חיסכון לפנסיה? אל תספידו את ביטוח המנהלים

א', עובדת הייטק רווקה כבת 30, עשתה לאחרונה רילוקיישן. י' רופא יהודי מחו"ל, החליט לעלות ארצה בגיל 55 ומצא כאן עבודה במרפאה יוקרתית. שניהם, כמו כל עובד, הופנו על ידי המעסיק שלהם לסוכן פנסיוני.

• כמה יקבל עובד בפנסיה התקציבית?
• כך תנצלו את הטבות המס לפנסיה, לפני סוף שנת המס
  

עד לאחרונה, הסוכן היה ממליץ לשני העובדים הללו לבטח את עצמם בביטוח מנהלים. כיום, לעומת זאת, היועץ עלול להפנות את שניהם לחסוך בקרן פנסיה - בגלל טעות נפוצה, שגורמת לאנשים לחשוב שעידן ביטוח המנהלים הסתיים, וזאת, למרות ששניהם עדיין מתאימים יותר לביטוח מנהלים.

עד 2013, עובדים ועצמאים יכלו לבחור בין שתי צורות שונות של חיסכון – ביטוח מנהלים וקרן פנסיה. לשני המוצרים היו יתרונות וחסרונות בולטים וידועים לכולם: מצד אחד, דמי הניהול בביטוח המנהלים גבוהים יותר מבקרן הפנסיה, אבל מצד שני לביטוח המנהלים היה יתרון ברור: המקדמים. שיטת המקדמים הבטיחה למבוטחים בביטוחי המנהלים סכום מדויק שאותו יקבלו עם פרישתם. ב-2013, המקדמים בוטלו, ונוצרה מוסכמה לפיה השיקול היחיד בהתלבטות בין שתי צורות החיסכון הוא עלות דמי הניהול, ולכן, כביכול, קרן הפנסיה עדיפה בכל מקרה.

המחשבה הזאת מוטעית. אין מוצר אחד שמתאים לכל החוסכים הפנסיונים, ועדיין קיימים עובדים ועצמאים רבים שמוטב להם לחסוך בביטוח מנהלים, והם עלולים להפסיד סכומים ניכרים בשל ייעוץ לקוי, או בחירה שגויה בקרן הפנסיה.

קרן הפנסיה היא מוצר קבוצתי המבוסס על תקנון. ככל מוצר המוני, היא מותאמת לחוסך הממוצע ומחמיצה אנשים רבים מאוד עם צרכים אישיים ששונים מאלה של "מר חציוני". ביטוח המנהלים, לעומתה, הוא מוצר גמיש, שמתאים למקרים רבים שאינם מוצאים מענה בתקנון הקרנות.

מה יותר מתאים לחוסך?

במי מדובר?  הקבוצה הראשונה היא רווקים - קרנות הפנסיה גובות ממבוטחיהן מאות שקלים בחודש כדי לבטח את ילדיהם העתידיים. רוב הישראלים, כידוע, אכן מולידים ילדים, אך לא כולם, ולפעמים, הילד שתוכנן להיוולד כשהוריו יהיו בני 23 נולד להם בגיל 40. מדובר בחיסרון רציני עבור רווקים שכלל אינם מעוניינים בילדים, ובסיבה להתלבטות רצינית לצעירים שאינם יודעים עדיין מתי יוולדו ילדיהם.

קבוצה שניה - הורים גרושים, שקרנות הפנסיה עדיין דורשות מהם לקבוע את גרושיהם כמוטבים בחיסכון הפנסיוני שלהם, עלולים לחסוך גם הם למען המוטב הלא נכון.

קבוצה שלישית – מבוטחים בעלי הכנסה גבוהה. לקרנות הפנסיה יש תקרה, שעומדת על שכר של כ- 18 אלף שקל ברוטו לחודש, שמעליה הם אינם יכולים לחסוך. ככל ששכרו של העובד נמצא גבוה יותר מעל התקרה הזאת, כדאי לו לחשב את עלות ההפרש, מול התועלת שבדמי הניהול הנמוכים, לפני שהוא מקבל החלטה.

עובדים בכירים, שמשתכרים 30 או 40 אלף שקל ומעלה צריכים להיות מודעים לכך שהעודף הזה במידה ולא מנוהל כמו שצריך מנותב לקרן משלימה שהיא נחותה יותר.

קבוצה רביעית – עולים חדשים, ואנשים נוספים שהצטרפו לגיל העבודה בגיל מבוגר. ביטוחי המנהלים מעניקים לחוסכים מגיל 60 ומעלה מקדמי קצבה, שמגנים עליהם מפני המדיניות של צמצום הקצבה עם התארכות תוחלת החיים.

ברור, איפוא שלמיודענו הרופא י', שמתחיל לעבוד בישראל רק בגיל 55, כדאי לחסוך בביטוח מנהלים, וכך גם, כנראה, לחברתנו א', הרווקה ובעלת השכר הגבוה.

קוצר זמן ודעה קדומה

בעיה נוספת בקרנות פנסיה היא הקנס הגבוה שהן מטילות על מבוטחים שפודים את הכסף לפני גיל הפרישה. אמנם, יש יתרון חינוכי ופסיכולוגי בגוף שמונע מעובדים לבזבז את חסכונותיהם, אך יש מקרים שבהם באמת אין מנוס מלפדות את הכסף, כמו הקמה של עסק חדש ומבטיח, רילוקיישן, מחלה קשה או משבר אישי חריג.

ראוי גם לציין גם שסעיף אבדן כושר ההכנסה מוגדר טוב יותר בביטוחי המנהלים מאשר בקרנות הפנסיה, מה גם שביטוחי המנהלים, בניגוד לקרנות, מחייבים את המעסיק להשתתף בעלות הסעיף הזה.

מדוע, אם כן, נוטים הסוכנים הפנסיוניים להמליץ אוטומטית על קרנות הפנסיה? בשל קוצר הזמן בעת הפגישה עם המבוטח, דעה קדומה, שמבוססת על המחשבה שמה שמתאים לרוב האנשים יתאים בהכרח לכולם. מסיבות רבות, שאף אחת מהן אינה לוקחת בחשבון את העובדה, שעולם הפנסיה עוסק בבני אדם, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו עם מקרה ייחודי משלו.

הכותב הוא מנכל משגב סוכנות לביטוח הסדרים פנסיוניים וחסכון