אמי הגנרלית: בשביס ירוק על נגמ"ש
רס"ן רחלי וינברג רגילה למבטים בוהים מצד דתיים וחילונים כאחד, ורס"ן צביה כהן שולחת את ילדיה לאסוף צעצועים בשלושים קטנות. ארבע קצינות ואמהות דתיות, מחנכות את ילדיהן למציאות של אמא על מדים: "אני כל הזמן אומרת לילדיי שההבדל בינם לבין החיילים שלי, זה שאת החיילים אפשר לרתק"
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
רב סרן וינברג שאחראית מתוקף תפקידה על הליך האיתור לקורס טיס, 669 ושלדג, ממש לא לבד. אמהות דתיות נושאות בתפקידים בכירים רבים ושונים בצבא. "הרב הראשי של צה"ל (הרב רפי פרץ), נדהם לגלות באירוע הדתי האחרון בחיל, לא פחות מחמש רבי-סרניות מחיל האוויר בכיסוי ראש מלא שישבו מולו", וינברג אומרת, "והוא שהיה טייס, היה די בשוק. אבל שוק חיובי".
עושים פסח בערוץ היהדות:
- ההגדה שלהם: יהודי מצרים שוברים שתיקה
- 3 מי יודע? חידת קולנוע - ויש גם אפיקומן
- כל מה שרציתם לדעת על פסח - והגדה להורדה
בימים שבהם הפולמוס סביב שירותן של בנות דתיות בצבא עולה לטונים צורמים בהנהגה הדתית, בשטח נשמעות זמירות אחרות, נעימות הרבה יותר. אבל אם יועצת הרמכ"ל לענייני נשים – תא"ל רחלי טבת-ויזל, בעצמה אישה דתייה – העידה כאן בראיון מיוחד בערב החג כי בשטח המיינסטרים של המגזר הנשי מתגייס, הרי שלמצוא נשים בוגרות יותר, אמהות דתיות בשירות קבע – זה מבצע הרבה פחות שכיח.
"אני לגמרי שלמה עם זה, וכך גם הסביבה", וינברג אומרת. "ואם תראייני עכשיו את החיילים או העמיתים שלי, תקבלי את אותן תגובות". עם זאת, היא מספרת כי "ילדתי את שני ילדיי הראשונים בהפרש צפוף, אז יצא שקיבלתי הערות כמו, מה קורה רחלי? את לא עומדת בקצב? למקבילה חילונית שלי שילדה באופן דומה, זה לא קרה".
"אנחנו לא במיינסטרים"
סרן יעל גבע (36), אחראית על מערכות מחשוב מבצעיות בממר"ם, לא מכסה את ראשה ולובשת מכנסיים,
"אז אין 'סימנים מסגירים", היא קובעת בחיוך. "אבל קורה שיושבים בהפסקה לאיזה שיחה, ואז מגיעה התגובה: 'מה, את דתייה?' יש פה פתיחות ושאלות סקרניות. בעיקר בנות ששואלות על מקווה, זוגיות וכאלה. וגם 'מה אתם עושים בשבת? לא משעממם לכם?" היא מוסיפה בבדיחות.
"לפעמים, השילוב הזה של תפקיד מאוד תובעני עם אחריות מבצעית, מגיע עם מורכבות דתית. התוצאה יכולה להיות ביפר שצמוד אלי בשבת, או נסיעה בשבת ברכב לבסיס כי יש מקרה חירום, והנוכחות שלי נדרשת".
המסלול שאליו נכנסו ארבע הנשים, לא היה מובן מאליו בסביבה המכוונת לשירות לאומי. לעתים הוא אף לא היה מובן עבורן אישית, ולווה בלבטים. אך כולן סבורות כי זו הייתה הבחירה הנכונה.
"נכון שזו לא הייתה הבחירה המיינסטרימית", אומרת רב סרן צביה כהן (33), רמ"ד באג"ת (אגף תכנון). "אבל כן גדלתי במשפחה מאוד ציונית, עם ערכים של נתינה ותרומה. גם אחותי הגדולה שירתה בצבא, ואבא שלנו שהיה בעצמו קצין, האמין שאפשר שבנות דתיות ישרתו בצה"ל. כמובן שזה תלוי באופי, בבגרות, אבל במסלולים הייעודים. גם אחותי וגם אני שירתנו במסלול עתודה, אז שתינו הגענו לצבא בגיל שבשל יותר לאתגרים הרוחניים".
וההחלטה להמשיך לשירות בקבע?
"גם זה לא היה מובן מאליו. קבע ראשוני עשיתי בכל מקרה כעתודאית. גם התחתנתי אחרי קורס קצינים. הבחירה, בסופו של דבר, הייתה נטו ברמה המקצועית מבחינת התפקידים שעשיתי, וברמה האישית הדתית. עשיתי תפקידי מטה לאורך כל הדרך, ושם האתגר בלהיות דתייה קיים אבל גם בהחלט אפשרי להתמודדות. עם זאת, בחנתי את זה תמיד ביני לביני, ולשמחתי ברוך ה' זה התאים בהחלט".
קרעה את טופס הפטור
סרן גבע, בוגרת התיכון הדתי צייטלין בתל אביב, מילאה כמו רבות מחברותיה למחזור טופס פטור משירות צבאי, לאחר שהצהירה כי היא דתייה. "מיד כשקיבלתי את הטופס חתום, קרעתי אותו. כבור שנה התגייסתי.
"אבא שלי רצה שאשרת בשירות לאומי, שאהיה גננת, מורה או אחות, ואולי הייתי צריכה לעשות את זה", היא מחייכת.
"חשוב לציין אני לא נגד השירות הלאומי. אם התרומה למדינה היא דרכו, אז אני בעד - ובלבד שזה יעשה בלב שלם. את רואה את הקושי, יש כמובן הרבה דאגה מצד צה"ל. אבל חיילת דתית בצבא זה בדברים הכי קטנים, אפילו מאיך היא יוצאת מדלת חשמלית שצריך מגע לפתוח אותה".
גם וינברג לא ראתה מכשול בדרך לשירות הצבאי. "היו לנו רבנים מדהימים שדיברו אתנו על שירות לאומי וגיוס לצה"ל", היא מספרת. "אחד הרבנים אמר לנו, הבנות שמתגייסות: 'תדעו לכן שאתן עושות עבודת קודש, ושומרות על ביטחון המדינה. לכן אם זה אומר להתנדב להישאר שבת, את נשארת על אף האתגר הדתי', וככה זה היה. האמירה הזו שלו מלווה אותי עד היום".
מתכון לזוגיות טובה: שבת בבסיס
האם הצעירה ביותר בחבורה היא סרן ד"ר יעל גבע (כן, יש שתי יעל גבע בכתבה), עד לפני חודשים ספורים הרופאה של חטיבת "ברק", שנמצאת כעת בחופשת לידה עם בנה הבכור. אך כששני ההורים בבית הם קצין וד"ר, המורכבות של ניהול חיי משפחה עם תפקיד שדה תובעני מתחילה כבר מתחת לחופה.
"בעלי הוא איש צבא בעצמו, ולא נמצא בבית כל יום", גבע אומרת, "הוא משרת בתפקיד מקביל אלי כקצין רפואה, אז זה קצת מקשה". גם לפני לידת בנה "לסגור שבת בבסיס" הייתה האפשרות היחידה לזמן זוגי אישי.
"שנינו היינו מוצבים כל השבוע בבסיסים אחרים, אז התראינו בסופי-שבוע ובאפטרים נדירים. פעם סגרתי בבסיס שלו, ופעם הוא בשלי. גם עכשיו בשבת הקרובה אנחנו שוב סוגרים 'שבת בסיס'. הקטן שלי ממש רגיל. כל ההיריון אתו הייתי 'בשטח'. הוא הספיק לעבור איתי בחטיבה הכול, כולל נסיעות בנגמ"ש".
עבור כהן יש צורך חד-משמעי במה שהיא מכנה "עורף חזק": "הילדים שלי נולדו למציאות של אמא על מדים, אז מבחינתם אין שום דבר מיוחד בזה. כאשר אמא עולה על אזרחי, זה מיוחד יותר".
"בחברה שלנו חושבים שאנחנו שוטרות"
כמעט כולן מעידות כי החלק המשעשע במיוחד במפגש הבלתי מוכר בחברה הדתית עם קצינות, הוא הטעות האופיינית בזיהוין. הצוות החינוכי והילדים נוהגים להפוך אותן בטעות, שוב ושוב, לשוטרות.
"אולי זה בגלל שבתפיסה שלהם חיילים נראים 'אחרת", אומרת כהן, אם גאה לארבעה. "הרי חיילים
סרן גבע (מממר"ם), אם לשלושה והרביעי בדרך, מתארת לו"ז צפוף במיוחד: "בקורס קצינים הייתי גם עם נשק ונעלים גבוהות, ומבחינת הילדים זו גאווה. זה לא עוד אמא 'רגילה' בחצאית. מבחינתם הצבא הוא חלק בלתי נפרד מחייהם, ובלי קשר, או עם, אני גם יושבת ראש ועד ההורים.
"התפקיד כשלעצמו הוא מאוד תובעני. לפעמים אין ימים ואין לילות. עכשיו לדוגמה, אני מדברת איתך כשאנחנו בעיצומו של תרגיל, ובתרגיל את אף אחד לא מעניין שהילדים שלי בחופשת פסח. אז יש חמ"ל בבית, שלא נדבר על ניקיונות. על אף שצה"ל מאוד מבין וקשוב, מערכות מבצעיות זה מערכות מבצעיות".
שלושים קטנות לאיסוף צעצועים
אצל וינברג המגבלות והשילוב המאתגר שבין גידול חמישה ילדים לקריירה צבאית, מונחים על השולחן. "אני את הוויתורים שלי עשיתי", היא אומרת ישירות. "אני לא חושבת שאהיה סגן אלוף, כי החלטתי לשלב את הדברים ביחד, להיות אמא טובה וקצינה טובה.
"לעשות ויתורים זה לא על חשבון סיפוק ומשמעות. אבל לא הייתי מוכנה לעבור לתפקיד שבו אני לא אראה את הבית. בפועל זה מצליח, אני קמה מחייכת כל בוקר לצבא. לילדים שלי אני מראה שכשאני איתם - אז אני איתם עד הסוף".
וינברג שומרת על "משרת אם" נוסח צה"ל. "השבוע לדוגמה, אמא הייתה כל יום בגיבוש משתיים עד תשע בלילה. כשצריך, אני שם בשביל המערכת. אצלנו יודעים שלא קובעים לי דיונים לא מהותיים אחרי ארבע. אני לא מגיעה למצבים האלה בכלל, בלי לבקש אפילו. זכיתי במפקדים הכי תומכים וקשובים".
אך בין הילדים של כהן, שאוספים צעצועים בשלושים קטנות, ועד וינברג שילדיה הם אורחי קבע בטקסי סיום קורס טייס - לא נראה כי אפשר באמת להפריד את אמא מהמפקדת, "וזה בסדר גמור", אומרת כהן.
"אני כל הזמן אומרת לילדים שלי שההבדל בינם לבין החיילים שלי, זה שאת החיילים אפשר לרתק", היא צוחקת. "בכל סיטואציה אני אומרת לקצינות שלי: תקשיבו, אנחנו חייבות לעשות ככה וככה, בדיוק כמו שאני פונה לילדים שלי. בסופו של דבר, כל מפקד הוא מחנך, ואין ספק שגם את הילדים וגם את החיילים אנחנו מחנכים".
