מנפץ המיתוסים: מפך השמן ועד לאנטיוכוס ה(לא) רשע
אחרי מחקר ארוך של תקופת החשמונאים, הגיע עמית ארד למסקנות הבאות: המתייוונים לא היו עובדי אלילים, הרקע למרד החשמונאי לא היה על רק דתי, וחז"ל עצבו את חנוכה כרצונם - כולל המיתוס על נס פך השמן. ואנטיוכוס? "אוהבים לצייר אותו כרשע, אך הדמות הרעה היא דווקא הכהן המתייוון מנלאוס"
<< היכנסו: כל מה שרציתם לדעת על חנוכה - בעמוד המיוחד לחג >>
ארד מסתמך על מחקר ממושך שערך אודות תקופת המכבים. הוא יצא לשטח כדי להשוות אתרי קרבות לחיבורים קדומים, התעמק במחקרים – והגיע למסקנות שגם אותן, כנראה, לא ילמדו בשיעורי חגים בחמ"ד: המתייוונים לא היו עובדי אלילים, הרקע למרד החשמונאי היה בכלל חברתי-כלכלי, ובכלל, חז"ל עצבו את חנוכה כרצונם – כולל נס פך השמן.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- דמי חנוכה: חידה על המפה, ויש פרסים
- מחקר: המכבים והיוונים היו בקשרים מצוינים
- מפגן ההתנשאות של "שישי ישראלי"/ עינת ברזילי
"זאת אחת התקופות הדרמטיות, המרתקות וההירואיות ביותר בתולדותינו, והבורות שלנו אודותיה מדהימה", ארד אומר. "כולנו למדנו בגן על יהודה המכבי, אבל רבים מתבלבלים בינו לבין בר-כוכבא וזה עוול היסטורי. בעוד שבר-כוכבא הוביל את היהודים בארץ ישראל למרד כושל, שהסתיים בשואה של ממש - יהודה המכבי הוא גיבור לאומי עם ראייה מדינית, שידע לזהות את חולשת הסלאוקים ואת כוחה העולה של רומא.
"יהודה המכבי היה איש חזון עם ראייה כוללת שהקים צבא, כונן מדינה, השיג תמיכה של כוחות אזוריים ועוד. שלא לדבר על כך שבתקופתו שינתה היהדות את פניה מן הקצה אל הקצה. בחרתי לכתוב את הספר דווקא כרומן, כי רציתי שהוא יהיה נגיש לשכבות רחבות".
המתייוונים - כמו החילונים בימינו
ארד אומר כי המיתוס של שושלת מסירת התורה שבעל-פה, מעלים ומבטל את תפקידם ההיסטורי של הכהנים שהיוו את ההנהגה הרוחנית האמיתית, ומבסס - באמצעות התורה שבעל-פה - את סמכותם של הרבנים ("החכמים").
"עם השנים הלך והתחזק כוחם של הכהנים שהיו בני המעמד העליון", אומר ארד. "במאה השלישית לפני הספירה הייתה
ארד אומר כי הסנהדרין הוקמה כנראה זמן קצר לפני תקופת המכבים, והיסטוריונים רבים סבורים כי "הכנסת הגדולה" לא הייתה מוסד שהתכנס בצורה פורמלית, אלא יותר אסיפה שכינס הכהן הגדול לפי הצורך, ומרבית חבריה היו כהנים. רק אחרי חורבן הבית השני, כאשר הכהנים איבדו סופית את מעמדם - הפך הממסד הרבני לחזק ולדומיננטי, וזאת היהדות המוכרת לנו עד ימינו.
"במאה השלישית לפני הספירה, היו קהילות יהודיות גדולות מחוץ לישראל, למשל באלכסנדריה", הוא אומר. "הכהנים איבדו את מעמדם בקהילות אלו. התפתחו בהן הנהגות מקומיות, והיהודים עברו סוג של התייוונות. גם בארץ ישראל החלה בהדרגה התייוונות. הטעות הנפוצה שלימדו את כולנו בגן, היא שהמתייוונים עבדו אלילים, אלא שהמתייוונים היו למעשה כמו החילונים של היום".
ארד שאינו שומר מצוות, לא נבהל כשמזכירים לו כי החרדים מרבים להציג את החילונים כמתייוונים. לדבריו, "כמו שכיום אנשים שואפים להתערות בתרבות המערבית - בתקופה ההיא ההלניזם הייתה התרבות השולטת. זה לא שהמתייוונים האמינו בזאוס. אתה לא יורד מאמונה מתקדמת באל אחד, לאמונה באלילים. המתייונים ביקשו להתערות במרחב התרבותי, החברתי והכלכלי שרווח בעולם בתקופתם. רבים מהם, במיוחד בתפוצות, אימצו את מנהגי ההלניזם, אך המשיכו להאמין באלוהים".
"אנטיוכוס לא היה הדמות הרעה בסיפור"
בשנת 175 לפני הספירה, עלה לשלטון בסלאוקיה - סוריה של היום - אנטיוכוס הרביעי המכונה אפיפנס (המכונה "הרשע"). בגלל שהתרבות השלטת הייתה יוונית, השתרשה הטעות ולפיה המכבים ניצחו את היוונים, אלא שמדובר בממלכה הסלאוקית.
"בירושלים שלט הכהן הגדול חוניו, בנו של שמעון הצדיק. אחיו יהושע, שבחר בכינוי היווני יאסון, פנה לאנטיוכוס והבטיח כי
מתברר שבשנת 171 לפנה"ס, כהן מתייוון בשם מנלאוס עשה ליאסון את אותו התרגיל. מנלאוס הציע לאנטיוכוס סכום כסף משמעותי, ובעזרת סיוע צבאי הוא מונה לכהן גדול במקום יאסון שהודח, ומיד לאחר מכן הזניק את המיסים שהוטלו על העם.
"זה קו פרשת המים", אומר ארד. "באותו רגע נופלת שושלת בית צדוק לאחר כ-900 שנים, ועימה היהדות הכוהנית. יאסון היה נציג המתייוונים אך עדיין היה מבית צדוק. מנלאוס הוא כבר שלטון המתייוונים לכל דבר, חסר סמכות רוחנית, חילוני, מנותק מהעם, מרשה לעצמו להעלות את המיסים בלי חשבון. יוקר המחיה זינק והעם התקומם".
אז יהודה המכבי לא היה פנאט דתי?
"אני לא רואה במכבים פנאטים. מהמקורות ההיסטוריים עולה כי לא פחות משלוש פעמים הוא הגיע להסדרים עם השלטון הסלאוקי. בכלל, באותה תקופה אין עדות לכתות קיצוניות בעם. פרופ' רחל אליאור, שעל ספריה ומאמריה הסתמכתי בספר, טוענת כי המגילות הגנוזות של האיסיים הן לא של כת שולית, אלא זו היהדות המקורית שהודחה וזזה הצידה. הזעקה שעולה מהמגילות היא של הכהנים שהודחו. הסתמכתי כמובן גם על ספרי מקבים א' ומקבים ב', מגילות מדבר יהודה, ועל 'מלחמות החשמונאים: ימי יהודה המכבי"', ספרו המעולה של בצלאל בר-כוכבא".
בספר אתה טוען שגזרות השמד של אנטיוכוס נגד היהדות, היו הניסיון הראשון בתולדות האנושות להשמיד דת.
"הרקע למרד היה חברתי-כלכלי, ולא גזרות הדת. כשהמתייוונים עלו לשלטון והפכו את ירושלים לפוליס הלניסטית, היה מדובר ברפורמה חברתית כלכלית, שבמסגרתה אזרחי הפוליס הפכו למעמד העליון, בעוד שאר העם היו לאזרחים סוג ב' המופלים לרעה. לכך התווספו המסים הכבדים, ונוצרה תסיסה שגלשה מספר פעמים למהומות ומרידות. גזרות הדת באו במידה מסוימת כעונש וכאמצעי של השלטון המרכזי לדכא את התסיסה. אנחנו אוהבים לצייר את אנטיוכוס כרשע, אך האמת שאנטיוכוס אינו הדמות הרעה בסיפור, אלא דווקא הכהן המתייוון מנלאוס".
הפסידו בקרב, ניצחו המלחמה
ארד טוען כי חז"ל עיצבו את חנוכה כרצונם. אל הניצחונות של המכבים הם התייחסו רק כ"נס", ולא כשיטת לחימה מחושבת וגאונית שהסתמכה על לוחמת גרילה המבוססת על תנועה מהירה, היכרות של תוואי השטח ועוד.
ארד המבסס את ספרו על מקורות היסטוריים, טוען גם כי פך השמן הוא מיתוס בלבד. "בספרי מקבים א' ו-ב', במגילות מדבר יהודה, בספר דניאל - בכולם אין שום זכר לפך השמן. הסיפור נולד במקורות חז"ל מאות שנים לאחר מכן".
ארד מבהיר ששחרור ירושלים וטיהור המקדש התרחשו, אלא שהדבר קרה בתום הקרב הרביעי מבין שמונה קרבות עיקריים שניהלו המכבים נגד הסלאוקים. לדבריו, מה שחז"ל "שכחו" לספר בתפילת "על הניסים", הוא שאחרי הקרב הרביעי הגיע הקרב החמישי ליד בית צור, שבו המכבים הפסידו, הצבא הסלאוקי כבש את ירושלים, המכבים נסוגו - והמתייוונים חזרו לשלטון במחוז יהודה".
אז המכבים הפסידו?
"הפסידו בקרב, אך ניצחו במלחמה. אחרי הקרב השישי והשביעי שבו המכבים וניצחו, אך בקרב השמיני שהתרחש באלעשה, הסלאוקים ניצחו ויהודה נפל. אבל לפני מותו, יהודה המכבי בראייתו המדינית הרחבה, ידע לכרות ברית היסטורית עם רומא. לכן כאשר הממלכה הסלאוקית שקעה בסכסוכים פנימיים, אחיו של יהודה, יונתן ושמעון, ניצלו את התמיכה של רומא כדי להקים מדינה עצמאית, שבהמשך אף הפכה לממלכת החשמונאים, שהייתה המדינה היהודית העצמאית האחרונה עד להקמת מדינת ישראל".
