לא רק אבטלה: לערד יש גם אתגר סביבתי

המילקי מברלין החזיר בתחילת החודש את הדיון על יוקר המחייה בישראל והעלה שאלות וויכוחים גם לגבי החיים במדינת ישראל. אבל מהר מאוד הדיון על יוקר המחייה התרחב גם לדיון על מחייה בכלל ובנגב בפרט, כאשר סגירת מפעל המגבות בערד היה רק הקש ששבר את גב הגמל, והוכיח הלכה למעשה כיצד הדיבור המתמשך של ממשלות ישראל לדורותיהן על פיתוח הנגב מתנפץ לתושבי הנגב שוב ושוב בפנים.

ערד - כתבות נוספות בנושא:

• חסמו את הכניסה לערד: "קוברים את העיר"
• אכזבה בערד מיריד התעסוקה: "עבודה בעיניים"
• מכת פיטורים: "ערד בדרך לקריסה"
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון

כמי שגדל בערד והעביר בה את ילדותו באושר, יש לי מקום חם בלב לעיר שהוקמה בתחילת שנות ה-60 כאחת הערים המתוכננות בישראל, כשאוכלוסייתה נבחרה בקפידה. במשך שנים ארוכות העיר נודעה באוויר הנקי שלה וזכתה ליוקרה רבה לעומת שכנותיה, עיירות הפיתוח בנגב.

ערד, בימים טובים יותר(צילום: דנה אסרף)

אולם בשני העשורים האחרונים, העיר עברה תהפוכות חברתיות וכלכליות רבות, שרובן ככולן היו קשורות בהיעדר תעסוקה ובהגירה שלילית של ילדי הוותיקים לצד הכוונה לא מושכלת של אוכלוסיות אל העיר. אולם אם נדמה לכם שסגירת מפעל מגבות ערד הוא האתגר הגדול של העיר ותושביה, אתם טועים. מסתבר שיש לה גם אתגרים סביבתיים גדולים ולא מעטים שרובצים לפתחה ויכולים לקבוע את מותה הסופי או להחזיר עטרה ליושנה.

כשמדברים על ערד אי אפשר שלא לדבר על ים המלח. המיקום של העיר והתכנון והפיתוח שלה התבססו על תעסוקה בתיירות או במפעלי התעשייה הכימית באזור ים המלח. העלמותו האיטית והשקטה של הים לצד כריית משאבי הטבע באזור, ושאלת התמלוגים שנידונה בימים אלה שוב בוועדת ששינסקי 2, הם סוגיות סביבתיות מהותיות מאוד. אבל מבחינת העיר ערד הסיפור האמיתי הוא סיפור שדה בריר - מרבץ פוספטים שממוקם כ-3.5 ק"מ מהעיר ובסמיכות לישובים בדואים כמו כסייפה, אותו מבקשת חברת "רותם אמפרט" מקבוצת כימיקלים לישראל לפתח.

אזור שדה בריר הסמוך לערד(צילום: חיים הורנשטיין)

הכרייה במתחם נמצאת במרכזו של מאבק סביבתי ארוך שנים וכמו בכל מאבק סביבתי טוב מדובר באוצרות טבע, כסף, טייקונים ובריאות הציבור. קצרה היריעה מלספר את השתלשלות העניינים כולה, אך משנת 2008 נערכים דיונים רבים באין ספור ועדות ונכתבים דו"חות שונים ומשונים על ידי משרדי ממשלה, כימיקלים לישראל וגורמים אחרים, וכולם דנים בשאלה האם הכרייה של הפוספט ואפילו הפיילוט לכרייה יסכנו את תושבי האזור עד כדי תחלואה מוגברת ומוות מסרטן או לא.

אתם יכולים לתאר לעצמכם שהדעות חלוקות וגם מי נמצא באיזה צד, אבל בעוד תושבי העיר שמתנגדים לכרייה מאיימים שאישור הקמת המכרה יוביל לתחלואה בלתי סבירה ולעזיבה מסיבית של העיר, אנשי כימיקלים לישראל ואחרים סבורים שהמכרה אינו מסוכן ואף יספק מאות מקומות תעסוקה לתושבים. זאת ועוד, בעקבות ההחלטה של שרת הבריאות, ח"כ יעל גרמן, מחודש אפריל 2014 להתנגד לפיילוט לכריית פוספט בשדה בריר, ראשי כימיקלים לישראל אף איימו בסגירת המפעל ובפיטורי אלפי עובדים בנגב.

אם לא די בזאת, אז לפני כמה שנים אושרה תוכנית ממשלתית להקמת 10 ישובים חדשים בפתחת ערד, ישובים בעלי אופי כפרי-קהילתי. כן, כאילו שאין אבטלה באזור וכאילו שאין הגירה שלילית מערד. פיתוח ישובים אלה יוביל לכך שאוכלוסיות חזקות יינטשו את העיר או לא יגיעו אליה, אך גם יפגע בשטחים הפתוחים הייחודים ובמגוון הביולוגי באזור וידרוש הקמת תשתיות חדשות ויקרות.

אולם כמסורת המדיניות הלאומית מאז הקמת המדינה, הישובים החדשים מתוכננים לתפוס את הקרקע ולהיות מעין מאחזים אזרחיים. הבעיה היא שמעבר לתשתיות הבסיס שכחו המנהיגים שיושבים בירושלים ובתל-אביב שישובים אלה צריכים גם חינוך, בריאות, תרבות ותעסוקה, כי על היאחזות בקרקע מדינת ישראל לא משלמת בינתיים לאזרחים משכורת.

אבל המכה האמיתית שנחתה על תושבי ערד לאחרונה, היא החלטת הממשלה מלפני כשבועיים להקים את שדה התעופה האזרחי המשני של ישראל ברמת דוד שבעמק יזרעאל ולא בנבטים שבנגב (מספר ק"מ מערד). נכון שלכאורה אין סיבה להעדיף את הנגב על פני הגליל, אבל במקרה הזה תושבי הגליל והנגב ונבחרי הציבור בשני האזורים מאוחדים ונאבקים במשך שנים שהשדה יקום בנבטים. אולם הממשלה החליטה הפוך, כשהסיבה העיקרית להעדפה של השדה הצפוני היא הדרישה של חיל האוויר, כלומר צורכי הביטחון, שגוברים שוב ושוב על היבטים כלכליים, חברתיים וסביבתיים. כל זאת למרות שמבחינה חברתית-סביבתית הקמת השדה בנבטים היא החלופה המועדפת.

בסיס נבטים(צילום: הרצל יוסף)

ראשית, הקמת השדה באזור העמק תוביל לתנועת מטוסים ערה ולתחבורה רבה ותפגע במרקם החיים הכפרי והייחודי של הישובים באזור, בעוד בסיס נבטים נמצא במרחק מספיק מבאר-שבע, ערד ודימונה וערוך יותר מבחינת תשתיות ומרחב לקליטת תנועת מטוסים אזרחית (בהזדמנות זו חשוב להדגיש את הצורך בתכנון נכון של נתיבי האוויר, יהיו היכן שיהיו, שלא יובילו למטרדי רעש בלתי אפשריים בעתיד).

הקמתו של השדה בנבטים צפויה להוסיף מקומות עבודה רבים בנגב, במעגל הישיר ובמעגלים עקיפים, לפתח את התחבורה הציבורית באזור, וגם להביא אליו אלפי תיירים שיבקרו בו לפני שיסעו לירושלים או לתל-אביב. הקמת שדה שכזה, תאפשר לפתח בערד תיירות סביבתית ייחודית, תחום שהולך וצובר תאוצה בעולם כולו, ולערד שעל שפת ים המלח וליד מצדה שנהנית מאוויר נקי ואקלים ייחודי יש את כל הפוטנציאל להיות עיר תיירות סביבתית מובילה.

עכשיו נותר לחכות ולראות אם ישכילו מנהיגי ישראל ופרנסי העיר ערד להתמודד עם האתגרים הסביבתיים הרבים העומדים בפניה. אבל מפני שהמאבקים הסביבתיים באזור העיר יקבעו לא רק את אופייה אלא גם את האופי שהמדינה לוקחת בחשבון שיקולים סביבתיים לצד שיקולים ביטחוניים ואינטרסים כלכליים, אסור לאף אחד מאיתנו לשבת בחיבוק ידיים.

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון