טיפולי המרע: הנטייה המינית היא צלם אלוהים
היהדות חייבת למצוא התאמות יצירתיות בין ערכים משתנים - לתורה העתיקה, אחרת היא תפסיק להיות רלוונטית. אם כולנו נבראנו בצלם אלוהים, אז גם קשת הצבעים של הנטיות המיניות היא ביטוי לצלם אלוהים. ואם לרבנים קשה עם הסוגיה ההלכתית - שיתמודדו. בשביל זה הם מנהיגים
המרה זה רע
ביום א' השבוע פרסם משרד הבריאות הודעה בדבר "טיפולי ההמרה": "טיפולי המרה הם טיפולים הנערכים במטרה לשנות נטייה מינית הומוסקסואלית להטרוסקסואלית. המטפלים בשיטה זו מייצרים מצג שווא של הכרה מדעית בשיטה, למרות שבפועל אין עדויות מחקריות להצלחת שיטה כלשהי לגבי האפשרות להמרה, ויש אף עדויות לנזק אפשרי... יש להזהיר את הציבור מפני הסכנות הצפויות לציבור מצד 'מטפלים' כאלה".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת ניצבים - וילך
עוד בערוץ היהדות - קראו:
אפשר היה לומר יותר, אבל זו התחלה חשובה ואני מברכת עליה. ביום שיצא הפרסום, הודיע הרב שלמה אבינר כי ארגון "עצת נפש" ימשיך להפנות הומוסקסואלים לטיפולי המרה. הוא לא אמר שהוא יברר וישקול שנית את צעדיו, הוא לא הביע חרטה על הסבל שעל פי העדויות גרמו טיפולים אלה לאנשים רבים. בלי חשבון נפש ובשרירות לב – הוא ימשיך בדרכו הממירע.
סתירות זה טוב או רע?
במהלך החג יקראו בבתי הכנסת את מגילת קהלת, ובה משנתו הפילוסופית של איש חכם וזקן, שמבטו עצוב ומפוכח, והוא לא נרתע מסתירות פנימיות. עד כדי כך עשיר הספר בסתירות, שהחכמים בקשו לגנזו (בבלי שבת, ל ע"ב): "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה".
החכמים בחרו להשאיר את ספר קהלת בקאנון שלנו. לא כיוון שהם בטלו את סתירותיו, אלא כיוון שהוא עטוף בדברי תורה. עקביות זרה לשיטתם של חז"ל. הם מוכנים ואף שמחים לחיות עם סתירות, כל זמן שהן מוגנות בשפה תרבותית מוכרת ומקובלת עליהם.
"הם אומרים שמיכאל זה שם של בן / אז הם קוראים לי מיכאלה" (אתי אנקרי)
ובחזרה לענייני המרה והלכה – אל מחלוקת תלמודית בפירוש האיסור המקראי (דברים כ"ב, ה'): "לֹא יִהְיה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ
גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".
רבי יוחנן, החכם היפה והטרגי בן המאה השלישית לספירה, פירש פסוק זה. פירושו היטשטש בעולם התורה שבעל-פה, ולימים זכרו החכמים שתי מסורות שונות של פירושו (נזיר נח ע"ב-נט ע"א). על פי המסורת הראשונה קבע רבי יוחנן, כי משמעות האיסור: "לא ילבש גבר שמלת אישה", היא שלגבר אסור לגלח שיער מבית השחי ומאיבר המין, שכן כך נהגו בימיו הנשים. הפרשנות השנייה מתמקדת בשילוב בין לבוש המזוהה עם המין השני, להתערבבות פיזית עמו: "שלא ילבש איש שמלת אישה וישב בין הנשים, ואישה שמלת איש ותשב בין האנשים".
אלה שני הפירושים המיוחסים לרבי יוחנן, ולאחריהם מובאת עמדה הלכתית שזכתה לפרסום בגין סוגיית גיוס בנות לצבא: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה? תלמוד לומר: "לא יהיה כלי גבר על אשה".
ולאחריה מובא סיפור קצר ומרתק על רבי יוחנן עצמו: "אמרו החכמים לרבי שמעון בן אבא: ראינו את רבי יוחנן שאין לו (שיער בבית השחי / באיבר המין). אמר להם רבי שמעון בר אבא לחכמים: מחמת זקנה נשרו שערותיו".
"מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה" (יונתן)
הסוגיה מרתקת, ומקוצר היריעה אני מעלה רק כמה ממטמוניה. לפנינו דוגמה לכך שחוק אחד זוכה לפרשנויות שונות, ולעולם לא נדע מה משמעות האיסור "לא ילבש גבר שמלת אישה". לא די בכך שלא נוכל לדעת למה התכוונה התורה, לא נוכל אפילו לדעת איזו פרשנות הציע רבי יוחנן לתורה.
יתר על כן, אם חכמים היו חושבים ש"הפרשנות הנכונה" היא הדבר החשוב, הם לא היו בוחרים בשימור תורתם בעל-פה - דרך המבכרת יצירתיות וגמישות על פני דיוק. החכמים לא מתמוטטים מהעובדה שהם לא יודעים מהי הפרשנות המקורית של רבי יוחנן, וגישה זו נגלית בכל צעד ושעל בספרות התלמודית. לא באמת חשוב מה החכם אמר, חשוב מה אנחנו בוחרים לזכור כתורתו.
"כשיש רצון רבני – יש מוצא הלכתי" (בלו גרינברג)
על פי דעתו של רבי אליעזר בן יעקב, האיסור על אישה לשאת נשק הוא חמור - איסור מהתורה, אז איך יתכן שחלק מרבני הציונות הדתית מתירים לנשים להתגייס לצבא, ובוודאי לשאת נשק? פשוט מאוד: כיוון שהם חושבים שזה נכון וחשוב. ואחרי שהם אומרים לעצמם שזו דרכם, הם גם מוצאים מוצא ההלכתי. הם פוסקים שההלכה איננה כשיטתו של רבי אליעזר בן יעקב, או שרבי אליעזר בן יעקב התכוון למשהו אחר.
אני חושבת שכך זה צריך להיות. דת חפצת חיים חייבת למצוא התאמות יצירתיות בין מציאות חיים וערכים משתנים, לתורה עתיקה. דת שתפסיק לעשות זאת – תפסיק להיות רלוונטית. הדת היהודית נמצאת לצערי בסכנת הכחדה בדיוק מהסיבה הזו (לא ההתבוללות מאיימת על היהדות, אלא קשיות העורף של מנהיגיה המרחיקים גרים בידם האחת, ובידם השנייה דוחים את בני עמם).
והפעם – רצון רבני ומוצא יצירתי
ייתכן שרבי יוחנן עצמו קובע שגילוח שיער בית השחי ואיבר המין, הוא איסור מהתורה. והנה, באים חכמים לרבי שמעון בן אבא ומספרים לו שהם ראו שלרבי יוחנן אין שם שיער. רבי שמעון לא נבהל מהשערורייה, וגם לא מכך שהחכמים הציצו לרבי יוחנן, והוא גם לא רץ אל רבי יוחנן לברר כיצד העז לגלח את שערו, או מה באמת קורה בגופו. רבי שמעון בן אבא פוטר את החכמים בקש: "מחמת זיקנה נשרו".
באמת? איך הוא יודע? הוא, ככל הנראה, לא יודע, אבל גם חושב שזה לא חשוב. החיים מלאי מורכבויות, ואנשים נבונים צרכים להפסיק לשגע האחד את השני. אז הוא שלף להם תשובה, והם הבינו שהוא לא מתכוון להתרגש מהגילוי המציצני שלהם, ובזה נגמר העניין. איסור מהתורה? סתירה פנימית בדברי רבי יוחנן? מי אמר שהחיים משורטטים בקווים ישרים ונקיים?
ולחברי הלהט"בים – רבי יוחנן כמודל
לא במקרה נמצא רבי יוחנן במוקד דיון בחציית קווים בין המינים. מישהו חיפש את רבי יוחנן. מישהו הציץ לו, ולא בתמימות. מכמה מסורות נלמד שזהותו המינית של חכם זה מעוררת סקרנות ובלבול. מדוע מסופר על כך שריש לקיש קופץ אחריו לנהר? מדוע מתמקד התלמוד בתיאור חושני של יופיו? ומדוע למרות יופיו הוא לא זכה להכלל ברשימת הגברים היפים? (כן, יש בתלמוד רשימה כזו).
אז אולי רבי יוחנן נוהג כמנהג הנשים ומגלח את שיער גופו, ואולי לא. הרב אבינר בוודאי היה מציע לו, בחיוך פטרוני, טיפולי המרה. אבל רבי יוחנן בשלו, וחבריו ותלמידיו לא נופלים מהכיסא, וגם התלמוד לא. מישהו שולף תירוץ מתחכם. כולם מבינים שהחיים מלאי סתירות, ושהבנאדם צריך לחיות, והתלמוד ממשיך הלאה.
להט"בים והלכה
התורה וזו שבעל-פה מלאה סתירות. סתירות הן לא אסון תיאולוגי, אלא הזדמנות להכריע. סתירות מזמינות את הלומדים לתת
לעולמם המוסרי להטות את הכף ההלכתית. ביום כיפור קראו בבתי הכנסת את הפסוק הקשה בעניין משכב זכור (ויקרא י"ח, כ"ב): "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִֽיא". ובשמחת תורה יקראו בבתי הכנסת את השירה המקראית הראשונה, שירת צלם אלוהים (בראשית א', כ"ז): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".
כל אדם דתי נדרש לבחור בין שני הפסוקים, בין הוקעת השונה לבין האדרתו כביטוי ייחודי של "צלם אלוהים". משרד הבריאות אמר השבוע דברים ברורים וחשובים (גם אם לא ברורים דיים) בעניין הבחירה לבזות ולנסות לשנות טבעם של בני אדם. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר כרגע הוא, שאנשי דת יצטרפו ואף יובילו מהלכים אלה. אם כולנו ובמלואנו נבראנו בצלם אלוהים, אז גם קשת הצבעים של הנטיות המיניות היא ביטוי לצלם אלוהים, ואין נטייה שהיא ראויה יותר.
ואם קשה לכם, פוסקי ההלכה, להתמודד עם המסורת ההלכתית הרובצת על סוגיה זו - אז קשה... בשביל זה בדיוק אתם מנהיגים.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בטור האחרון זכה בית המדרש לתגובות מלומדות רבות. קראתי אותן בעיון, ואני מודה לכם עליהן. אני שמחה להפנות לתגובה של אורי צ'רלס ב"ש (טוקבק 74), שצירף לדיון גם את הבחירה המפתיעה לקרוא ביום כיפור בפרשת העריות.
ולך טוקבק 64 – יעקב ניוזנר הוא אכן חוקר תלמוד שנוי במחלוקת, אז מה? במקרה שלנו – שמע את האמת (או את ההשערה המעניינת) ממי שאמרה. כמה וכמה מגיבים העירו על כך שלא הבאתי ראיות מוצקות - אתם צודקים, המקורות הידועים לי לא מציעים יותר מאפשרות להעלות פקפוקים ביחס לידע הקיים, וחלקיקי השערות ביחס לעבר. כך מתחיל מחקר.
ותודה גם לך "מורה דרך" (טוקבק 59) על ההסבר הנפשי לפרשיות המין של יום הכיפורים. חג שמח לכולכם, ותודה על התורה.
- הטור נכתב בתודה לרב רון יוסף ולשרת הבריאות יעל גרמן, ובאהבה והזדהות עם קרבנות טיפולי ההמרה.
