כיסוי ראש חובה בפרלמנט. למה? כובע

חברי הפרלמנט במיאנמר, אלה שאינם שייכים לצבא, מחויבים בחבישת כובעים במליאה. דרישה זו מספקת הצצה לתרבויות הרבות המרכיבות את המדינה הדרום-מזרח האסייתית הזו, המונה 50 מיליון תושבים. הנה מבט על שישה חברי פרלמנט ועל המשמעות שמאחורי הכובע שהם חובשים.

עוד חדשות בעולם :

הישג לקיצונים בהונגריה: "השתלבו או עופו"

מיאט קו ממפלגת סולידריות האיחוד והפיתוח, המשתייך לבני הנאגה, חובש כובע עם נוצות, פרווה וטופרי דוב. מיאט קו אומר שההישג שבו הוא הכי מתגאה בפרלמנט הוא חבישת הכובע: מין כובע טמבל שאליו מחובר מקל, מקושט בניבי חזירי בר, בנוצות ציפור "מקור הקרן", ברעמה אדומה של עז ההרים ובפרוותו ובטפריו של דוב מלאי. הכובע מתנשא לגובה של כ-60 סנטימטרים והוא בן יותר ממאה. ואם שאלתם את עצמכם, אז כן, הוא מושך חרקים.

הפרלמנט במיאנמר - רובו אנשי צבא(צילום: AP)

לא משנה כאב הראש. מיאט קו(צילום: AP)

אבות אבותיו הם שצדו את החיות. "אני לא מסיר את הכובע, לא משנה כמה חזק כאב הראש שאני חוטף", אומר מיאט קו. רק העובדה שהכובע נמצא בפרלמנט, מייצג את קבוצתו האתנית, היא סימן להתקדמות אדירה מבחינתו.

בני הנאגה, אסופה של 66 שבטים החיים באזור ההררי של הגבול שבין מיאנמר להודו, ידועים כציידי ראשים אימתניים, שעד לאחרונה חיו בתנאים פרימיטיביים מאוד.

כינונו של אזור מיוחד עבור הנאגה שאותו הם מנהלים בעצמם הביא להקמת כבישים, בתי ספר, מרפאות, כוח משטרה מקצועי ופרויקטים חקלאיים. מיאט קו אומר כי כובעי ירושה כמו שלו היו נדירים גם כשהיה צעיר, ושכיום הם כמעט לא קיימים. "המודרניזציה עשויה לשדוד מאיתנו את התרבות - אנחנו כבר לא צדים, הזמנים השתנו - אבל אני לא יכול לומר שזו קללה", אמר.

שווי מונג ממפלגת סולידריות האיחוד והפיתוח, המשתייך לשבט רוהינגיה, חובש מעין טורבן. שווי מונג הוא אחד משלושת המחוקקים המזדהים כבני שבט רוהינגיה. זהו מספר מייצג גבוה במיוחד לנוכח העובדה כי הממשלה מגדירה את כל 1.3 מיליון בני המיעוט המוסלמי - מהגרים בלתי חוקיים שהגיעו מהמדינה השכנה, בנגלדש. 

מחאה מוסלמית? לא חבש כובע לתמונה. שווי מונג(צילום: AP)

לאור יחס זה אומר שווי מונג כי למד להשתלב ולבחור את קרבותיו. "אנשים קוראים לבני עמי 'בנגלים'", הוא טוען. "הבנתי שלפעמים עליי לקבל זאת".

בפרלמנט בבירת מיאנמר, נייפידאו, הוא חובש את טורבן המשי, המכונה gaun baung. הטורבן נחבש על ידי בורמנים וחברים נוספים ממפלגתו. אך בביתו ביאנגון, בירת המסחר של המדינה, הוא מחזיק בכיסוי ראש רך וחום הדומה לתרבוש שעוצב כמו הכובע שחבש בן לשבט רוהינגיה שכיהן בממשלתו של ראש הממשלה הראשון של מיאנמר. שווי מונג אומר כי הוא אינו צריך אותו בפרלמנט. 

(צילום: AP)

שווי מונג הוא ככל הנראה האדם השנוא ביותר בפרלמנט. את כיסאו מאגפים משני צדדיו שני ילידי ראחין מקוריים. לבני רוהינגיה ניתנה האפשרות להצביע ב-2010, אולם בפועל לא יוכלו להצביע למפלגות או להצטרף אליהן עד 2015, מלבד אלה הבודדים שהצליחו להפוך לאזרחים. שווי מונג מרגיש את הלחץ המוטל עליו להישאר בעין הציבור ולהיבחר מחדש, זאת כדי לשמור על ביטחון משפחתו. "אולי אשלח אותם למדינה אחרת לפני כן", אמר.

איי מונג מהמפלגה הארקניסית הלאומית, יליד ראחין, חובש טורבן בסגנון ראחיני. ב-2012, במהלך כהונתו של איי מונג בפרלמנט, אירעו מהומות קטלניות שזעזעו את מחוז הבחירה שלו, בירת מחוז ראחין, סיטווה.

איי מונג(צילום: AP)

בעוד בני רוהינגיה העקורים ממשיכים לשבת במחנות דמויי הכלא, המחוקק הבודהיסטי מראחין לא רואה שום היגיון בשילוב הקהילות הללו. לדבריו, הפחד שחווים שני הצדדים לא מאפשר זאת, ומציין כי גם אלפי בודהיסטים נעקרו מבתיהם בשל האלימות.

"הם המציאו את המושג 'רוהינגיה'", אומר המחוקק, שאף הציע בפרלמנט לערוך לבני השבט בדיקות DNA כדי לגלות את מורשתם הגנטית. "הם המציאו את ההיסטוריה שלהם". איי מונג אומר כי "הבנגלים" מוזמנים להישאר במרכזי המעצר או המחנות או לעזוב את המדינה.

חדירתם של "המוסלמים מבנגלדש" נתפשת בעיני הבודהיסטים כאיום לדתם, וילידי ראחין רואים עצמם כמקוריו של הבודהיזם הבורמזי. לטורבן שאיי מונג חובש בפרלמנט יש כנף משולשת בצד שמאל, במקום בצד ימין - מחווה למסורת הנזירים החובשים את חלוקיהם לשמאל.

מדינת המחוז ראחין סובלת לא רק ממתיחות אתנית. מדובר באחד המחוזות המפותחים פחות במיאנמר, שבכמה מכפריו אין כלל חשמל או גישה לשירותים רפואיים.

יה טון הבורמני, מהמפלגה הלאומית-דמוקרטית "שאן", חובש כובעים מכותנה וממשי. בצעירותו, בשנות ה-70, בילה יה טון את ימיו בלחימה בשורותיה של המפלגה הקומוניסטית של בורמה ובמודיעין הצבאי. עשור לאחר מכן, כשפרש מהצבא והתיישב במדינת המחוז שאן, החליט לרוץ לפרלמנט.

כמחוקק אזרחי, הוא נושא בגאווה שני כובעי שאן, האחד מכותנה והשני ממשי, שאותו הוא שומר לימים שבהם הוא מתכנן לשאול שאילתה בבית המחוקקים. אך יה טון, שנולד במרכז מיאנמר, אומר כי הוא שייך למיעוט השאן מתוקף נישואיו ולא מלידה. "אני חייב להודות שאני לא שאן", אמר. הוא לחם לצד חיילי שאן וחמיו הוא גנרל שאני.

משי לימים של שאילתות. יה טון(צילום: AP)

גאוות השאן של יה טון היא תזכורת לכך שזהויות אתניות במיאנמר נובעות לעתים מבחירה אמונית. הפוליטיקה של יה טון משקפת זאת: בישיבה האחרונה בפרלמנט הוא התנגד נחרצות להצעת חוק שמטרתה צמצום ייצוגן היחסי של מפלגות אתניות בבחירות.

"הם לא רואים בשוויון זכויות ובהגדרה עצמית כפתרון הנכון", הוא אומר. "אני לא אוהב שהצבא נמצא בפרלמנט, אבל אין לנו ברירה". 

ג'ה יאו וו ממפלגת האיחוד הלאומי משתייך לשבט ליסו וחובש כובע לבן מרופד. במהלך ההתקוממות ב-1988 מצא עצמו ג'ה יאו וו באוניברסיטת יאנגון, ושם החליט להצטרף לכמורה הקתולית. ב-2004 עזב משום שלא יכול היה לקיים עוד את נדריו. המהפך מכומר לפוליטיקאי היה טבעי, לדבריו. "הייתי אב ל-7,000 מאמינים. עכשיו, במקומם, אני אב ל-200 אלף בוחרים". 

לובש גם שריון. ג'ה יאו וו(צילום: AP)

כובעו הלבן, הקטיפתי והמרופד כמו מחממי אוזניים, מיועד לחבישה בפסגות המושלגות של הרי ההימלאיה, שלמרגלותיו נמצאת עיר הולדתו פוטאו, שבמדינת המחוז קאצ'ין. הכובע המחמם הוא אביזר אופנה חריג במזג האוויר החם השורר בנפיידאו. שבט ליסו, התת-קבוצה האתנית בקאצ'ין, הם לוחמים גאים, צאצאים של הטיבטים. לכן ג'ה יאו וו לובש בפרלמנט גם שריון בן 300 שנה: חגורה ענקית עשויה עור ושנהב.

הוא מתאר את תפקידו כמגן עמו מפני התערבות סין וצבא בורמה, שגרמו לעקירתם של עשרות אלפים מאז פגה ב-2011 הפסקת האש בת 16 השנים ששררה במדינה. "אני חי עבור עמי בלבד. בני עמי מתים מימיני ומשמאלי. איך אני יכול להישאר כאן, חסר אונים?"

כמה מהקולגות שלו בפרלמנט, המשרתים בצבא, שוגרו למחוז קאצ'ין כשהפרלמנט יצא לאחרונה לפגרה. "מה נוכל לעשות? עלינו לשבת לצד אלה שגורמים לנו עוול", אמר. "אף שהפרלמנט צריך להיות המקום שבו אנחנו בודקים את הממשלה ואת הצבא ומאזנים אותם, ולא ההיפך".

סו טן אונג מהמפלגה הדמוקרטית פלון סא פאו, משתייך לשבט הקארן וחובש צעיף. לסו טן אונג יש כמה צעיפים שאיתם הוא עוטף את ראשו בסגנון נינג'ה בזמן שהוא יושב בפרלמנט. על אחד האהובים עליו מופיעה תמונה של אנקונדה.

כמו נינג'ה. סו טן אונג(צילום: AP)

ילדותו במדינת המחוז קארן הייתה רצופה מלחמות: שני צבאות הטילו טרור על משפחתו. היה עליהם לברוח מכפרם

כשמורדים אתניים איימו להרוג את אביו משום שסייע ללוחמים הבורמזים, שדרשו ממנו אוכל ומחסה באיומי אקדח.

במהלך כל 66 שנות חייו, מחוז הולדתו לא ידע שלום. מדובר במלחמת האזרחים הארוכה ביותר בעולם. במהלך ששת העשורים האחרונים נהרגו אלפי בני אדם ועשרות אלפים אולצו לברוח מעבר לגבול לתאילנד.

כשהבחירות ב-2010 הוכרזו, ראה בהן סו טן אונג את ההזדמנות שלו להשתתף. הוא הפך ממורה בבית ספר למייסד מפלגה ולמועמד לנשיאות בתוך קצת יותר מחודש. "בני עמי סבלו מהמלחמה יותר מדי. זה הזמן לשלום", אמר סו טן אונג. "אדמתנו הרוסה, אין לנו כלום - לא פרנסה, לא מחסה, לא תשתית". הוא יודע שיידרש עוד זמן רב עד שהפליטים יוכלו לחזור.