בור הילד הראשון: "רוצים עוד אחד, ואין כסף"

אביב בן ה-7 "עלה" להוריו מריה וסטס 50 אלף שקל בשנה הראשונה לחייו. על בועז התינוק בן החצי שנה הם מוציאים 2,500 שקל בחודש. לבני הזוג פיאטקובסקי, שההכנסה החודשית שלהם מגיעה יחדיו ל-18 אלף שקלים, יש גם בן שלישי, עידו בן ה-3. "השיקול בשאלה אם להביא ילדים הוא כלכלי נטו", מודה האם (32), "ילד רביעי לא על הפרק כי אנחנו סוגרים את החודש ממש על הקשקש, ואני לא רוצה להגיע למצב שלא נוכל לאפשר להם דברים כמו חוגים". משפחת פיאטקובסקי היא רק אחת מני רבות שמתמודדות עם "הבור הכלכלי".

מעמד הביניים קורס - הכתבות האחרונות:

"המדינה יכולה להקטין את העוני ב-50 אחוז תוך עשור"

80% מהמשפחות הישראליות מוציאות יותר משהן מכניסות

בני המשפחה מתגוררים במדרשת בן גוריון. סטס (33) משרת בקבע בבסיס רמון ומריה טכנאית באוניברסיטת בן גוריון. "מראש החלטנו להביא את בועז לעולם רק אחרי שאביב הולך לכיתה א', כדי שהמחירים יתקזזו", ממשיכה מריה. "הילדים עולים נטו כ-6,500 שקל בחודש, בלי להתחשב ברכישת בגדים שעוברים מאחד לשני. אנחנו גם שמים להם 500 שקל בחיסכון מדי חודש. זו משכורת שלמה שהולכת רק על ילדים".

X

הורים מספרים: המחיר הכלכלי של ילד ראשון    (צילום: אלי מנדלבאום, עריכה: מיי חן)

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

מריה פיאטקובסקי. "משכורת שלמה הולכת רק על הילדים"

שלושה חודשים הייתה עידית, מפיקת אירועים בעלת עסק עצמאי, בחופשת לידה. כששבה לעבודה, גילתה - ההכנסה שלה הצטמצמה ב-3,000 שקל, "שזו העלות הריאלית של מטפלת או גן. זה מחיר העבודה. הלשון בחוץ, מזל שהלב התרחב פי חמישה מרוב אהבה. אחרי ילד ראשון קולטים שרוצים עוד מלא זאטוטים, כאלו שימלאו את הבית באור, אבל אז מסתכלים על חשבון הבנק ומבינים שזה לא יקרה בקרוב".

רודפים אחר מבצעים ומחפשים יד שנייה

השיטות לקצץ בעלויות זהות אצל כל הזוגות - עושים סקר שוק, מחפשים מבצעים ומגששים אצל ההורים והחברים אחר פריטי ריהוט וביגוד משומשים. "החלטנו לא להתפשר על איכות, אז הכנו את עצמנו", מסבירה ליאורה איתן, בת 26 מאלון שבות, אם לרועי משה בן שנה וחודשיים. "מצאנו קרוב לבית בכפר עציון חנות שמוכרת את אותם דגמים של כל החנויות הממותגות בהבדל של 600-500 שקל פחות לפריט. קיבלנו מההורים שלי שידה שאחי הקטן השתמש בה. את העריסה לקחנו מ'יד שרה' וחסכנו 700-600 שקלים. את הלול קיבלתי מהאחים הקטנים שלי - חיסכון של עוד 800 עד 1,000 שקלים".

עידית, שי וזוהר. "הלשון בחוץ, מזל שהלב התרחב"

אולם יש דברים שאי-אפשר למצוא יד שנייה. "משפחתון זו ההוצאה הכי גדולה שיש לנו בחודש", אומר יאיר קורן, אב לזיו בן שנה ו-8 חודשים, מנהל שיווק דיגיטלי בחברה קמעונאית. הוא ורעייתו עדי, זוג בתחילת שנות ה-30 לחייהם מהוד השרון, הם דוגמה קלאסית לזוג במעמד הביניים. "אנחנו משלמים כ-2,500 שקלים בחודש רק על הגן, וזה לא כולל הוצאות נוספות בסך 500 שקלים בממוצע על חיתולים, סימילאק ובגדים שצריך לקנות כל כמה חודשים כי הילד גדל בשנים הראשונות בקצב מהיר".

כמו רבים מחבריו, גם קורן נעזר בהורים שלו ושל רעייתו כדי לעמוד בנטל התשלומים. "ביטוח לאומי מעביר קצבה של 140 שקלים בחודש, אבל זה לא מספיק לכלום", הוא מדגיש. "מאחר שחוק חינוך חינם חל מגיל 3 יוצא שעד אז כל התשלומים נופלים רק על ההורים. בלי העזרה שלהם קשה מאוד לזוג צעיר להתמודד עם התשלומים ולגמור את החודש, זה בלתי אפשרי אפילו".

"תמיד יש את הדילמה מה עדיף - לצאת לעבודה או לשמור על הילד", מודה קורן. "מצד אחד יש אובדן הכנסה, ומצד שני העלויות גורמות לתהיות אם זה בכלל משתלם. זה עוד הוכחה לשחיקה במעמד הביניים: אם בני זוג שנמצאים בעשירונים התחתונים מקבלים עזרה, השלמות הכנסה וקצבאות, הרי שאנחנו כזוג עובד לא מקבלים עזרה מהמדינה בכלל. כל הזמן יש בראש את המחשבה שצריך לחסוך ולוותר על מותרות, בילויים ופנאי".

ליאורה ובעלה יצחק (29) מכירים גם הם את הדילמה הזו. ליאורה עובדת כמדריכה במרכז המבקרים בכנסת ומלווה של משלחות דיפלומטיות, בעלה יצחק (29) עובד באבטחה. "אי-אפשר בלי מעון כי בלעדיו אחד מאתנו לא יוכל לעבוד - אלא אם לוקחים מטפלת בעלות 3,000 שקלים וזה מחוץ לאפשרויות התקציביות שלנו", מפרט יצחק. "מעון הוא אולי פתרון טוב, אבל הוא נגמר יחסית מוקדם, ב-15:45, והמשמעות היא שצריך לקצץ את יום העבודה".

"קודם כול צריך להקל על אימהות עובדות"

משפחת איתן. "יש את הדילמה - לעבוד או לשמור על הילד"(צילום: אלי מנדלבאום)

לתחושות שלהם יש גם ביסוס עובדתי. במחקר שפורסם באפריל האחרון התגלה כי הסיוע שמעניקה מדינת ישראל לזוגות צעירים נמוך יותר מבכל שאר המדינות החברות בארגון המדינות המפותחות (OECD), בדגש על גובה קצבאות הילדים והטבות המס להורים. הממצאים התבססו בעיקר על נתונים מ-2012, אולם במהלך 2013 חל קיצוץ נוסף בקצבאות הנמוכות ממילא. תקציבן, שעמד על 7 מיליארד שקלים, קוצץ בכ-2.7 מיליארד שקל בהחלטת ראש הממשלה ושר האוצר דאז, כדי לכסות את הגירעון הממשלתי. בעקבות הקיצוץ איבדה כל משפחה סיוע שנאמד במאות ואף אלפי שקלים בשנה, בהתאם למספר הילדים בה.

לדוגמה, עבור כל ילד שנולד אחרי שנת 2003 מקבלים עתה ההורים 140 שקל בלבד. "אם נותנים 140 ש"ח לילד עדיף כבר לתת 0", הצהיר היום מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי, פרופ' שלמה מור יוסף, בביקורת על הקיצוץ. "הקצבאות משאירות אוכלוסיות מעל קו העוני. אם המדינה תיתן שירותים כמו מעונות בחינם או בעלות נמוכה - המצב יהיה אחר". מור יוסף, שהשתתף היום בכנס של מנהלי עמותות מזון שערכה עמותת לתת, הטיל את האחריות למצב על הדרג הפוליטי. "לא ראיתי שר שרוצה להוביל מדיניות ולא מצליח. את סדרי העדיפויות קובעת הממשלה. אפשר למצוא מאיפה להביא את התקציב, שפעם אחת ראש הממשלה יהיה גם שר הרווחה ולא רק שר הביטחון".

"עלות החינוך לגיל הרך בישראל פשוט מטורפת", טוענת גם רחל

עזריה, ממובילות מחאת העגלות ב-2011, המשמשת כיום סגנית ראש העיר ירושלים. "אנחנו משלמים על חינוך לילדים מתחת לגיל 3 כמו שכר לימוד למרכז הבינתחומי, 4,000-2,500 לחודש ואף יותר. "סבסוד הצהרונים ברחבי הארץ, בהתאם למסקנות ועדת טרכטנברג, יעלה למדינה פחות מעלות תוכניות מע"מ אפס למיניהן, ותגדיל באופן מיידי את ההכנסה הפנויה של משפחות מכל המעמדות והמגזרים, שכיום פשוט לא עומדות בהוצאות".

על השאלה כיצד יכולה המדינה לעזור להורים, עונה ליאורה בקלות: "קודם כול צריך להקל על אימהות עובדות בכל התחומים, לצמצם את הבירוקרטיה, ובעניין שעות המעונות - להבין שלאמהות עובדות יש גם זמן נסיעה. תמיד יהיה טוב אם יסבסדו יותר, אבל גם לפתוח את השוק לתחרות יכול לעזור". בעלה יצחק מסכים: "המעונות הם ההוצאה המרכזית והמחסום המרכזי מבחינת היציאה לעבודה. שאר הדברים תלויים פחות במדינה, אלא בהתנהלות כלכלית נכונה יותר של ההורים".