הילדים מכורים לטלוויזיה ולסמארטפון? אתם אשמים

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בישראל ובמדינות שונות בעולם מצביעים על חשיפה הולכת וגוברת של הילדים למסכים: טלוויזיה, מחשב וכמובן הסמארטפונים. בבריטניה, לדוגמה, מתבגרים צופים במסכים 6.1 שעות ליום בממוצע, בקנדה 7.8 שעות ליום ובארצות הברית 7.5 שעות ליום. בישראל המצב מדאיג לא פחות: מחקר של ארגון הבריאות העולמי שנערך בשנת 2012 העלה כי כמעט 30% מילדי ישראל גולשים באינטרנט לפחות כארבע שעות ביום וכ-35.8% מבני 15-11 צופים בטלוויזיה יותר מארבע שעות ביום. לא פלא שכיום רוב החוקרים כבר לא מדברים רק על חשיפה ממושכת מדי למסכים, אלא על התמכרות של ממש.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

"זוהי תופעה שהולכת וגוברת בקרב בני הנוער", אומרת ד"ר שלי גפן, מרצה וחוקרת תקשורת

המתמחה ביחסים סביב המסכים ומומחית במגזין "עשר פלוס". "הגיל שבו הילדים הופכים ל'מכורים למסכים' הולך ויורד. לרוב ההתמכרות מאפיינת בנים ומתאימה לגילאי ההתבגרות, סביב כיתה ט', כשבשנים האחרונות התופעה מאפיינת גם ילדים בכיתה ז'".

להתמכרות למסכים יש סימנים ברורים. "ההתמכרות מאופיינת בבילוי זמן רב מול מסך, בעיקר מחשב ואינטרנט, לאורך שעות רבות", מסבירה גפן. "בפועל, ניתן לראות ילדים שמבלים את רוב זמנם מול מסכים, תוך שהם מוותרים על דברים אחרים, כמו פעילויות לימודיות שונות, חוגים וזמן משפחה".

במצבים קיצוניים ההתמכרות למסכים תהיה אף על חשבון דברים בסיסיים. "נוכל לראות ילדים שזמן המסכים שלהם גולש גם לזמן בית הספר, וכן בא על חשבון צרכים בסיסיים שונים, כגון אכילה, שינה ועוד".

תוצאות ההתמכרות: מהשמנה ועד לתפיסה מעוותת של המציאות

ההשלכות שיש להתמכרות למסכים צריכות להדאיג כל אחד מאיתנו: מבעיות בריאותיות שונות הנגרמות משהייה ממושכת מול המסכים, כמו בעיות עיניים, כאבי גב וצוואר, בעיות במפרקים והשמנה, ועד בעיות חברתיות, רגשיות ונפשיות. "ההתמכרות גורמת לחוסר יכולת לדחות סיפוקים", מוסיפה גפן, "לחוסר קשב, לניכור ולבידוד חברתי, כמו גם לחוסר תפקוד חברתי ולחוסר מעורבות בחיי המשפחה ו/או החברים".

כמובן שמעבר לכך יש להביא בחשבון גם שהילד נחשף לתכנים שליליים או תכנים שאינם מותאמים לגילו. "ההתמכרות גוררת בהכרח חשיפה לתכנים של אלימות ומין, ולכן עלולה להוביל לתפיסה מעוותת של המציאות (אידיאליזציה של הגוף/ ייצוג של יחסים ומין ועוד) ולעתים אף להתנהגויות דומות לנצפה. בנוסף לכך, ההתמכרות משמרת תקשורת מתווכת ולא ישירה עם הסביבה, שעלולה לגרום לקהות חושים ולפתח חוסר רגישות כלפי אחרים. במצבים קיצוניים המסך עשוי להחליף מפגשים עם חברים וליצור ניכור חברתי".

לדרוש מהילדים מה שאנחנו דורשים מעצמנו 

להורים, מתברר, יש תפקיד חשוב בתופעה הזו. "ילדים המורגלים לצרוך ולתקשר בעזרת המסכים חיים במרחב הוירטואלי", מסבירה גפן, "ולכן יש חשיבות רבה למקום ההורים בהצגת ההבדלים ובהדגשת היתרונות של התנהלות במציאות הפיזית והחברתית ולא בתחליפים שלה במסכים השונים, למרות האשליה שהם מייצרים".

-מה ההורים יכולים לעשות כדי למנוע את ההתמכרות הזו של הילדים?

"אין ספק כי התפקיד הראשוני של ההורים הוא קודם כל לתת דוגמה אישית. על ההורים לשמר את מקומם כמבוגרים האחראים, וזה אומר שעליהם לדרוש מעצמם מה שהם דורשים מהילדים. בפועל, עליהם לצרוך מסכים במידה סבירה, ולהימנע מצריכתם בזמנים של פעילויות משותפות".

גפן מוסיפה כי חשוב שההורים ישוחחו על הנושא עם הילדים.

"חשוב מאוד שההורים ישקפו לילדים את הסיטואציה, וישכנעו אותם בתרומה האישית והמשפחתית אם יפחיתו את זמני המסכים".

איך עושים זאת? אחת הדרכים היא להחליט על מועד קבוע שבו בני המשפחה ישוחחו זה עם זה ללא מסכים. "מומלץ שההורים יגדירו ויקבעו גבולות של זמנים ותכנים בחיי היומיום, כאלו שיאפשרו שימוש מבוקר במסכים מראש ולא יצריכו ענישה ופיקוח", מסבירה גפן. "כמו כן מומלץ לדאוג לפעילויות משפחתיות נוספות שהינן נטולות מסכים. על ההורים להגדיר תכנים מתאימים ולבנות מסגרת מסודרת של פעילויות מגוונות הכוללות משחק, ארוחות וזמני איכות עם משפחה וחברים ללא מסכים. יהיו פעמים שיהיה עליהם לעמוד על כך ואף לנטרל את המסך כסנקציה, במידת הצורך, כדי שהילדים יעמדו בגבול שנקבע.

"כדאי לאפשר לילד לבחור מה הוא רוצה לעשות כדי שתהיה לו מוטיבציה לשתף פעולה, והוא ירגיש חלק מהעניין ולא כמי שכפו עליו. בהמשך, החוויה המשותפת והזמן האמיתי ביחד יעבירו את המסר הרצוי של ההפסד והמחיר של צריכת מסכים מוגזמת ביומיום ויובילו לצריכה מבוקרת ומאוזנת יותר".

הכותבת היא עיתונאית ועורכת פלטפורמת ההורים למתבגרים "עשר פלוס " ויוזמת "חמישי ב-19:00 - מתנקתקים מהמסכים ומתחברים לילדים "