מתי חייבים ניתוח? המדריך המלא לטיפול בטחורים

כואב לכם בשירותים? אולי גם אתם סובלים מטחורים. יותר מ-50% מהאנשים יסבלו מתסמינים כלשהם הקשורים בטחורים לאחר גיל 50 - אבל זה עלול לקרות גם בגיל צעיר הרבה יותר, אצל נשים וגברים באופן שווה.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

נפטרים מבעיות מביכות:

פיתוח ישראלי: קפסולה רוטטת לטיפול בעצירות

בטן מציקה: 8 שיטות טבעיות לטפל בבעיות עיכול

מותר לאכול רגיל בזמן שלשול? מדריך

טחורים אינם עוברים בתורשה ואינם מדבקים, אך הם עלולים להסב לא מעט טרדה ואי נוחות. מדובר בכריות רקמה המכילות כלי דם קטנים רבים הנמצאים בתעלה האנאלית והמשתתפים בשליטה על היציאה. טחורים יכולים להיות בגדלים שונים, חלקם פנימיים (כשני ס"מ מעל פי הטבעת) וחלקם מחוץ לפי הטבעת, הנראים כבליטות עור.

מדוע נוצרים טחורים?

מספר סיבות יכולות לגרום לטחורים להיגדש ולגדול, ובעיקר מאמץ ממושך בזמן יציאות או ישיבה ממושכת בשירותים לאורך תקופה ארוכה. גורמים נוספים הם גיל, עצירות או שלשול כרוני, הריון, פעולת מעיים שנגרמת על ידי שימוש ממושך במשלשלים ובחוקנים, ומאמץ גופני ממושך, כולל נשיאת משאות כבדים והרמת משקולות בקביעות.

מלאות של ורידי הטחורים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם, ודופן הוורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הטחורים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתעלה האנאלית - ולכן נוצר בלט של הטחורים.

מהם התסמינים?

דימום אדום בוהק בעת יציאה שיכול להיות קל ולהיראות בניגוב, או חמור יותר ולהופיע באסלה.

בלט של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה, המבטא צניחה של הטחורים הפנימיים מחוץ לפי הטבעת.

גרד סביב פי הטבעת.

הופעה של שארית עור גם כאשר הטחור החיצוני אינו גדוש יותר.

הפרשת ריר לאחר הטלת צואה.

לעתים מופיע גוש קשה סביב פי הטבעת המלווה באי נוחות, בכאב ובאודם מקומי. הגוש מורכב מקרישי דם שנוצרו בכלי הדם הקטנים באזור. מצב זה נקרא טחורים חיצוניים פקוקים, ועלול להיות כואב מאוד.

כיצד מאבחנים?

חלק מהתופעות המאפיינות את הטחורים יכולות להיות סימן למחלות אחרות של מערכת העיכול, לכן כדי להגיע לאבחנה נכונה ולהתאים טיפול חשוב להתייעץ עם רופא מומחה בתחום. פעמים רבות, הפנייה לרופא להתייעצות נעשית זמן רב לאחר הופעת התלונות.

מטופל הפונה בתסמינים אלה יעבור בדיקה על ידי כירורג פרוקטולוג, הכוללת הסתכלות חיצונית ופנימית באמצעות מכשיר מיוחד שנקרא אנוסקופ. חולים רבים מאובחנים בזמן בדיקה אחרת של המעי הגס (קולונסקופיה/סיגמואידוסקופיה).

חשוב לציין שאצל חולים המתלוננים על דימום יש לשלול מקור אחר לדמם מהמעי, בעיקר בתלות בגיל ובגורמי סיכון לסרטן המעי הגס. לצורך כך יופנו אותם חולים לבירור לפני הטיפול בטחורים.

אצל חולים המתלוננים על דימום יש לשלול מקור אחר לדמם מהמעי(צילום: shutterstock)

הטיפול הניתוחי

במקרים קשים ועמידים לטיפול, נדרשת לעתים התערבות כירורגית. בעבר, היה מבוצע באופן שגרתי ניתוח לכריתת טחורים, שההחלמה ממנו הייתה ארוכה יחסית ומלווה בכאבים - ומכאן ה"תדמית" הרעה שקיבלו הניתוחים לטיפול בטחורים.

כיום, חלק מהניתוחים מבוצעים באמצעות טכנולוגיות חדשות ומתקדמות, חלקן אף זעיר-פולשניות המקצרות את זמן הניתוח ואת זמן ההחלמה.

ההחלטה על הניתוח המתאים ביותר מתקבלת על ידי הרופא המטפל בהתאם לתלונות החולה, ממצאי הבדיקה הגופנית, מצבו הכללי של החולה והעדפת הרופא המנתח.

כריתת הטחורים במלואם היא הפעולה הניתוחית הוותיקה והשכיחה ביותר לטחורים. כדי להפחית את הכאב וכדי לקצר את תקופת ההחלמה, מבוצעת היום הכריתה באמצעות מכשירי אנרגיה העובדים על גלי אולטרסאונד ושינוי מבנה החלבונים. באמצעות מכשירי אנרגיה אלו מופחת הנזק הסביבתי לרקמה הבריאה.

הניתוחים כרוכים בתקופת החלמה של כשבועיים, אולם שיעור ההצלחה בשיטה זו הוא הגבוה ביותר - הסיכון לחזרה של הטחורים עומד רק על כ-5% לכל החיים.

המכלב סוגר בעזרת הסיכות את עורקי הטחורים ומנתק את אספקת הדם לטחורים. בנוסף, מבצע המכשיר קיבוע של בסיס הטחורים למקומם ברקטום, דבר המונע את צניחתם דרך פי הטבעת.

הניתוח קצר, כעשרים דקות בממוצע, ומתבצע בהרדמה מקומית, אזורית או כללית בהתאם להעדפת המנותח ולהמלצת המרדים.

הניתוח מבוצע דרך פי הטבעת והסיכות מונחות גבוה בתוך המעי - אזור שאין בו עצבי תחושה - לכן הדבר פחות כואב בהשוואה לניתוחים המסורתיים. בסיום הניתוח אין תפרים חיצוניים, בצקת, כאבים עזים ביציאה או הפרעה בישיבה. הכאבים לאחר הניתוח קלים ונסבלים, ואין צורך באשפוז ממושך אלא בהשגחה של מספר שעות במקום.

הניתוח מאפשר חזרה מוקדמת יותר לשגרת החיים, וזמן ההחלמה הממוצע הוא כשבוע. בניתוח ישנה שביעות רצון גבוהה של החולים מתוצאות הניתוח, ושיעור חזרה נמוך של הטחורים: פחות מ-11% לכל החיים.

זוהי טכניקה ניתוחית חדשה, המאפשרת טיפול בטחורים מדממים או צנוחים ללא כאבים וללא תקופת החלמה. בניתוח משתמשים במכשיר אולטרסאונד דופלר לזיהוי העורקים המספקים דם ישירות לטחורים, ולאחר שכלי הדם נמצאו הם נסגרים באמצעות תפרים קטנים ונמסים. השימוש בדופלר מבטיח מיקום מדויק של העורק והערכת הזרימה, ובאמצעות כך קשירה סלקטיבית של עורקי הטחורים.

בסיום הפעולה מתבצעת ביקורת באמצעות הדופלר לאבטחת סגירת העורקים. לאחר סגירת כלי הדם המספקים את הטחורים, מתכווצים הטחורים והדימום נפסק. בנוסף, מתבצע קיבוע של הטחורים לתוך הרקטום, דבר המפסיק את תופעת הצניחה.

הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה מקומית, היא אינה מצריכה אשפוז וכמעט שאינה כרוכה בכאבים. משך הניתוח כעשרים דקות, ורוב החולים משוחררים כשעתיים לאחר סיום הפעולה. החולים נהנים מחזרה מהירה לשגרת החיים תוך יום-יומיים.

טיפול חדשני זה הוכיח את עצמו במניעת דימום וצניחה, והמטופלים מדווחים על שביעות רצון גבוהה מהתוצאות.

ההחלטה על הניתוח המתאים ביותר מתקבלת על ידי הרופא המטפל(צילום: shutterstock)

שיטות טיפול ללא ניתוח

טיפול יעיל בטחורים דורש אבחון נכון של דרגת החומרה, וצריך להיות מכוון לסימפטומים הנגרמים מהטחורים. טיפול ניתוחי שמור בדרך כלל לטחורים מדרגת חומרה גבוהה. טיפול שאינו ניתוחי כולל שינוי תזונתי ושינוי באורחות חיים, טיפול בתרופות ומשחות מקומיות וביצוע פרוצדורות לא ניתוחיות במרפאה.

טיפול מקומי ופרוצדורות מרפאתיות פשוטות יעילות למדי בטיפול בטחורים מדרגת חומרה קלה או בינונית, ובחירה נכונה של הפרוצדורה המתאימה היא ה"סוד" לטיפול מוצלח.

שינויים באורח החיים. תזונה ואורח חיים נכונים יכולים למנוע תסמינים מטחורים או להקטין את פגיעתם, והם חשובים גם לאחר ניתוח כדי למנוע את חזרתם.

המטרה בשינויים היא להגיע לצואה רכה בעלת נפח המתרוקנת בקלות וללא מאמץ. שינוי מרקם הצואה נעשה על ידי תזונה עתירת סיבים או שימוש בתכשירי סיבים. בנוסף, חשוב לשתות הרבה כדי להעלות את תכולת המים בצואה ובכך להקטין את המאמץ בהתרוקנות. מומלץ גם לשהות פחות זמן בישיבה על האסלה או בקריאת עיתונים בחדר השירותים, כיוון שישיבה ממושכת מגבירה את הלחץ על הטחורים ועלולה להחמיר את התסמינים.

במצבים מסוימים, ישיבה באמבטיה מלאה במים חמימים (40 מעלות צלזיוס) עשויה להועיל. לדוגמה, כאשר יש קריש בטחור חיצוני או במשבר צניחה קשה של טחורים פנימיים. המים החמימים מסייעים לשחרור שריר פי הטבעת המתכווץ בתגובה לכאבים ולהורדת בצקת מקומית.

תכשירים לשימוש מקומי. מידת יעילותם של תכשירים אלו משתנה ומוגבלת בדרך כלל. התכשירים מסייעים בהקלת תסמינים כמו גירוי, כאב או בצקת, אך הם אינם פותרים את הבעיה הבסיסית. התכשירים מגיעים כמשחות או כנרות המכילים תרכובות כימיות שונות, וישנם גם תכשירים על בסיס סטרואידים או מאלחשים מקומיים.

נרות עלולים להכאיב בזמן ההחדרה לפי הטבעת ויעילותם מוגבלת, כיוון שהם אינם נותרים בתעלת פי הטבעת אלא "ממשיכים" במעלה הדרך אל הרקטום. שימוש במשחות מקומיות לאורך זמן עלול להזיק כשלעצמו בשל גירוי העור ותגובות מקומיות.

קשירת טחורים בגומיות. זו פרוצדורת המרפאה השכיחה ביותר לטיפול בטחורים. קשירה משמשת כטיפול יעיל למדי לטחורים פנימיים בדרגה קלה או בינונית (3-1 מתוך ארבע דרגות חומרה) הגורמים לתסמינים כגון דמם או צניחה. הפרוצדורה קצרה ופשוטה, ואין צורך בהכנה מקדימה עם חוקן או בהרדמה. הטחורים נקשרים בעומק פי הטבעת, הרקמה הנקשרת עוברת נמק ונופלת כעבור כשבוע. הפצע שנותר מצטלק, וכך הטחור נעשה קטן יותר ומקובע יותר.

לאחר הפרוצדורה ייתכנו אי נוחות או לחץ מקומי לימים אחדים. כאב פחות שכיח, ובדרך כלל עוצמתו קטנה. סיבוכים קשים מפרוצדורה זו נדירים. 

כדי לקשור את כל הטחורים הגורמים לסימפטומים נדרשות לעתים שתיים-שלוש פגישות במרפאה.

סקלרוטרפיה (הטרשה). פרוצדורה מרפאתית נוספת לטחורים פנימיים מדרגת חומרה קלה (2-1). בפרוצדורה זו מזריקים חומר מטרש (פנול, מלח מרוכז) לבסיס טחור פנימי וגורמים להצטלקותו. אין צורך בהרדמה ויעילות הטיפול טובה למדי. במרפאה ניתן לטפל בטחורים פנימיים קלים-בינוניים גם באמצעות צריבה במכשיר אינפרא-אדום. קצה המכשיר צורב את בסיס הטחור וגורם להצטלקותו ולקיבועו. 

חשוב לשתות הרבה כדי להעלות את תכולת המים בצואה(צילום: shutterstock)

ויש גם פיסורה אנאלית

פיסורה אנאלית היא חתך או קרע באזור פי הטבעת המערב את הרקמה השטחית הנמצאת בחלק הסופי של התעלה האנאלית. אזור זה עשיר בעצבי תחושה, לכן פיסורה היא דבר כואב לעתים עד מאוד, המופיע בגברים ונשים בשכיחות דומה.

הסיבות לפיסורה הן טראומה לפי טבעת ותעלה אנאלית, בדרך כלל עקב יציאה חריגה - עצירות או שלשולים מרובים. סיבות נוספות קשורות במעשי האדם עצמו, כגון הכנסת מכשירים לפי הטבעת (מדחום, למשל), ביצוע חוקן ועוד.

המיקום הנפוץ לפיסורה הוא בחלק האמצעי-האחורי של פי הטבעת, ובשכיחות נמוכה יותר קיימות פיסורות קדמיות, בעיקר אצל נשים. מחקרים הראו שעוצמת הכיווץ של שרירי פי הטבעת אצל אנשים עם פיסורה מוגברת, ושבזמן יציאה הספינקטר הפנימי אינו מגיע למצב רפוי כנדרש, לכן אזור הקרע נפצע שוב ואינו נרפא.

התסמין המרכזי הוא כאב, לעתים עז, המתגבר בזמן יציאה. לעתים הכאב כה עז שאנשים נמנעים מללכת לשירותים, עובדה הגורמת לעצירות ולצואה נוקשה שביציאה הבאה תחמיר את הטראומה ואת הפציעה. בשל הכאב באזור, קיימים גם תסמינים הקשורים למתן שתן כגון צריבה, קושי במתן שתן עד עצירת שתן, גרד ודמם בכמות קטנה.

מאבחנים פיסורה בהתבסס על התסמינים של המטופל וממצאים בבדיקה גופנית בחלק מרוחק של התעלה האנאלית.

ניתן לטפל בפיסורה באמצעות ניתוח ובטיפולים אחרים. רוב הפיסורות החריפות מגיבות לטיפול שמרני המורכב מסיבים תזונתיים ומרככי צואה, כדי למנוע צואה נוקשה הפוצעת שוב את אזור הפיסורה. אמבטיות חמות עוזרות בהרפיית הספינקטר ובניקוי האזור ללא ניגוב הגורם לפציעתו.

תכשירים מקומיים המכילים ניטרוגליצרין או חוסמי תעלות סידן מרפים את שריר הסוגר הפנימי ומונעים את הספאזם (התכווצות יתר) שלו, וכן מגבירים את זרימת הדם לאזור ובאמצעות כך עוזרים בריפוי הפיסורה. בשימוש בתכשירים אלה יש לשים לב לתופעות לוואי כמו כאבי ראש וירידה בלחץ הדם.

Botulinum Toxin הוא חומר המעכב פעילות אנזימים, ובכך מונע כיווץ שריר. הוא מקובל בטיפול בבעיות שבהן יש כיווץ יתר של שריר, כמו בפיסורה, ומוזרק מקומית לאזור. 

טיפול ניתוחי בפיסורה שמור לחולים שאינם מגיבים לטיפול אחר או שמגיבים רק באופן זמני. הטיפול מבוסס על חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי, הגורם להרפייתו ולריפוי הפיסורה. הטיפול הניתוחי הוכח כיעיל ב-90% מהמקרים, וסיבוך אפשרי הוא היעדר שליטה בצואה. זהו סיבוך נדיר ביותר, ובדרך כלל חולף.

השתתפו בהכנת הכתבה: ד"ר חגית טולצ'ינסקי, מנהלת היחידה הקולורקטלית באיכילוב; ד"ר רון גרינברג, רופא בכיר בחטיבה כירורגית באיכילוב; ד"ר יהודה קריב, היחידה לניתוחי המעי הגס והרקטום, חטיבה כירורגית באיכילוב; ד"ר ערן איצקוביץ, היחידה לניתוחי מעי גס ורקטום באיכילוב