קונפליקט בית שמש? עכשיו המחזמר
הדרת נשים, מתח חרדי-חילוני, קרבות על המרחב הציבורי - בית שמש היא אולי סמל לכל אלה, אבל קבוצת נערים ונערות ממגזרים שונים בעיר, החליטה לנסות לשנות את השיח דרך מחזמר שהם מעלים - "שחור לבן": "כל אמן הוא סוג של מחנך, ועשויים לצאת מהשילוב הזה דברים מקסימים"
מנחם: לא היה.
שירי: מה אתה אומר? מוזר.
מנחם: אנחנו בעניין של הקנטה?
שירי: למה הקנטה? זה לא שהפתעת אותי, זאת המציאות שהתרגלנו אליה: צד אחד נותן ותורם ולא מקבל כלום בתמורה, וצד אחד קונה בתים לשם שמיים.
הדיאלוג הכמעט טריוויאלי הזה, שהתרחש כנראה ב"מאהל הפרייארים" או "עצרת גזירת הגיוס", פותח את המערכה הראשונה במחזמר היומרני משהו של להקת "בין השמשות" מבית שמש – "שחור ולבן", במטרה לטפל ביחסים המתוחים בין חרדים לחילונים, מתוך מטרה של קירוב לבבות וגישור על פערים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"את המחזמר כתבתי בתקופת מערכת הבחירות הסוערת בבית שמש", מספר מימון בן חמו, מנהל הלהקה וכותב המחזה. "כשנכנסתי לאינטרנט באותם ימים, נחרדתי ממה שראיתי. הסמנטיקה של התגובות שהופיעו שם נעה סביב הצורך 'לזרוק את החרדים ואת הערבים לים', ולתדהמתי אף היכרתי חלק מהמגיבים - אנשים שפויים, משכילים, שבאמת הפגינו שנאה טהורה".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- לבם במזרח: לא קל להיות רב אמריקאי
- שקופות: כשדבורה רצתה הפסקה בהריונות/ רות קוליאן
- חולל בית קברות יהודי ביוון: "עוד שישה מיליון"
"בין השמשות" היא להקת הנוער הייצוגית של בית שמש משנת 1999, עוד הרבה לפני היריקות, ההקצנה והמדרכות הנפרדות. הקבוצה שזכתה עם השנים בלא מעט פרסים ותחרויות, ואף הופיעה בחו"ל - יצרה בעיקר הפקות מוזיקליות, עד שלפני כשנה החליטו בן חמו והמנהל המוזיקלי שלום סטו, להעלות מחזמר מקורי שיעסוק ביחסי חילונים-חרדים בחברה הישראלית.
"את המחזמר כתבתי באוטובוס של קו 417 הנוסע מבית שמש לירושלים", נזכר בן חמו. "באופן סימבולי, הקו הזה, שלא כמו קווים אחרים בבית שמש, הוא 'קו מעורב' וניתן בהחלט לפגוש בו חייל חילוני ובחור ישיבה ישובים על ספסל אחד.
"בתחילה רציתי לכתוב מחזמר קלאסי, עם סיום 'מתבקש', הפי אנד וחתונה. אבל אז תפסתי שהמחזמר הזה עשוי להיות שליחות. אנשים יצאו ממנו, וישאלו את עצמם: איפה לא הייתי בסדר. צריך לזכור שהארץ סערה סביב אירועי בית שמש: היריקות, הדרת הנשים, הבחירות ועוד".
בלי הפי-אנד
השניים העלו את ההצגה במתנ"סים המקומיים, בסיועו של המנהל נעם דרסינובר, ובתוך זמן לא ארוך צברה אלפי צופים, ביניהם אורח מעט בלתי צפוי: ראש העיר החרדי של בית שמש – משה אבוטבול, שייחל כי "היא תצליח להוריד קצת מהניכור והאנטגוניזם הקשה והמוכר, ותגרום לקירוב לבבות".
עלילת ההצגה נעה סביב שירי, סטודנטית חילונית, פעילה חברתית בעלת אוריינטציה שמאלנית, הפוגשת את מנחם, בחור ישיבה המתנדב בארגון חסד, ומציע לה, איך לא, להכיר את העולם שלו. שירי מגיעה למנחם, למורת רוחו של סבה היפואי שחושש כי "היא תתחיל להדליק נרות", אך שלא כצפוי, דווקא מנחם הוא זה שמושפע מהחברה החדשה שלו, ומחליט להתגייס לגולני. במהלך לחימה נופל מנחם, ובמכתב שהשאיר לפי הנוהל, הוא מודה לשירי על פתיחת הצוהר לעולמה, ומזמין אותה לעולמו הדתי. הנרטיב כולל גם עלילת משנה משפחתית בין-דורית סבוכה, אך המוטיב המרכזי היה ונשאר הקונפליקט הדתי-חילוני במדינת ישראל.
כמו המחזה, גם הלהקה ומפיקיה מורכבים משחקנים דתיים, חרדיים וחילוניים גם יחד. הבימאית סתוונית גודשמיט היא אישה חרדית, וכותב המחזמר בן חמו, נמנה על המגזר הדתי-לאומי, דתל"ש שחזר. צוות השחקנים מעורב, וכולל את תושבי בית שמש והקיבוצים הסמוכים. "דווקא את מנחם, בחור הישיבה, מגלם בחור חילוני למהדרין", אומר בן חמו. "הייתי צריך ללמד אותו, באחת הסצנות, לקרא את הגמרא ב'מנגינה', באינטונציה הנכונה".
אלא שאליה וקוץ בה. הדתיים צוחקים, החילונים זורמים לאולמות (ולא תמיד מבינים את הבדיחות), אבל חרדים איִן. "קיימת בעייה הלכתית להופיע מול ציבור כזה מפני שמדובר במחזמר שבמהלכו בנות שרות", בן חמו מסביר. "ייתכן שבהמשך אנסה להתאים את המחזמר הזה, או משהו דומה, גם לקהל חרדי".
"מעבר לקריירה אני רואה בזה שליחות" מוסיף בן חמו. "כל אמן הוא שליח, וגם סוג של מחנך, וכששניהם נפגשים - עשויים לצאת דברים מקסימים. ל'שחור ולבן' יש מסר אחד פשוט: אנחנו אחים ויש לנו שתי אפשרויות, לאכול אחד את השני או לחיות ביחד".
