שתף קטע נבחר

 

15 שעות ביום ושכר רעב. חיי ילד עובד בהודו

זכייתו של פעיל זכויות הילדים ההודי קאילאש סאת'יארטי בנובל לשלום הפנתה את הזרקור לתופעת הילדים-העובדים במדינה האסייתית: מיליונים עוזבים בכפייה את בתי הספר ועובדים כדי להחזיר חובות של ההורים או לפרנס את משפחותיהם העניות. "רוצה לשחק קריקט, אבל אין לי זמן"

כשוועדת פרס נובל הכריזה ביום שישי שפעיל זכויות הילדים ההודי קאילאש סאת'יארטי זכה בפרס נובל לשלום, נער בן 13 רץ בין שולחנות בבית קפה קטן במזרח הודו והגיש ללקוחות כוסות תה בחלב. לפי החוק במדינה, ראג'ה מאנג'י לא אמור לעבוד בכלל. אולם, כמו מיליוני ילדים אחרים ברחבי הודו, הוא אולץ לעזוב את בית הספר כדי לסייע בכלכלת משפחתו הענייה.

 

עוד חדשות בעולם :

הישג לקיצונים בהונגריה: "השתלבו או עופו"

טון מהפכני: 'להומואים יש מה לתרום לכנסייה'

החיילים ברחו מהבסיס: דאעש כבש עוד עיר

הדמוקרטים מעדיפים שאובמה יישאר בבית

 

על רקע הצמיחה הכלכלית המהירה, עבודת ילדים נותרה תופעה רווחת בהודו עם מספר מוערך של 13 מיליון ילדים עובדים, ונמשך הזלזול בחוקי המדינה שאמורים לשמור על הילדים בתוך מסגרות לימודים ומחוץ לשוק העבודה.

 

ילד עובד באיסוף סמרטוטים ובגדים בגוואטי (צילום: AP) (צילום: AP)
ילד עובד באיסוף סמרטוטים ובגדים בגוואטי(צילום: AP)
סאת'יארטי, בן 60, זכה בפרס נובל לשלום ביחד עם מללה יוספזאי, הנערה הפקיסטנית שנורתה על ידי הטליבאן לפני שנתיים בשל מאבקה למען חינוך לנערות. לאחר זכייתו אמר ש"יש עוד עבודה רבה לפנינו" לפני שילדים כמו ראג'ה לא יצטרכו עוד לעבוד.

 

עזב את בית הספר בכיתה ב'

ראג'ה עזב את בית הספר בכיתה ב' כשהועבר על ידי משפחתו לבעל חנות לממכר תה בעיר פטנה במזרח הודו כדי לשלם את חובו של אביו, 5,000 רופי הודי (80 דולר). הכסף שלווה האב נועד לטיפול ברעייתו החולה.

 

הנער ההודי לא יודע מה זה פרס נובל, ואין לו מושג מתי יוחזר החוב של אביו ואז יתאפשר לו לשוב לכפרו.

 

אריפול רק בן 8 ועובד באיסוף שקים ובגדים (צילום: AP) (צילום: AP)
אריפול רק בן 8 ועובד באיסוף שקים ובגדים(צילום: AP)
ילדים ברחבי הודו - הצעירים שבהם בני חמש או שש - מוצאים עצמם בסוגים שונים של עבודות במקום לעשות דברים שילדים בגילם עושים כמו לשחק וללמוד. רבים מהם, כמו ראג'ה, עובדים בכפייה עבור המעסיקים שלהם בתמורה להחזרת חוב או הלוואה. הם גם לא יכולים לעזוב את עבודתם כל זמן שהחוב לא משולם, ובמקרים רבים זה יכול להימשך לנצח. אחרים, כמו סראבאני דאס בת ה-13, זקוקים לכסף כדי להביא מזון לבית משפחותיהם העניות.

 

מטפלת בת 13 לפעוטה בת שנה

סראבאני, צעירה בעצמה, עובדת כשמרטפית עבור פעוטה בת שנה ממשפחה ממעמד הביניים בעיר המזרחית קולקטה.

זה שנה שהיא עובדת בתפקיד מטפלת ומקבלת מדי חודש 800 רופי (13 דולר). את הכסף היא שולחת הביתה לבני משפחתה, עובדי חקלאות עניים. היא חיה עם מעסיקיה ואין לה ימי עבודה קבועים או זמן חופשי.

 

הנערה ההודית שמעה על פרס נובל לשלום, הודות לעובדה שלמדה עד כיתה ו' ורכשה יותר השכלה מזו של ראג'ה. היא שמחה מאוד שבן ארצה זכה בפרס היוקרתי, אולם הוסיפה: "זה לא ישנה את החיים שלי".

 

ביסווה גורונג, בן 7, עובד במוסך מכוניות בגוואטי                        (צילום: AP) (צילום: AP)
ביסווה גורונג, בן 7, עובד במוסך מכוניות בגוואטי (צילום: AP)
במשך שלושה עשורים, סאת'יארטי והארגון שייסד "בצ'פאן בצ'או אנדולאן" (תנועת הצילו את הילדים) פעלו להציל ילדים כמו ראג'ה וליצור מודעות לשמירת ילדים אחרים כמו סראבאני בבית הספר.

 

אכיפת חוקים נגד עבודת ילדים בלתי אפשרית

בשנת 2006 אסרה הודו על העסקת ילדים מתחת לגיל 14 כמשרתים בבתים או במשרה מלאה במסעדות, בתי תה, בתי מלון וספא, וקבעה שהם חייבים להישאר בבית הספר. אלא שבלתי אפשרי לאכוף את חוקי המדינה בקשר לעבודת ילדים.

 

אין זה נדיר למצוא בנות צעירות כמו סראבאני, ולעתים צעירות ממנה, מטפלות בתינוקות של משפחה ממעמד הביניים ההודי. ברחבי המדינה ניתן למצוא אותן במרכזים מסחריים ובמסעדות יוקרה משעשעות ילדים בזמן שההורים שלהם עורכים קניות או אוכלים במסעדה. בתמורה, הן מרוויחות פרוטות ומקבלות מזון ומקום לישון בו, לרוב מדובר בחדר המגורים של המשפחה או במטבח שלה.

 

דיפאק (חותך בצלים מאחור), בן 8, עובד במזללה בגוואטי (צילום: AP) (צילום: AP)
דיפאק (חותך בצלים מאחור), בן 8, עובד במזללה בגוואטי(צילום: AP)
עבור הילדים שעובדים, הם לא תמיד מודעים לבעיה הטמונה בעצם עבודתם. הם מגיעים ממשפחות עניות ובמקרים רבים הם גם המפרנסים היחידים של המשפחות שלהם.

 

ארווינד, בן 11, עובד בדוכן למכירת תה בגוואטי (צילום: AP) (צילום: AP)
ארווינד, בן 11, עובד בדוכן למכירת תה בגוואטי(צילום: AP)

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)

העבודה לא נגמרה. הפעיל ההודי שזכה בפרס נובל לשלום קאילאש סאת'יארטי (צילום: AP) (צילום: AP)
העבודה לא נגמרה. הפעיל ההודי שזכה בפרס נובל לשלום קאילאש סאת'יארטי(צילום: AP)

רוהיט קומאר הגיע לפני שנתיים לעיר לאקנאו בצפון הודו כשהיה בן 11 בלבד. אביו עבד באתר בנייה בשעה שהוא עבד בדוכני אוכל בדרכים. בשנה שעברה שב האב לבית המשפחה בכפר, אולם בנו רוהיט נותר מאחור לעבוד בדוכן לממכר תה, שבו הוא עובד כ-15 שעות ביממה בשטיפת כלים ובשירות לקוחות. "אני אוהב את העבודה הזו", הוא אמר, והוסיף שהוא מקבל שתי ארוחות ביום ושכר של 800 רופי בחודש (13 דולר), יותר כסף ממה שאי פעם היה לו בחייו.

 

אולם רוהיט לא הולך לבית ספר, והוא נעצב כשהוא צופה בילדים אחרים משחקים קריקט ברחובות או במגרשי המשחקים. "אני רוצה לשחק קריקט", הוא אומר. "ראיתי ילדים משחקים את המשחק הזה, אבל אין לי מספיק זמן בשביל זה".

 

ומה לגבי החוק הקובע כי הוא עובד בניגוד לחוק? "אני מגיש תה בתחנת משטרה מקומית. כל השוטרים מכירים אותי", הוא אומר. "אז מי יאכוף את החוק הזה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: AP
ביסווה גורונג, בן 7, עובד במוסך מכוניות בגוואטי
צילום: AP
מומלצים