משוחררי הקבע לא גומרים את החודש / טור
העלאת גיל הפרישה של אנשי הקבע, תותיר אותם צעירים מדי מכדי לצבור קצבה חודשית שתאפשר להם להתקיים בכבוד, ומצד שני מבוגרים מדי כדי להתחיל בקריירה שנייה. דעה
כל ניגוח במערכת הבטחון מתחיל בטענות לגבי גובהה של ההטבה המופלגת לה זוכים לכאורה אנשי הקבע, הפורשים לגמלאות בגיל 42 ויכולים לפצוח בקריירה חדשה כשבחיקם פנסיה חודשית מכובדת מצה"ל. אולם הסיפור האמיתי הוא הפרישה המוקדמת לגמלאות שנכפית על אנשי הקבע, העובדה שרבים מהם מתקשים למצוא עבודה באזרחות, ושקצבתם, המהווה לעיתים פחות מחצי משכרם במהלך שירותם, אף לא מספיקה לקיום בכבוד.
לפני מספר שנים, בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי, הנהיג צה"ל את "מודל הקבע החדש". במסגרתו נקבע, כי גיל הפרישה יעלה באופן הדרגתי, כך שקצינים שאינם לוחמים, יפרשו מהצבא סביב גילאי 46-50 ונגדים, אף בגילאים מאוחרים יותר מ-50.
כפועל יוצא, נפלטים לשוק העבודה אנשי קבע בשלהי העשור החמישי לחייהם ותחילת השישי. עתה מצופה מהם להשתלב בעבודה חדשה, שיחד עם קצבתם החודשית ולאחר תאום מס, תאפשר פרנסה ראויה.
אלא שהמציאות מוכיחה, כי הסיכוי להשתלב במעגל העבודה בגילאים אלו, נמוך עד אפסי. אנשי קבע רבים, הרואים את הנולד וחוששים מפני הבאות, מעדיפים להמשיך ולשרת בצה"ל עד לגיל הפרישה הקבוע בחוק לגבי כלל אזרחי המדינה.
עלה התאנה של צה"ל
הנימוקים של צה"ל לפיטורין של אנשי קבע הן "עלה תאנה" לבעיה האמיתית. הצבא עומד על כך, שקיימים הבדלים המצדיקים את הפערים בגילאי הפרישה בין צה"ל למשק, שם גיל הפרישה עומד על 62 לנשים ו-67 לגברים.
ההבדל המרכזי נוגע לסוגית הכשירות הגופנית. לעמדת רשויות הצבא, בן 50 יהיה לבטח בכשירות נמוכה יותר מבן 30. אלא שהמציאות שונה ומדובר בהנחה שניתן לסתור - די לחשוב על הזמן הפנוי שיש לבן 50 להקדיש לפעילות גופנית, כשילדיו בוגרים ועצמאיים, לעומת חברו בן ה-30 שכרוך סביב פעוטות. מעבר לכך, מרבית אנשי הקבע המפוטרים לגמלאות בעל כורחם, הם בכלל אנשי מפקדה והכשירות הנדרשת מהם היא מינימלית עד אפסית.
הבדל נוסף לעמדת רשויות הצבא, טמון בכך שאנשי הקבע אינם מוגדרים "עובדים" וככאלו, אינם זכאים לזכויות להם זכאי עובד מן המניין. הטעם המרכזי לכך טמון באיסור על המשרתים בצה"ל להתאגד ולשבות, לאור הנזק הבטחוני שמהלך כזה יכול להסב. אולם דומה כי "הטיעון הבטחוני" משמש עלה תאנה לנימוקים אחרים ובלתי רלוונטיים, ועשוי למעשה להכשיר משום אפלייה פסולה בין משרת קבע לעובד מדינה, או עובד אחר במשק.
הגיע הזמן שבג"ץ יתערב
עד לאוגוסט 2012, גם שירות בתי הסוהר נהג להפריש לגמלאות עובדים מספר שנים לפני הקבוע בחוק גיל פרישה. זאת, עד שאחת מעובדות המטה, שעמדה להיות מפוטרת לגמלאות בגיל 57, הגישה עתירה לבג"ץ וטענה לפגיעה בשוויון.
בג"ץ קבע, כי הסדר פרישה כפוי כפי שנהוג בשב"ס, אכן מפלה לעומת עובדי מדינה אחרים והורה על ביטולו. זאת בין היתר, על רקע מרכזיות מרכיב גילו של העובד בהסדר והיעדר אבחנה בין אוכלוסיית הסוהרים מהמגזר הייעודי - הנדרשים לכשירות גופנית גבוהה - לבין סוהרים המבצעים תפקידי מטה ומנהלה. אחד השופטים אף התייחס לכך שלפסק הדין עשויות להיות השלכות על משרתי הקבע בצה"ל וביתר גופי המודיעין והביטחון.
התפתחות נוספת בסוגיית גיל הפרישה ניתן למצוא בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מדצמבר 2012, בעניין אוניברסיטת בר-אילן. נקבע, כי גם לעובד המגיע לגיל פרישת חובה (גיל 67 לגבר ולאישה), יש זכות לבקש את המשך העסקתו.
במקרים אלו, קבע בג"ץ, על המעסיק לבחון באופן פרטני את הבקשה ולשקול לא רק שיקולים מערכתיים, אלא גם שיקולים פרטניים, בהם מצבו הכלכלי והמשפחתי של העובד, תרומתו למקום העבודה ועוד. במקרה זה נפסק פיצוי של 50,000 שקל לעובדת האוניברסיטה, ששיקולים אלו לא נלקחו בחשבון בעניינה.
יוצא אפוא, כי בעוד שניתן לראות מגמה של מערכת המשפט לחתור לשוויון זכויות בין עובדים ולמנוע אפלייה ביניהם מחמת גיל - רשויות הצבא עדיין מנהיגות הסדר אשר עשוי לכפות את פרישתם של אנשי קבע לגמלאות בגילאים המותירים אותם בתווך: מצד אחד צעירים מכדי לצבור קצבה מספקת - שכן קצבת הפרישה היא בין היתר פונקציה של וותק - מצד שני מבוגרים מדי על מנת להתחיל בקריירה שנייה.
אפשר להתמודד עם רוע הגזירה
אילו כלים יש לאנשי הקבע כדי להתמודד עם גזרת הפיטורין? חשוב לדעת כי במקרה שרשויות הצבא מבקשות לפטר לגמלאות משרת קבע בניגוד לרצונו, יכול משרת הקבע לפנות לרשויות הצבא ולבקש באופן מנומק – בעצמו או באמצעות עו"ד – להמשיך בשירות.
אם בקשתו תישלל, קיימת אפשרות להגיש ערר לוועדת ערר חיצונית ובלתי תלויה, הפועלת לפי חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע-2010. גם את החלטת הוועדה ניתן לתקוף במידת הצורך, באמצעות עתירה לבג"ץ.
בשני המקרים, מומלץ להיעזר בעורך דין הבקיא בטיפול בסוגיות של פיטורי אנשי קבע. פסקי הדין שפרטנו מלמדים, כי במקרה המתאים, גם בג"ץ לא יוכל להישאר אדיש לבעיתיות הטמונה בהסדרי הפרישה הנהוגים כיום בצה"ל וייתכן שלא רחוק היום עד שאלו יפסלו.
הכותבת הינה בעלת משרד עו"ד אלה הראל, המתמחה בדיני צבא ובייצוג אנשי קבע מול רשויות הצבא