בכנסת ייסדנו את מדינת ההלכה
בעוד רבים חרדים מהמחיר הכבד שנשלם על הסרת השוויון ממגילת העצמאות, מעטים מבינים את השינוי החמור לא פחות: הכפפת הדמוקרטיה להלכה. מנהיגים דתיים וחילוניים כאחד מבינים את הסכנה שבמדינת הלכה. האם נסתמך על "המשפט העברי" של הרב עובדיה, או של היהדות הרפורמית?
ואז הבנתי כמה אני אוהבת את המדינה שלי
רציתי לכתוב השבוע על כל הדברים המבהילים והמפתיעים הנטועים בפרשת "ויצא"; רציתי לכתוב על אבינו יעקב שנשלט על ידי נשותיו, רציתי לכתוב על נשים שמסרסרות בגבר, רציתי לכתוב על שמות סמליים ועל תחרויות הלידה של האמהות. אבל המועקה השתלטה עלי וטרפה את חדוות "פרשת השבוע".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת ויצא
חוק הלאום עכר את לילותיי, ובימים הרגשתי שאני מתקשה לנשום. ההבנה שחוק זה משפיע באופן קריטי על מצב הרוח והגוף שלי, לימדה אותי, שוב, כמה אני אוהבת את המדינה שלי; כמה היא יקרה לי, וכמה מבהילה אותי המחשבה שפוליטיקאים חסרי אחריות חומסים אותה.
ואז, לרגע, הצלחתי לזקוף את הגב, להרים את הראש ולהבטיח לעצמי שאעשה כל שביכולתי בשביל להמשיך לאהוב את המדינה שהסבתות והסבים שלי התאמצו לבנות.
"והאלוהים יבקש את הנרדף"
ראשית חוכמה ואחריות - לדרוש בשלומם של האנשים שהחוק מאיים לפגוע בהם. כיוון
שאנשי דת הם אחיי ואחיותיי למסעות החיים, הרמתי טלפון לשייח ג'מיל טהר חטיב, שהוא אחד מארבעת האימאמים של בית ג'אן. "קודם כל", אני מבקשת מהשייח חטיב, "ספר לי איך אתה מתמודד עם החוק החדש, איך אתה מרגיש?"
"נולדתי במדינה הזו", משיב השייח. "האנשים בכפר שלי יוצאים לשרת בצבא בתחושה שהם מגינים על בית ג'אן, ובאותה מידה על צפת וירושלים. אנחנו נולדנו דרוזים. שפת האם שלנו היא ערבית, והארץ הזו היא עבורנו מולדת. בן דודי נפל בלבנון בשנת 1985. מכונית תופת הרגה אותו בשעה שיצא להגן על המולדת. אז את שואלת איך אני מרגיש היום..."
אני מנסה להתנחם תחת כנפי הדת, ומבקשת מהשייח חטיב שיציע נקודת מבט רוחנית על החוק החדש: "תראי, כל אחד מאתנו נולד לדת מסוימת. לא בחרנו את הדת שלנו. הקדוש ברוך-הוא, בצלמו נבראנו, בחר בה עבורנו. לכן, כשאנו חיים בהתאם לדתנו, אנו מקיימים את רצון האל, והשוויון מתחייב מהבנה זו.
"לצערי, מחוק הלאום משתמע שהמדינה שייכת רק ללאום אחד, וזאת למרות שגם לאומים אחרים נולדו בה. אני יודע שהיהודים מאמינים שארץ הקודש שייכת להם, אין לי בעיה עם אמונה זו, אבל צריך לזכור שגם אני נולדתי כאן, וגם אני מרגיש שזו מולדתי".
שני אנשים, מונית אחת וים של דמעות
ובבוקר המחרת, שיטפונות ואני מתפנקת ומזמינה מונית. הנהג, מכר ותיק, גר באבו גוש,
כפר הידוע בברית ארוכת שנים עם הציונות. בתו לומדת רפואה, וילדיו הצעירים לומדים בבית ספר יהודי. תמיד אנחנו מפטפטים על זוטות היומיום, אבל הפעם קולו השתנה, והיה לשילוב מדאיג של בכי וצעקה:
"מה יהיה? הילדים חוזרים מבית ספר ומספרים שמעליבים אותם. זה לא היה כך בעבר. בני סיפר שילדים אמרו לו שמעכשיו אסור לו לדבר ערבית. תגידי, מה יהיה?"
גם אני רוצה לבכות, ורק אומרת: "סליחה. אתה לא יודע כמה אני מצטערת".
"אף פעם לא היה מצב כזה", הוא ממשיך ואומר. "זו לא הפעם הראשונה שמדברים בגנותנו, אבל תמיד הרגשנו שבכנסת שומרים עלינו. הפעם זה הפוליטיקאים וראש הממשלה שמסיתים נגדנו. כאילו מנסים להצית את המגזר שלנו. אני לא יודע מה לעשות".
"סליחה", אמרתי שוב. "אני כל כך מצטערת. וגם אני לא יודעת מה לעשות".
אם הנוסח החדש של נתניהו יכלול את הדרוזים, מה יהיה על אבו גוש? ומה עם הרופאים הנוצרים והמוסלמים בבתי החולים? ומה עם המצפון היהודי שלנו?
שני צעדים אחורה
שני שינויים עקרוניים מבקש "חוק הלאום" לחולל במגילת העצמאות: האחד – הוא מוחק את "השוויון" המוצע במגילה לכל האזרחים. השני – הוא מכפיף את מערכת החוק והמשפט להלכה (במידה מסוימת).
כיוון שההבדלים לא ברורים דיים, ועל מנת לעזור למורים להבהיר לתלמידיהם את השינויים הצפויים במדינה, מצורפת כאן כרזה (שהוכנה על ידי יונה ארזי), הממחישה את השינויים שמכניס החוק במגילת העצמאות.
מדינת הלכה
בעוד רבים מתייחסים למחיר הכבד שנשלם על הסרת ה"שוויון" ממגילת העצמאות,
מעטים רואים ומבינים את השינוי החמור לא פחות - הכפפת הדמוקרטיה להלכה. בלשון החוק (בכל הגרסאות, גם בזו של ראש הממשלה) נאמר: "המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים בישראל. ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק - יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
חשוב להבהיר: "המשפט העברי" ו"מורשת ישראל", בהקשר זה, משמעותם ההלכה היהודית. אלה ביטויים "מכובסים" המבקשים לסמא את עיניי הציבור מהמהפכה החוקתית – הכפפת הדמוקרטיה להלכה. על פי חוק זה, בכל מקום שיש ספק בלב השופטים, וכן בחקיקות חדשות, יינתן משקל ואף כוח הכרעה להלכה.
ועל כן, מיום שיתקבל החוק - אם נערער לבית משפט בענייני הדרת נשים, פגיעה בזכויות מיעוטים, וגם בדיני ממונות ונפשות - יוכרעו הסוגיות על פי ההלכה!
לחתום על צ'ק פתוח
מנסחי מגילת העצמאות הקפידו למשוך ידם מעולם ההלכה. הם השאירו את ההלכה לאנשי הדת, ואת החוק למחוקקים ולמשפטנים. המירב שציינה מגילת העצמאות היה "חזונם של נביאי ישראל" – תורות מוסריות שאפשר לפרשן בדרכים שונות. ההלכה הודרה ממגילת העצמאות, ועכשיו היא נכנסת לחוק הלאום.
מנהיגים דתיים וחילוניים מבינים את הסכנה שבמדינת הלכה. הקביעה התמימה "המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים", היא חומר נפץ גם עבור היהדות הדתית. שהרי איש לא קבע באיזה "משפט עברי" מדובר. האם נסתמך על "המשפט העברי" של הרב שך או של הרב עובדיה? של היהדות הקונסרבטיבית? הרפורמית? או החרדית? הצבעה בעד נוסח זה כמוה כחתימה על צ'ק פתוח.
תרבות אינה עציץ
החוק לא מסתפק בהכשרת הקרקע למדינת הלכה, הוא גם קובע את מערכת היחסים הראויה של המדינה כלפי הדת: "המדינה תפעל לשימור ולהנחלת המורשת והמסורת התרבותית וההיסטורית של העם היהודי, ולטיפוחה בארץ ובתפוצות".
"שימור וטיפוח" זה היחס שאני מעניקה (בימים טובים) לעציצים בביתי. זה לא היחס שאני רוצה להעניק לתרבות שלי. את הדת היהודית אני רוצה לחקור ולהכיר באומץ ובכנות, להיאבק בעדה, ובאותו הזמן להיאבק נגדה. אני רוצה להפוך בה ולהפוך בה. אני רוצה חדשנות, צמיחה, פירושים מפתיעים ומהפכות אמיצות.
אם חז"ל היו חיים בימי "חוק הלאום", אפשר היה להעמידם לדין על פגיעה בחוק יסוד זה, שהרי הם חתרו והפכו ושינו את צורתה של הדת היהודית לבלי הכר.
מחוקקים יקרים, אל תגעו לנו בדת. עציצים יש לשמר ולטפח – דת זקוקה לנועזות, שינוי ויצירה.
ובבית המדרש של הטוקבקים
דודי פ"ת, יקירי - עונג לראותך. אנא שתף אותנו בדברי תורה. מתי מתוק
(טוקבק 16 משבוע שעבר) וארנולד (טוקבק 11 משבוע שעבר) אנחנו מתאמצים לטפל בהעלאת הטוקבקים. זה מורכב ואני מתנצלת אם נגרמה לכם עוגמת נפש. אנא נסו שוב.
אפשר להעלות תגובות בפייסבוק, אני קוראת גם אותן.
הלוואי שתהיה שבת שלום!
