכנס להתנצחויות וקרבות אגו ולעולם לא ישתולל על הקווים.
כבר כמעט 20 שנה שאנצ'לוטי מאמן, ורשימת ההישגים שלו מרשימה: הוא זכה באליפות באיטליה (עם מילאן), באנגליה (עם צ'לסי) ובצרפת (עם פ.ס.ז'), וזכה שלוש פעמים בליגת האלופות: פעמיים עם מילאן ופעם אחת עם ריאל מדריד.
עד לפני חמש שנים הוא עבד רק במולדתו, אבל כשיצא החוצה התברר עד כמה הוא מאמן מצוין, שיודע להתאים את עצמו בכל פעם לליגה חדשה, למציאות שונה ולמנטליות אחרת. בשונה מגווארדיולה, סימאונה ומוריניו, אנצ'לוטי לא ניחן בכריזמה מטורפת. אבל מצד שני האופי הנינוח שלו יוצר בדרך כלל אווירה טובה בחדר ההלבשה.
אנצ'לוטי לא נחשב לגאון טקטי, והוא מודה שאין לו שיטה קבועה. אבל יש לו כישרון מוכח לבנות קבוצות מאוזנות, גם כשהסגל שעומד לרשותו אינו מושלם. וזה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות כעת בריאל.
3. ז'וזה מוריניו (בן 51, צ'לסי)
עם הצלחות אי אפשר להתווכח, ומוריניו הוא המאמן הכי מצליח בעולם ב-12 השנים האחרונות. מאז הוליך את פורטו לזכייה באליפות פורטוגל ב-2003, הוא זכה בשבעה תארי אליפות בארבע מדינות שונות ובשני גביעי אירופה לאלופות.
לא כולם אוהבים את האישיות שלו, את הפה הגדול ואת ההשתלחויות במאמנים יריבים, אבל גם יריביו המרים ביותר, ויש רבים כאלו, יודו שמוריניו הוא מאמן גדול.
מי שהיה במשך שנים מתורגמן, סקאוט ועוזר מאמן, למד מהטובים ביותר: בובי רובסון ולואיס ואן חאל. הוא לא הסתפק במה שלמד ופיתח את השיטה שלו, שמבוססת על משחק פיזי ומהיר. מוריניו הוא לא אידאליסט, כמו גווארדיולה למשל. מבחינתו היופי של המשחק הוא משני לחלוטין. עבורו יש רק דבר אחד: הניצחון. ולא משנה איך משיגים אותו.
מוריניו הוא פרפקציוניסט, כזה שמתעמק עד לפרט הקטן ביותר בקשר לקבוצה היריבה. היריבים בדרך כלל לא סובלים אותו, אבל השחקנים שלו פשוט מטורפים עליו. הוא מחובר לשחקניו באופן טוטאלי וייתן להם תמיד את התחושה שלא ינטוש אותם לעולם.
2. דייגו סימאונה (בן 44, אתלטיקו מדריד)
מי היה מאמין שקבוצה לוזרית כמו אתלטיקו מדריד תזכה בשנתיים וחצי בחמישה תארים, כולל אליפות ספרד, ותהיה רחוקה 30 שניות מזכייה בליגת האלופות?
גם "צ'ולו" סימאונה לא האמין, כשמונה למאמן אתלטיקו בדצמבר 2011. אבל הארגנטיני הוא כנראה קוסם. סימאונה הצליח בזמן קצר מאוד לשנות את המנטליות של הקבוצה ב-180 מעלות ולהפוך אותה לאחת הקבוצות הטובות בעולם. הוא החדיר לשחקנים את רוח הקרב שאיפיינה אותו כשחקן, ואת השאפתנות המטורפת. אבל סימאונה הוא הרבה יותר מאשר מוטיבטור ופסיכולוג. הוא טקטיקן בחסד עליון, שיודע להתאים את השיטה לשחקנים שלרשותו.
אתלטיקו אומנם הפסידה בגמר האלופות אשתקד לריאל מדריד, אבל הספיקה לנצח העונה את היריבה העירונית כבר פעמיים. ולא רק את קרלו אנצ'לוטי סימאונה יודע לנצח, אלא גם את ז'וזה מוריניו. אתלטיקו גברה בעונה שעברה על צ'לסי בחצי גמר האלופות. מבחינת סימאונה זה היה עוד ניצחון טקטי על אחד המאמנים הבכירים בעולם.
1. פפ גווארדיולה (בן 43, באיירן מינכן)
הקטאלוני מיצב את עצמו בגיל צעיר יחסית כאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה. במהלך ארבע השנים בהן אימן את ברצלונה, לא רק שזכה פעמיים בליגת האלופות וב-16 תארים בסה"כ, הוא גם פיתח סגנון משחק חדשני שהשפיע על כל עולם הכדורגל.
לא משנה מה דעתכם על השיטה של פפ, העובדה היא שזה הצליח. ברצלונה של פפ נחשבת, בצדק, לאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה.
ב-15 החודשים האחרונים מנסה גווארדיולה להמציא את עצמו מחדש בבאיירן מינכן. העונה הראשונה הסתיימה עם דאבל, אבל עם כישלון מוחץ בליגת האלופות. פפ, כהרגלו, מנסה העונה להמשיך ולחדש ברמה הטקטית, בניסיון לשחזר את ההצלחה שהייתה לו בבארסה גם בבאיירן. למרות מעמדו, הוא אף פעם לא מפסיק לנסות ולהתחדש.
לפנייה לכתב/ת 
