כך "הלבישה" עיריית ת"א חוב על תושב תמים
במסגרת ביקורת בקיוסק נמצא סרט קופה על שם שוכר מתחילת העשור הקודם. זה הספיק לעירייה כדי לדרוש ממנו 66 אלף שקל על חוב ארנונה
עיריית ת"א החליטה על דעת עצמה להעביר נכסים על שמו של אדם ששכר אחד מהם למשך חודשים ספורים בלבד, ובחלוף עשור היא אף שלחה לו דרישת חוב ארנונה של כ-66 אלף שקל. הוא נאלץ לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים, שביטל את דרישת החוב, נזף בעירייה וחייב
אותה בהוצאות של 25 אלף שקל.
עשר שנים לאחר מכן הוא קיבל את דרישת החוב לא רק עבור הקיוסק אלא גם על בית קפה ומסעדה שנמצאים באותו מתחם – שני נכסים שאותם מעולם לא שכר. מבוהל הוא פנה לעירייה וניסה להבין מה קרה. הוא טען שבהסכם עם בעל הנכס נכללו תשלומי הארנונה והמים בדמי השכירות ולכן מעולם לא נדרש להעביר את הנכס על שמו.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- אבא אינו כספומט: אקטיביזם משפטי במשפחה
- סכסוך העבודה בבינלאומי: קוצץ בונוס לעובדים
- בנק התרשל, ביטוח החיים בוטל – והחולה מת
- חלמה על דוגמנות – וכיכבה בפרסום פורנוגרפי
התובע שכר קיוסק בתל אביב בשלהי 1999, אך השכירות הסתיימה בחלוף ארבעה חודשים בשל הליכים פליליים שהתנהלו נגדו, שבגינם נשלח למעצר.
תביעה
ניצחון של חברת הפקות סרטים על עיריית ת"א
עו"ד ירון נדם
חברת "זד פילמס" טענה שאופי הפעילות שלה מהווה "מלאכה" ולכן אמור לזכות אותה בהנחה בארנונה. העירייה התנגדה והפסידה בבית משפט
העירייה ענתה לו ששמו עודכן כמחזיק בנכסים בעקבות ביקורת שערכה בקיוסק, ובה התגלה סרט קופה הנושא את שמו. פניות נוספות לא סייעו בידו, ולאחר הסירוב האחרון ביוני 2013 הוא הגיש עתירה נגד העירייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.
בתשובתה טענה העירייה ששלחה לעותר הודעה שלפיה רשמה אותו כמחזיק הנכסים, אך הוא לא השיג עליה בזמן. משכך, לדבריה, אין לקבל את טענתו כעת ואין להתערב בסמכותו של מנהל הארנונה.
התרשלה בתפקידה הציבורי
בפסק הדין ציינה השופטת ד"ר דפנה אבניאלי שכבר מההתחלה חשה אי נוחות מעמדת העירייה, וניסתה לשכנע אותה לשקול את עניינו של העותר שוב, אך היא סירבה. היא הוסיפה כי אף שבדרך כלל יש למצות הליכים מול הרשות המקומית לפני הפנייה לבית המשפט, היא מוצאת לנכון לדון בעתירת העותר, לנוכח עיוות הדין והתנהלותה הפסולה של העירייה.
נקבע כי החלטה על שינוי שם המחזיק בנכס מבלי לקבל על כך הודעה מבעליו מהווה הפרה של חובות ההגינות והזהירות שחלות על העירייה כרשות ציבורית, ומנוגדת לפקודת העיריות.
יתרה מזו, ההחלטה לשנות את שם המחזיק לאחר ביקורת אקראית בקיוסק ובהסתמך על סרט קופה היא רשלנית, וכך גם ההחלטה לייחס לעותר החזקה בשאר העסקים במקום מבלי לערוך בירור מינמלי.
השופטת אבניאלי קבעה כי העירייה כשלה במילוי תפקידה הציבורי והבהירה לה שהיא גם לא רשאית לשבת במשך כעשור בחיבוק ידיים מבלי להתריע בפני העותר על החוב שכביכול צבר ומבלי לנסות לאתר את החייב האמיתי.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ העותר: עו"ד שמעון אברהם
- ב"כ המשיבה: עו"ד ליטל בן-צבי חסיד
- עו"ד רועי צרפתי עוסק בדיני מקרקעין
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
