איך תובעים בגין "תאונת עבודה מצטברת"?
בניגוד לתאונה חד-פעמית, המונח "מיקרוטראומה" מתייחס לנזק מצטבר שנגרם לאורך השנים בגלל תנאי העבודה. כך מוגדרת מחלת מקצוע
לפני כמה חודשים זכה גנן וקבלן פיתוח סביבתי בפיצוי כולל של כ-2.5 מיליון שקל לאחר שבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי הנזק שנגרם לברכיו מהווה תאונת עבודה ונחשב "מיקרוטראומה". הפסיקה הסתמכה בין השאר על הקשר הסיבתי שמצא מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין בין מצב הברכיים לסוג ואופן העבודה.
בהתאם להגדרה הקבועה למחלת מקצוע, כפי שהובאה לעיל, על העובד להוכיח במסגרת תביעתו שלושה תנאים מצטברים:
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- "הפניקס" דחתה לקוח: "הצתת האוטו בעצמך"
- סלקום הפסידה: עובד הקבלן יקבל פיצויים
- הדרישות של 'זר פור יו' עלו לה חצי מיליון שקל
- הונאה שלא הייתה: בוטל עיקול דירה ע"י הבנק
מחלת מקצוע היא אחת מהמחלות המנויות בסעיף 85 לתקנות ביטוח לאומי. על מנת שעובד שלקה במחלה כזו יזכה לגמלה עליו להוכיח שהעבודה או "משלח היד" (אם מדובר בעצמאי) הם שהביאו להתפתחות המחלה.
מחלות מקצוע יכולות להיות, למשל, פגיעות בשמיעה אצל עובדים החשופים לרעש רב בעבודתם, מחלות ריאה אצל עובדים החשופים לחומרים רעילים בעבודה וכדומה. חשוב לציין כי בעוד שתאונת עבודה היא פגיעה חד-פעמית, מחלת מקצוע מתגבשת במשך הזמן עקב תנאי העבודה.
אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)
א. המחלה הוגדרה כמחלת מקצוע בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה). התוספת השנייה בתקנות קובעת רשימה סגורה של מחלות מקצוע מוכרות שנקבעו על ידי שר העבודה והרווחה (דאז).
ב. העובד חלה במחלה בזמן שהייתה קבועה בתקנות כמחלת מקצוע (בצד כל מחלת מקצוע מוכרת מופיע המועד הקובע להכרתה ככזו).
ג. העובד חלה במחלה עקב עבודתו אצל המעסיק או מטעמו (על העובד להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לעבודתו).
ומה לגבי מיקרוטראומה?
במקרים שבהם אדם נפגע כתוצאה מעבודתו אך לא נכנס להגדרת "נפגע עבודה" שתוארה לעיל, ייתכן שעדיין יוכר ככזה אם יוכיח קיומה של "מיקרוטראומה": סדרה של נזקים זעירים אשר כל אחד מהם לבדו אינו מורגש אך תורם להעצמת הנזק, וביחד, לאורך הזמן, הנזקים מצטברים ומביאים את העובד לחלות במחלה של ממש.
הפעם הראשונה בה הכיר בית הדין במיקרוטראומה כתאונת עבודה היה ב-1971 בפסק דין "ושדי" (דב"ע לא/0-5 ושדי - המוסד לביטוח לאומי). במקרה זה חלה גוזר עורות בבית חרושת לנעליים בדלקת גידים בפרק ידו. על פי חוות דעת מומחה רפואי נקבע כי הגורם לדלקת הגידים היה שפשוף חוזר ונשנה של הגיד במהלך העבודה. בית הדין הכיר במקרה זה כפגיעת עבודה וזיכה את העובד בפיצוי.
חשוב להדגיש כי עובד שמגיש תביעת עבודה המתבססת על תורת המיקרוטראומה נדרש להוכיח, באמצעות חוות דעת רפואית, את קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתו, שרצף התקיימותן הוא שגרם להתהוות הנזק. בהקשר זה, רצוי גם לצרף פירוט מתאים של התלונות בפני הרופאים המטפלים.
במקרה של קבלן הפיתוח הסביבתי - שעיקר עבודתו הייתה ריצוף, הקמת גינות ותחזוקתן, הטמנת ממטרות ומערכות השקיה וכיו"ב – הוא הגיש תביעה לביטוח לאומי שיכיר בו כנפגע עבודה, בשל כאבי ברכיים עזים מהם סבל.
ביטוח לאומי דחה את תביעתו. הגנן פנה למשרדי ויחד הגשנו את תביעה לבית הדין האזורי לעבודה וטענו שקבוצת הפעולות שנדרש התובע לעשות במסגרת עבודתו הפעילו עומס רב על ברכיו. הלחץ הגדול ויוצא הדופן שהופעל על ברכיו מדי יום, לאורך שנים, הוא שהביא לפגיעה.
כאמור, בית הדין קיבל את התביעה והכיר בפגיעה כמיקרוטראומה. כתוצאה מכך, אושרה לתובע דרגת נכות של 42% והוא החל לקבל קצבה חודשית בסך של כ-6,000 שקל. בנוסף קיבל התובע הפרשי תשלום מיום הגשת התביעה ועד למועד קביעת נכותו בסך של כ-187 אלף שקל. כלומר, בסופו של דבר, עתיד התובע לקבל פיצוי כולל של כ-2.5 מיליון שקל.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אורן גרימברג
עוסק בתחום נזקי הגוף
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
