"טרנספרנט": לצאת מהארון ביידיש
מעבר לים המבקרים התעלפו מ"טרנספרנט" - סדרה על פנסיונר יהודי שמחליט לצאת מהארון ולחיות את חייו כאשה, אך היא רחוקה מלהיות יצירת מופת. הדיאלוגים שנונים והרעיון מעולה, אבל הקלישאות רבות וסצנות הסקס המתאמצות לא מצליחות לחפות על החסכים. סמדר שילוני צפתה בכל הפרקים
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה:
"מועדון לילה": גברים מעלים עובש
"תיקים מהסניגוריה": גם חשובה וגם טובה
"משהו ממני": לצפות, לבכות, לחשוב
הטריילר של הסדרה
אני מודה, לא התעלמתי מהביקורות המתעלפות מעבר לים מהסדרה החדשה של אמזון קודם כל כי היא החזירה למסך את ג'פרי טמבור ("המופע של לארי סנדרס" ו"משפחה בהפרעה"), דבר שני, כי היוצרת שלה היא ג'יל סולוואי, שהיתה בין הכותבות ב"מתחת לאדמה", כנראה סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר בעולם אי פעם, ודבר אחרון - ותאמינו או לא, גם קבוצת האוכלוסיה הממורמרת והבלתי מפרגנת שהיא מבקרי טלוויזיה חושבת ככה - סדרות טובות זה כיף. ככה שקונצנזוס גורף על דרמה קומית טובה הוא משהו שאני בשמחה אכייל את הציפיות שלי לפיו. ולפעמים הראשונה להפסיד מזה, היא הסדרה עצמה.
מורט (טמבור) הוא פנסיונר יהודי, גרוש, שבערוב ימיו מחליט לצאת מהארון ולחיות את חייו כאשה בשם מאוֹרה. זה אומר בעיקר לצאת מול שלושת הילדים שלו, שרה, ג'וש ואלי, שכל אחד מהם הוא קול של דור בפני עצמו, כולם מסובכים בחייהם הקטנים במגוון התלבטויות, כשלונות ותהיות, וכולם הרבה יותר מידי מרוכזים בעצמם מכדי שיהיה להם אכפת. שרה מגלה בגיל 40 שהיא בעצם מאוהבת במאהבת שלה מהקולג', ג'וש מדלג בין נשים ומתקשה להישאר במערכת יחסים אחת, ואלי היא סטודנטית נצחית וחסרת כיוון שעדיין ניזונה מפנקס הצ'קים של אבא. כבונוס קיבלתם את ג'ודית לייט (אנג'לה מ"מי הבוס"), בתפקיד האמא היהודיה ואשתו לשעבר של מורט.
"טרנספרנט" היא לא סדרה גרועה, רחוק מזה. היא עשויה היטב, ויש בה לא מעט נקודות אור. הרעיון שמוביל אותה מעולה, הדיאלוגים שנונים וטבעיים רוב הזמן, יש גם כמה רגעים מרגשים. המשחק של טמבור ולייט מעולה ומחזיק לא מעט סצנות, ושטמבור מוכיח שהוא יודע את העבודה גם כשצריך לגעת בלב ולא רק לדגדג את המוח. היא מדיפה ניחוחות של יידישקייט שבטח יקרצו לקהל ישראלי בתקופה כזו, בה כולם עומדים עלינו לכלותנו. הפסקול שלה מעולה, ורק בשביל משחק המילים שבשם מגיעות לה כמה נקודות. אבל "טרנספרנט" רחוקה מלהיות יצירת מופת.
במונחי הליגה של הגדולים, "טרנספרנט" מתקשה להתרומם ולהפוך ליצירה שלמה וחכמה. היא נופלת לא פעם לבורות צפויים וקלישאתיים, ושלושת האחים, שהסדרה עוסקת בהם לא פחות מאשר באב המשפחה המשתנה, לא מצליחים לגרום לצופה לחבב אותם ולהיקשר אליהם. שרה (אמי לנדקר, "הנותרים"), ג'וש (ג'יי דופלס) ואפילו אלי (גבי הופמן המצוינת, אחות של אדם מ"בנות") לא מצליחים להכניס ב"טרנספרנט" את מה שחסר בה - נשמה. ליתר ביטחון חזרתי לפרקים של "עמוק באדמה", רק כדי לוודא שאלה לא הסטנדרטים שלי שהשתנו בעשר שנים האחרונות, ולא. האחרונה עדיין בועטת כמו מסי על דשא סמיך ורענן.
אם שוק המוזיקה עבר הפרטה לסינגלים, הטלוויזיה עברה תהליך הפוך: אנשים כבר לא צורכים את הטלוויזיה שלהם בפרקים בודדים. בשביל פחות מעונה שלמה הם לא יוצאים מפייסבוק. כמו נטפליקס לפניה גם אמזון (בשיתוף עם סוני) הבינה שמעכשיו השוק עובד לרוחב והוציאה את כל העונה למנויים שלה בבת אחת. במקרה של "טרנספרנט" זה יתרון, כי כדי ליהנות מהצדדים הטובים שלה צריך לצלוח את שני הפרקים הראשונים, אז הסדרה נרגעת והופכת אנושית יותר. וזה בסדר, גם הזקן של יאיר לפיד לא צמח ביום אחד.
