מכתב לעמיר: השיר שלך מחליש אותנו
"לאן, עמיר יקירי, ניקח את המתח? החשד? השנאה? אתה אומן יהודי-רוחני. איש עמוק. אנא עזור לנו למצוא את האמון, להחזיר את הביטחון, לחפש את 'צלם האלוקים' בבניו של נוח ושל אברהם". מכתב פתוח
שלום לך עמיר בניון,
אתה זמר מוערך שפורט על נימי הנפש באמצעות מילים, מוזיקה ואישיות. ודווקא לכן כאב לי כל כך להאזין לשירך "אחמד". אינני רוצה ללעוס שוב את שאלת "חופש הביטוי", כי זה לא הנושא החשוב כאן.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
גם הכאב והחרדה שחדרה למרחב המוגן שלנו איננה זרה לי. כיהודי וכרב קהילה בהר נוף, אני חש עד קצות שורשי שערותיי את עוצמת הכאב והפחד. כשרק סיימתי את תפילת שחרית באותו יום שלישי הנורא, והבשורה חלחלה למתפללים - שאלתי את עצמי איך ילך בני הצעיר לבית הספר בשכונה, מרחק של פסיעות בודדות. "האם אנו חיים במקום בטוח?" נחרדתי - ושעטתי הביתה לפני שיספיק לצאת לבית הספר.
עוד דעות בערוץ היהדות :
אי אפשר בלי דיינים במקווה/ הרב אליהו גליל
מה שכואב לי בשיר שלך, עמיר, היא ההכללה והטלת החשד הקולקטיבי על ציבור שלם. מה חושב עכשיו מנתח ערבי בבית החולים "שערי צדק" או "הדסה"? מה עובר במוחה של אחות רחמנייה בבית החולים "בילינסון" או "תל השומר"? מה עובר בליבו של אחד ממאות נהגי "אגד" הערבים? לאן, עמיר יקירי, ניקח את המתח? החשד? השנאה?
עזור לנו למצוא את האמון
למחרת הרצח (27 שעות לאחריו, אם נדייק) התכנסו בברכת המינהלת החרדית של הר נוף, בראשותו של הרב שפיצר, ראשי הדתות בארץ.
הם עמדו למרגלות בית הכנסת שהדם השפוך עוד רתח בו.
שם כינסה אותם המינהלת עם משרד הדתות. שם גינו ראש האימאמים בישראל עם האימאם של עכו, בעוצמה רבה, את הרצח. שם ישבו שם כמה מרבני השכונה, רבני העיר ירושלים. איזה אומץ היה שם, איזו עוצמה מצד כל המשתתפים. האירוע לא היה בחדרי חדרים, אלא באמצע הרחוב.
עמיר, אתה אומן יהודי-רוחני. איש עמוק. אנא עזור לנו למצוא את האמון, להחזיר את הביטחון, לחפש את "צלם האלוקים" בבניו של נוח ושל אברהם.
נכון, התקופה קשה, החרדה גדולה. אבל אנחנו חייבים למצוא את הדרך לסוג של חיים יחד. הזהירות היא מצוות השעה, אבל גם הביטחון בריבונו של עולם, והביטחון בעצמנו.
זאת עובדה מוצקה, עמיר, אנו חיים יחד
אנחנו בעלי הבתים על ארצנו, אנו החזקים, הרוב. זה מחייב אותנו: להושיט יד, לזהות את המנהיגים המתונים בציבור הערבי,
ואיתם לבנות כאן חברה שמסוגלת לחיות יחדיו. זאת עובדה מוצקה, עמיר, אנו חיים יחד. עזור לנו למצוא את הכוחות לכך.
הבעיה המרכזית שלי עם השיר שלך - שהוא מחליש אותנו, הוא זורע פחד, תחושת נקמה ושנאה. ואתה הרי בא ממקום עמוק של אהבה וחיבור, אז עזור לנו עמיר.
אני לא מבין מדוע הנשיא ביטל את הופעתך. הייתי מציע לו לקיים אותה עם שירי פיוס ותיקון, שירי חיבור והעצמה. לו אני הוא, הייתי מבקש להיפגש עימך, והייתי פורס בפניך את עוצמת השילוב שכבר קיימת בין הצבורים, ושואל אותך: לאן, עמיר? לאן אתה רוצה לקחת אותנו?
