"הקאמבק": השפלה מרעננת לליסה קודרו
תשע שנים אחרי שעלתה לעונה אחת ובוטלה, חזרה הסדרה של ליסה קודרו לעונה נוספת. אולי זו נקודת המבט שמתאימה לציניות של ימינו ואולי זו סתם נוסטלגיה - אבל נראה שהקאמבק של "הקאמבק" הוא רעיון טוב
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"היהודים באים": חכמה, מצחיקה ובועטת
"בייבי בום": למה לחלוק פתיחת אצבעות?
"הקאמבק" נוצרה, הופקה ונכתבה על ידי קודרו ומייקל פטריק קינג, הזכור בעיקר כיוצר של "סקס והעיר הגדולה", והציגה את עלילותיה של ואלרי צ'ריש, שחקנית עבר סוג ד' המנסה לתבוע את מקומה מחדש באור הזרקורים באמצעות תפקיד בסיטקום חדש. לחרדתה היא גילתה בעונה הראשונה שלוהקה לתפקיד דודתי ולשק החבטות של כותבי הסיטקום.
התוכנית, שצולמה בסגנון מוקומנטרי סטייל "תרגיע" של לארי דיוויד (גם היא מבית HBO) או "המשרד" המהוללת, ציירה את ואלרי כדמות נואשת באופן קיצוני למדיי, שספגה השפלה אחר השפלה. אלו מאיתנו שזכרו לה חסד בזכות "חברים", התקשו קצת לצפות ביחס לדמותה של קודרו - שמאז המשיכה לארבע עונות מוצלחות של "טיפול און ליין" בשואוטיים.
העונה החדשה של "הקאמבק" נפתחת כשוואלרי מגלה שפולי ג'י האיום, מפיק התוכנית "Room and Bored" מהעונה הראשונה, עומד מאחורי סיטקום חדש בכיכובו של סת' רוגן, המגלם את מיטץ', גרסה פיקטיבית של פולי עצמו. עוד מגלה ואלרי כי תפקיד נשי של דמות נרקיסיסטית ושרוטה בשם "מאלרי", המבוסס עליה, עוד לא לוהק, ובזעם שועטת אל משרדי HBO כדי לאיים בתביעה לאור ההשפלה הצפויה לה. במיטב המסורת קצרת הימים של דמותה, היא משתכנעת די בקלות לוותר על איומיה המשפטיים, רק כדי לזכות בתפקיד ובזכות לקפוץ שוב דרך חישוקים בוערים תחת ניצוחו של פולי, לקול צחוקם הבלתי מוקלט של הצופים.
במקרה של "הקאמבק" מדובר היה בקומדיה מרירה שנבעה מהנכונות של ואלרי לעשות שמיניות באוויר ולהשפיל את
עצמה, באופן מודע לחלוטין, ולמרות אכסניית הכבלים הסובלנית ואי-אילו ביקורות חיוביות, היא לא הצליחה לייצר את הבאזז הרצוי ובוטלה לאחר 13 פרקים בלבד. סדרות שהלכו לעולמן אינן חוזרות מהמתים, על פי רוב, אך בזכות שירותי צפייה ומארז ה-DVD של "הקאמבק", הסדרה החלה ליצור לעצמה בסיס מעריצים ולהופיע שוב ושוב ברשימות שונות על תקן קאלט קומדי שלא הובן ופוספס.
מעמד קאלט מודרני זה איפשר לסדרה לשוב כעת עם הקאסט המקורי, ולנסות את מזלה. פרק הפתיחה המוצלח והמשעשע של העונה החדשה חוזר אמנם אל אותן דמויות מוכרות, אך בסיבוב השני ניכר בסדרה משהו חדש ורענן. אולי זה השינוי מנקודת המבט המעייפת של כוכבי ריאליטי למשהו שקרוב יותר ברוחו והתרחשויותיו ל"מופע של לארי סנדרס" ו"רוק 30", אולי זו תוספת של קומיקאי אהוב בקליבר של סת' רוגן, ואולי זו סתם התחושה הפתאומית של נוסטלגיה קלה ושמחה לנוכח פנים מוכרות, אבל הקאמבק של "הקאמבק" עשוי להיות די מוצלח כדי להחזירה אפילו לעונה שלישית שאינה בתכנון כרגע. לנו נותר רק להמשיך ולגלות לאילו דרגות חדשות של השפלה עצמית משעשעת ושנונה עוד יכולה ואלרי להגיע.
