"מחוברים+": מעניין בקישקעס של אחרים
המשתתפים ב"מחוברים" מתמסרים בלי תנאים, והצופים נהנים לפלוש להם לחיים, ולנוח קצת משל עצמם. זה כוחה של הסדרה, וגם בעונה החדשה היא מספקת כניסה לקישקעס מבלי להתבייש. החוליה החלשה: דניאל אסייג
לצפייה בפרק הראשון של "מחוברים+" לחצו כאן
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"איש חשוב מאוד": מחכים לעונה הבאה
"הקאמבק": השפלה מרעננת לליסה קודרו
ליאור דיין, הנסיך, בהמשך טבעי לעונה הקודמת, לעולם אינו מתעייף ושומר על הנוכחות והאדג' שלו מול המצלמה. אחרי העונה הקודמת הוא מצליח להשוות ולהעלות - בעונה הזאת הוא "הופך לאבא ומאבד אבא", ותוך כדי ממשיך להכמיר את הלב. אי אפשר שלא לחבק אותו כשהוא מכה את עצמו על ש"נכשל בכל התפקידים שלו", שלא אמורים להיות שלו מלכתחילה, או מספר שהוא "מתגעגע לגמילה כי שם כולם התחשבו בו כל הזמן" במקום שהוא יִבְצַע חתיכה מעצמו לכל מי שבא לו ביס.
אורלי וילנאי וגיא מרוז מתכתבים עם נושא הילודה עם נרטיב משלהם - טיפולי הפריה שמערערים להם את הזוגיות. עדי שילון, פליטת הגירושים של ההורים שלה, מירי ודן שילון, חיה את קלישאת הרווקות התל אביבית המרופדת. מקבלת 2,000 שקלים מאבא ונועלת את הדלת של האוטו כשהומלס מתקרב, ומצד שני מבכה את הבית שכבר אין כשההורים שלה רבים על כסף מול העדשה שלה. היא מביאה איתה ניחוח מוכר של נוירוטיות ומתנסחת דרך פילטר של ציניות, אבל המודעות למצלמה לא מפריעה במקרה שלה, והיא מסתמנת כאחד הליהוקים הטובים.
החוליה החלשה העונה היא כנראה דניאל אסייג, הבן של שלום, שכרגע נדמה שסיפור המסגרת שלו גרם ליוצרים להעלים עין מהמינוסים שלו בתור דמות, ושאולי לאורך זמן יתקשה לספק לסיפור הזה את העומק שמגיע לו. אסייג, ילד חמוד בן 21 שכבר יש לו ילד משלו, הוא הכי פחות רהוט בקאסט, מרגיש טבעי פחות עם המצלמה, והעלילה שלו תפורה בגסות יחסית לאחרים. תוך שני פרקים הוא מספיק להימלט מהצל של אבא שלו, ליצור קשר עם אמא שלו ששלוש שנים לא החליפה איתו מילה, לעשות רילוקיישן אליה לאנגליה, לגור שם מספיק זמן כדי שהילד שלו ידבר אנגלית רק כדי לחטוף ממנה עוד נטישה, ואז לחזור לארץ ולגלות שאשתו עשתה את לונדון מאחורי גבו. מה שקורה בין לבין הוא תעלומה.
בניגוד למה שמנסה למכור לכם ההייפ, לא הרבה פורמטים ישראלים באמת יכולים להתגאות במקוריות ובגרעין של הִתְעלות פשוטה. "מחוברים+" היא כזאת. היא ישראלית במובן הזה שהיא לפני הכל סדרה של קישקעס. פולשנית מאוד, אולי הכי פולשנית מבין סדרות הריאליטי שנוצרו כאן, והיא לא מתביישת בזה. האנשים שלוקחים בה חלק כבר מיודעים ומיודדים עם החוק הראשון של מועדון הקרב של "מחוברים" - אתם מתמסרים בלי תנאים. וזהו. בתמורה הפורמט מאפשר להם להפקיר את עצמם לאור המחטא ואז המלטף של החשיפה, ולנו - לחוות חיים שלמים דרך עיניים של מישהו אחר. וזאת, רבותי, גאווה ישראלית.
