משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

תקלות בירוקרטיות שמקורן ברכישת דירת עמידר בשנות ה-50 הובילה יורשים להתווכח על בעלות על הנכס. המחוזי בתל אביב החליט על פשרה

עו"ד אופיר ברקפורסם: 02.12.14 , 19:03

מחלוקת על ירושת דירה בתל אביב, ששורשיה בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת והסתבכה בעקבות גירושים ועל רקע מותם של הבעלים המקוריים, הסתיימה במעין משפט שלמה. שופט המחוזי בתל אביב אבי זמיר החליט לאחרונה שבשל היעדר תיעוד מסודר של בעלות על הבית, יש לחלק את הזכויות בדירה בין היורשים המתקוטטים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ראשית הפרשה ב-1959, אז רכשו בני זוג דירת עמידר בשכונת הדר יוסף בתל אביב, והתגוררו בה יחד עד שהתגרשו באוקטובר 1973. הגבר נשאר להתגורר בדירה וזמן לאחר מכן נישא בשנית. אשתו השנייה נשארה להתגורר עמו עד מותו ב-2005.

תביעה

האחים הפסידו: ירושת האב תחולק עם חברתו

עו"ד לימור חלימי

לאחר מות אביהם טענה אישה שהייתה הידועה שלו בציבור, ולכן היא זכאית למחצית מעיזבונו. בית המשפט לענייני משפחה הסכים איתה

האחים הפסידו: ירושת האב תחולק עם חברתו

בצוואתו הוא הוריש את כל רכושו לאשתו השנייה, שהמשיכה להתגורר בדירה בגפה, עד שהלכה לעולמה בינואר 2013 והורישה את כל רכושה לבתה. לפיכך ביקשה הבת לרשום על שמה את הזכויות בדירה שירשה. אלא שבירור שלה העלה שהזכויות בדירה בכלל רשומות על שמו של מי שמכר את הדירה עוד ב-1959, ואמה המנוחה אינה רשומה במינהל מקרקעי ישראל כבעלת זכויות כלשהן בדירה.

משכך עתרה הבת לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי שיצהיר כי היא הזכאית להירשם כבעלת הזכויות בדירה. לטענתה, כשהמנוח התגרש מאשתו הראשונה (שנפטרה ב-1977), הם ערכו ביניהם הסכם גירושים שלפיו האישה תוותר על חלקה בדירה תמורת 18 אלף לירות. היא לא הציגה מסמך כלשהו המעגן את אותו הסכם, אך טענה כי פרטיו ידועים לה מסיפורים ששמעה מהמנוח ואמה במשך השנים.

לבקשה שלה התנגדו אחיה של האישה הראשונה, שטענו שגם להם יש זכויות בדירה. לטענתם, אחותם המנוחה נכנסה למצוקה אחרי הגירושין ב-1973, ואמנם העדיפה לא להתמודד עם עניין חלוקת הרכוש, אבל זה לא אומר שוויתרה על הזכויות בדירה. לטענתם, רק בסמוך להגשת הבקשה נודע להם כי האישה השנייה התגוררה בדירה כל השנים ללא הסכמתם.

טענות בעל פה לא מספיקות

במשפט התברר שבמסמכים המצויים אצל עמידר נמצא ייפוי כוח נוטריוני המעיד על העברת הזכויות בדירה מהמוכר למנוח ולאשתו הראשונה. השופט זמיר ציין שגם ההיגיון, גם מסמך יחיד זה וגם הצדדים עצמם, מסכימים לכך שהזכויות בדירה היו שייכות בתחילה למנוח ולאשתו הראשונה.

הוא קבע ששינוי מצב זכויות זה לא הוכח על ידי הבת, אשר הסתמכה רק על שמועות ולא איתרה כל מסמך כתוב המעגן את טענותיה.

ללא ראיות מוחשיות כמו הסכם הגירושין עצמו, כשלה המבקשת להוכיח שהיא זכאית למלוא הזכויות בדירה וגם העובדה שאמה התגוררה בדירה במשך 40 שנה ללא מפריע אינה משנה זאת. השופט זמיר הבהיר כי עצם העובדה שזכויות האישה הראשונה נשכחו מיורשיה אינה אומרת שוויתרו על זכותם הקניינית.

לבסוף נקבע כי מאחר שהמנוח היה רק בעל מחצית הזכויות בדירה, הבת זכאית להירשם רק כבעלת מחצית הדירה, ואילו אחיה של האישה הראשונה כבעלי המחצית השנייה. לנוכח התוצאה המאוזנת, לא נקבע צו להוצאות.