חוצפה: זוג פולשים התגרשו ורבו של מי הדירה

גבר ואישה חיו שנים בדירה של עיריית ת"א וחלמיש. אחרי הפרידה נפתחה סאגה משפטית מוזרה שהסתיימה רק בנזיפה של בית המשפט המחוזי

עו"ד מורן גולן-צוקרלפורסם: 21.11.14 , 08:59

אישה ובעלה פלשו לדירה בתל אביב ולאורך שנים התגוררו בה באופן לא חוקי. כשהחליטו השניים להתגרש החל מסכת משפטית ארוכה בין ערכאות שונות שדנו באפשרויות חלוקת הנכס בין שני בני אדם שמלכתחילה אינם בעליו. בית המשפט המחוזי שם קץ לפרשה קבע שאין גורם שיכול להכשיר את השרץ.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הנכס המדובר שייך לעיריית תל אביב ולחברת השיכון חלמיש. האישה פלשה לדירה בשנות ה-90 ועד 1994 התגוררה בה לבדה. כשהתחתנה עבר בעלה להתגורר עמה, ואולם כעבור שמונה שנים הם הסתכסכו.

תביעה

שוכרים סירבו להתפנות - וישלמו 100 אלף ש'

עו"ד אלימלך יערי

אישה שבבעלותה חצי דירה בכפר חב"ד תבעה בבית משפט שני גופים שפעלו בה. השופט דחה את טענתם שהגיעו לפשרה עם הגרוש של התובעת

שוכרים סירבו להתפנות - וישלמו 100 אלף ש'

באוקטובר 2004 קבע בית הדין הרבני כי על השניים לחלק את רכושם שווה בשווה, כולל הדירה שבה התגוררו. הדיינים לא לקחו בחשבון שמדובר בדירה שכלל אינה שייכת להם. בשלב מסוים, כשהדבר הובהר לבית המשפט לענייני למשפחה, הוא הציע כפתרון זמני שיוצב חיץ בנכס. בני הזוג הסכימו, ומונתה לשם כך כונסת נכסים.

אולם כשנכנסה הכונסת לתפקידה, פעילויותיה לא היו לרוחה של האישה והיא פתחה בשורת צעדים שתקפו הן את הכונסת והן את בית המשפט, שלטענתה לא ביצע עבודת פיקוח ראויה על עבודתה.

אחת הטענות של האישה הגיעה לשולחנו של השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב. תעוזתה הביאה את השופט למתוח עליה ביקורת חריפה ולנסות לסתום את הגולל על ההליכים המיותרים שהיא מנהלת בשלל ערכאות.

השופט הבהיר לאישה כי חלוקת הנכס נועדה לאפשר את המגורים הזמניים שלה ושל בעלה לשעבר בדירה עד למועד שבו ייקבע בפסק דין שעליהם להסתלק משם. "עם כל הכבוד, בית המשפט הוא בשר ודם. הוא אינו יכול ליצור יש מאין. כשם שאין בכוחו להכות בסלע ולהוציא מים – גם אין בכוחו להכשיר את השרץ ולהפוך את שהות המבקשת והמשיב במקרקעין לכשרה", נכתב בפסק הדין.

השופט שוחט הדגיש כי כונסת הנכסים לא מונתה כדי להכשיר את השהות הלא חוקית של מי מהצדדים בנכס. המטרה לא הייתה מעולם לקבוע כי יש למבקשת או לבעלה זכויות בנכס, ואף החלטה בתיק לא תומכת בשימוש הלא חוקי בדירה.

ערעורה של המבקשת נדחה, ובית המשפט חייב אותה בהוצאות של 5,000 שקל.

דרישת המבקשת לעתור לסעד לסילוק ידו של בעלה לשעבר, כשהיא בעצמה במעמד של פולשת, היא בגדר עזות מצח. העובדה שהצדדים החזיקו בנכס ושילמו את החשבונות אינה מכשירה את פלישתם. לטעמי, לבית המשפט לענייני משפחה לא הייתה מלכתחילה הסמכות לדון ברכוש שאינו שייך למי מהצדדים.