50 ש' מינימום לשעה: טיול-עבודה באוסטרליה
מתקיימים בכבוד מחצי משרה, יכולים לקנות רכב בתוך כחודש ונהנים משפע של זמן פנוי - בעקבות חתימת הסכם טיול-עבודה בין ישראל לאוסטרליה, בחנו כיצד נראה אורח החיים של הישראלים הצעירים העובדים ביבשת הרחוקה ובאילו עבודות הוא יאפשר לעבוד. צפו
ממשלות ישראל ואוסטרליה חתמו השבוע על הסכם ויזות טיול-עבודה , במסגרתו יוענקו עד 500 ויזות בשנה לאזרחים אוסטרלים וישראלים בגילאי 18-30, שיוכלו לטייל ולעבוד במדינה השנייה לשנה. עינת גז, מנכ"לית רילוקיישן ג'וב, סיפרה בראיון לאולפן ynet כי לצעירים שיבחרו לנסוע לעבוד באוסטרליה, מחכה במקום שכר מינימום של 50 שקל לשעה, לצד ימי עבודה קצרים ושפע זמן פנוי. אך האם ההסכם באמת יענה על הביקוש של הצעירים הישראלים לנסוע לעבוד ביבשת ואילו עבודות מחכות להם שם? צפו בראיון שערכה עם אטילה שומפלבי באולפן ynet:
"הפיליפינים של האוסטרלים"
נועה מירה (21) כבר נמצאת בחודש וחצי האחרון באוסטרליה. כבעלת דרכון גרמני - היא מחזיקה בוויזת עבודה כחוק בזכות הסכם טיול-עבודה שקיים בין גרמניה לאוסטרליה. בהתחלה עבדה במכירות בעגלות בסידני, אולם לאחרונה עברה למלבורן וכעת היא מחפשת עבודה בתחומים כמו מלצרות, בייביסיטר, ניקיון או חקלאות. "אומרים שאנחנו הפיליפינים ותאילנדים של האוסטרלים וזה די נכון", היא אומרת.
את הרעיון קיבלה מאחיה. "בהתחלה שקלתי לבחור בעבודה מועדפת, אבל הבנתי שזה לא יתרום לי כלכלית", היא מספרת. "אחי עבד פה תקופה והרוויח הרבה ביחס למה שיכל להרוויח בישראל. ידעתי שזו תהיה חוויה ושיש סיכוי גבוה שארוויח יותר. אני עדין חדשה, אבל רוב החברים שלי כאן מצליחים לחסוך סכומים שבארץ אי אפשר להשיג, לעתים אפילו 1,000 דולר בשבוע".
מירה מציינת כי לא חשה ביחס מיוחד כלפי הצעירים הישראלים, אולם מסייגת כי פה ושם פגשה באנשים חסרי סבלנות או מקומות שהעדיפו להעסיק רק אוסטרלים. "בסך הכל אני חושבת שההסכם טוב, אבל הוא גם עלול להיות פתח לכך שהרבה מהישראלים יעזבו את הארץ מכיוון שהחיים פה יותר קלים. לי אין ספק שאחזור לבסוף לארץ, אבל מאוד מפתה להישאר. החיים פה יותר קלים ואני מאוד מפחדת מהחזרה ומההתמודדות הכלכלית".
חיים ממשכורת של חצי משרה
רון גרינוולד (29), במקור ממיתר, חי בסידני שבאוסטרליה בשמונת החודשים האחרונים עם בת זוגו, לצורך לימודיה לתואר שני במינהל אמנות באוניברסיטת ניו סאות' וויילס. שניהם עובדים באמצעות ויזת סטודנט, המוגבלת למספר מסויים של שעות עבודה ותקפה למשך הלימודים, אותה ניתן להאריך בשנה וחצי נוספות.
גרינוולד הוא צלם במקצועו, אך הכנסתו העיקרית בשלב זה היא בענף המלונאות. בת זוגו מלמדת עברית ואמנות בבית ספר לעברית ובשיעורי העשרה, לצד לימודיה. "הרבה יותר רגוע כאן" הוא מספר. "זו אחת הערים היקרות בעולם, אבל ממשכורת של חצי משרה אני מצליח כאן להתקיים לא רע, מה שבארץ לא הצלחתי עם משרה מלאה, ולא גרתי בתל אביב".
בין ההבדלים באורח החיים - הוא מציין קצב חיים שונה באופן משמעותי. "חיי הלילה מסתיימים ב-22:00-23:00 ובערים שמסביב לסידני, חנויות נסגרות בשלוש-ארבע אחה"צ. יש פה חלוקה ברורה בין שעות העבודה לשעות הפנאי. בפעמים הבודדות שיצא לי להישאר מעבר לשעות העבודה הסתכלו עליי כאילו עשיתי מאמץ מיוחד, בעוד שלי זה היה נראה טבעי למדי".
לצד זאת הוא מציין, כי "כשמטיילים פה זה מאוד קוסם, כמו כל המקומות שקוסמים כשמטיילים בהם, אבל להגיע לפה כמהגר ולמצוא עבודה זו משימה לא פשוטה. בגדול, האוסטרלים מאוד אדיבים ורגועים, אך לא מאוד חביבים ופעמים רבות צריך פרשנות כדי להבין מה הולך פה".
מה תעשו בסיום התואר של בת זוגך? תרצו להישאר באוסטרליה?
"מוקדם מדי להחליט. בישראל אני לא רואה יותר מדי עתיד ומצד שני אוסטרליה רחוקה מדי. השארנו את ההורים שלנו בישראל וקל לחיות הרחק מהמשפחות. הוריה של בת-זוגתי היו כאן עכשיו לשלושה שבועות וגם הוריי מתכננים להגיע, אבל זה לא כמו לקפוץ לבקר בברלין בטיסה של ארבע שעות. זה עסק יקר ומורכב".
בזמן שהותו, גרינוולד לא הבחין ביחס יוצא דופן כלפי הישראלים. "יש פה הרבה מהגרים, מלבנון ומאסיה, אז את הישראלים פחות מכירים", הוא אומר, "במחלקה בה אני עובד יש ארבעה עובדים ואף אחד הוא לא מקומי. בכל התקופה שאנחנו פה שמענו רק על תקרית אנטישמית אחת כלפי יהודים, אבל הישראלים לא חשים שנאת זרים".
מטיילים וחוסכים
עידו ארדיטי (28), המתגורר במלבורן ועובד כמנהל בתחום העגלות בקניונים, דווקא מספר על חסר סבלנות כלפי העובדים בעגלות. עם זאת הוא סבור, כי התופעה לא ייחודית. "אנשים לא אוהבים שמציקים להם, עוצרים אותם ופונים אליהם באופן אישי", הוא אומר. זה קורה בכל מדינה בעולם שיש בה עגלות".
מתוקף תפקידו, ארדיטי פוגש בישראלים רבים שמגיעים לעבוד במקום לאחר השחרור. "ההסכם משמח אותי, בעיקר משום שהאוסטרלים שיגיעו לארץ יוכלו להכיר את שפר את התדמית של הישראלים", הוא מוסיף. "בנוסף, זה יאפשר לישראלים לעבוד באוסטרליה באופן חוקי ובלי קומבינות, כך שהם יוכלו לחוות מדינה נוספת, לעבוד, לחסוך כסף ולטייל תוך כדי".
בישראל הוא עבד כחתם בחברת ביטוח, עד שהחליט להגר לפני מספר שנים. "היה לי תפקיד טוב בארץ ועדין התקשיתי לסיים את החודש", הוא מספר. "פה מרוויחים הרבה יותר וקיים יחס נכון בין ההכנסות להוצאות, כך שנותר כסף גם לחסוך וגם ליהנות. בנוסף, מזג האוויר נוח והאנשים מקסימים וחברותיים לכולם".
בדיון שהתעורר בפורום Ozim, בו חברים ישראלים רבים המתגוררים באוסטרליה, נטען כי 500 ויזות מהוות טיפה בים מכמות הישראלים המעוניינים להגיע למדינה. בנוסף הועלה חשש, שמא ההסכם החדש דווקא יחזק את הרושם הרע שיש לישראלים העובדים בעגלות.
"הוויזה הזו לא הולכת לשנות את הרושם הרע שיש לישראלים (צעירים) בעולם, זה גם לא ישנה או יעצור את תופעות העגלות והמכירות האגרסיביות", נכתב שם. "גם היום יש מספיק ישראלים שנמצאים כאן עם אשרות עבודה (דרכונים זרים) שעובדים בעגלות, ציורי שמן וכדומה וממשיכים להוציא שם רע. אני עד לא פעם לתלונות ולהרחקה שלהם ממרכזי קניות באזורינו".
הסכם העבודה - מה הוא קובע?
מה בדיוק מאפשר ההסכם? עו"ד צבי קן תור, מומחה לדיני ניוד ושותף במשרד עוה"ד קן תור & עכו, מסביר כי האשרה תינתן לשנה, מתוכה יתאפשר לישראלים לעבוד במשך חצי שנה וביתר הזמן לטייל. העבודות שבהן הוא עתיד לאפשר לעבוד יכללו את ענפי החקלאות, דיג, בנייה, מלונאות ועבודות קמעוניות עונתיות כמו מכירה בקניונים.
"עד כה, ישראלים שעבדו באוסטרליה "בעבודות פשוטות" כמו מכירה בעגלות, לא יכלו לקבל היתר עבודה ולכן במקרים רבים הדבר נעשה שלא כחוק", הוא מסביר. "כעת יכולים הישראלים לעבוד בה ללא חשש מפשיטות של רשות ההגירה של אוסטרליה או מהטלת סנקציות אחרות".
איזו אשרה יצטרכו לקבל ישראליים שירצו להמשיך לעבוד מעבר לפרק הזמן שייקבע בהסכם?
"ישראלים שיהיו מעוניינים בכך, יידרשו להוציא אשרת עבודה זמנית. לשם כך יש להציג שורה של אסמכתאות ובכלל זה אישור על העסקה בחברה, תלושי שכר וכדומה. רוב הסיכויים, שישראלים שעובדים בעגלות לא יוכלו לקבל היתר עבודה לאחר חצי שנה, אלא אם יקודמו לתפקיד ניהולי בחברה בה הם מועסקים. לרוב, היתר עבודה ניתן לעבודות "מקצועיות" כמו מתכנתים או מעצבים.
לאילו סנקציות חשופים ישראלים שנתפסים עובדים ללא היתר?
"הממשלה האוסטרלית החמירה בשנים האחרונות את האכיפה נגד עובדים זרים ללא היתר, לא ברמה נוקשה מאוד כמו של הממשלה הצרפתית או האמריקאית אך עדיין, השלטונות האוסטרלים מבצעים פשיטות, מעצרים ואף גירוש מתחומי המדינה וקשיים בכניסה למדינות רבות. בנוסף, ממשלת אוסטרליה יכולה להטיל עליו קנסות כספיים בגובה עשרות אלפי דולרים ואם הוא מועסק בחברה מקומית - היא מסתכנת בקנסות כבדים מאוד וסנקציות נוספות".
עלויות מחיה ותנאי העבודה
ומה באשר לעלויות המחיה? גז מציינת כי בשנים האחרונות חלו עליות מחירים חדות מאחר שהדולר האוסטרלי התחזק. בתוך כך, הערים סידני ומלבורן מופיעות תדיר ברשימת 10 הערים היקרות בעולם, כאשר סידני - ששטחה כמחצית משטח מדינת ישראל - נחשבת לעיר יקרה יותר. בסיועה של גז אספנו את העלויות הבולטות ותנאי העבודה:
שכר דירה: שכירות של דירה באזורים המותאמים לצעירים בסידני תנוע בין 1,000 ל-2000 דולר בחודש, תלוי במיקום ובקרבה למרכז או לתחבורה ציבורית. טרם החתימה על חוזה השכירות - יש להפקיד פקדון של חודש או חודשיים שכירות, לפי דרישת בעלי הבית".
תחבורה: התחבורה הציבורית במדינה כוללת רכבות, אוטובוסים וטיסות יומיות. בסידני אפשר גם למצוא רכבת חשמלית עירונית. עלות כרטיס חודשי משולב, המאפשר נסיעה בכל ערוצי התחבורה הציבורית בתוך העיר: כ-150 דולר. לחילופין, רכב כבן 10 שנים, יעלה כמה אלפי דולרים והדלק: כמחצית לעומת ישראל.
מזון: עלות אוכל ממוצעת לאדם בחודש - כ-350 דולר. כריך במסעדה: כ-10-15 דולר
מס הכנסה: שיטת המיסוי באוסטרליה היא פרוגרסיבית, כנהוג בישראל, ואחוזי המיסוי נעים במדרגות שבין 12% ל-45%. יש הבדל בין דרגות המס של תושבים מקומיים לתושבים זרים, כך שבמקרה של קבלת תושבות , ישתנו דרגות המס וכן תהא חבות תשלומם של ביטוח בריאות ממלכתי.
ביטוח לאומי ותנאים סוציאליים: עובד ישראלי המועסק באוסטרליה כפוף לתנאי העבודה המקומיים, בהם שכר מינימום (כ-16.5 דולר אוסטרלי לשעה), חופשה של 4 שבועות בגין 12 חודשי עבודה מלאים, הודעה מוקדמת במקרה של סיום עבודה וביטוח בריאות פרטי.
עובדים, מטיילים - ואפילו חוזרים עם רזרבות
רונית דיגמי, פסיכולוגית במקצועה, מתגוררת עם בנה במלבורן אליה עברה מישראל לפני כשנה. כמי שמתגוררת לא רחוק מבית חב"ד, היא חווה מפגשים תכופים עם הקהילה הישראלית הגדולה במקום. "אני פוגשת המון ישראלים, גם תרמילאים", היא מספרת. "מגיעים הנה אנשים מאוד מגוונים, מכל קשת החברה הישראלית. כולם אומרים שהם בהלם. החיים פה ממש טובים ונוחים".
בין השאר היא מדגימה כי ניתן לקנות רכב בתוך פחות מחודש ומכיוון שישראלים רבים מתגוררים בדירות משותפות, הם משלמים כ-150-200 דולר לחודש - סכום שאותו הם יכולים להרוויח לפעמים ביום או יומיים עבודה. "המשכורות פה גבוהות יותר וגם הכסף קונה יותר. התרמילאים חיים מעולה, חוסכים לטיול, מטיילים ואפילו יכולים לחזור עם רזרבות לארץ".
דיגמי מספרת כי המעבר נבע בעיקר מסיבות כלכליות. "החלטנו לעשות זאת כי היה מאוד קשה לחיות בארץ מבחינה כלכלית וביטחונית. בנוסף, רצינו להכיר תרבויות ואנשים חדשים". הקשיים העיקריים לדבריה, הם הגעגועים. "המרחק קצת קשה כי לא קל לבקר בארץ. גם חופשה של שבועיים מצריכה לפחות יום אחד של נסיעות לכל כיוון ואף יותר".
אי אפשר לקפוץ על מטוס ולבקר
הדר זבולון (26) מגבעתיים עומדת להתחיל שנה רביעית בלימודי סיעוד ומתעניינת במעבר לאוסטרליה כאחות - מקצוע נדרש במדינה לאור מחסור גדול באחיות. במסגרת זו אין לה צורך בוויזת הטיול הזמנית. "העבודה שם בסיעוד לא דורשת הכשרה מקצועית ואין צורך לעבור מבחן מקצועי, היות שהתואר הישראלי מספק", היא מספרת. "צריך רק שנתיים ניסיון ולעבור מבחן שפה. יש מקצועות עם ביקוש גדול יותר לאחיות, כמו פסיכיאטריה ומיילדות, אבל יש מחסור בכל תחומי הסיעוד".
למה את מתעניינת במעבר דווקא לאוסטרליה?
"הייתי שם בטיול אחרי צבא למשך חודשיים ומאוד התרשמתי מהמדינה, מהאנשים ומהתרבות. זה עולם אחר לגמרי ופשוט הוקסמתי. גם הפן הכלכלי אטרקטיבי, לפחות בסיעוד. המשכורות גבוהות יותר משמעותית וכל שנה הן עולות. אם התוכנית תצא לפועל, אשמח לעבוד בסידני, על אף ששמעתי שדווקא בפריפריה המשכורות גבוהות יותר ותנאי הקבלה קלים יותר".
מה היתרונות והחסרונות מבחינתך באוסטרליה?
"אני מעריכה שיהיה לי יותר קל מבחינה כלכלית ומבחינה ביטחונית. אני גם מעריכה שיהיה לי קל להתאקלם שם, כי הם אנשים מאוד פתוחים. עם זאת, יהיה לי קשה להיות רחוקה מהבית ומהמשפחה, כי זה לא שיכולים לקפוץ על מטוס ולבקר. בנוסף, יכול להיות שכשחיים שם, המציאות שונה מהמציאות שהכרתי בטיול. בכל מקרה, אם המעבר ייצא לפועל, זה יהיה למספר מוגבל של שנים ואז אחזור ארצה".
לפנייה לכתב/ת 
