חיפשתי עבודה בהריון - וגיליתי שאין לי סיכוי
קרן, בת 36, גילתה שהיא בהיריון במקביל לחיפושי עבודה. היא החליטה לספר למעסיקים הפוטנציאלים על ההיריון רק בשלבים המאוחרים של תהליכי המיון - ובתגובה ספגה תשובה שלילית אחת אחרי השנייה. "התחושה העקבית היא שהסיבה היחידה שלא התקבלתי היא העובדה שאני בהיריון", היא אומרת. טור אישי
קוראים לי קרן, בת 36+, נשואה ואמא לילד בן 5, ועוד אחד בבטן. עובדת ברצף מאז השחרור מהצבא, בעבודות שונות. בשנים האחרונות עבדתי בתחום האדמיניסטרציה הבכירה, וכעת אני שוב מחפשת עבודה.
עוד על אפליית נשים בעבודה - בערוץ הקריירה:
מחפשות עבודה בהריון? פשוט תשקרו
פוטרה בזמן הריון - ותפוצה ב-50 אלף שקל
כ-50% מהמנהלות יעדיפו גבר על אישה הרה
ליצירת קשר עם קרן - לחצו כאן
התחלתי לחפש עבודה. שינסתי מותניים, שפצרתי קורות חיים, שיווקתי אותם טוב יחסית, אפילו הגעתי ללא מעט ראיונות פרונטאליים. לקראת סוף הראיונות, כשהרגשתי שכבר יצרתי רושם טוב ויש סיכוי טוב שעברתי את הריאיון בהצלחה, סיפרתי למראיין או למראיינת על ההיריון שלי. חשפתי למעסיקים הפוטנציאליים את העובדה שאני בהיריון, כיוון שהרגשתי שלא נכון להתחיל יחסים על בסיס הסתרה, אלא על גילוי מלא והגינות.
אלא שהתגובות, אף שתמיד היו מנומסות, היו תמיד שליליות. ברור שלמעסיק מותר לבחור את העובדים שלו ומותר לו להחליט להעסיק עובד או עובדת אחר, אלא שהתחושה העקבית היא שבמקרים רבים הסיבה היחידה שלא התקבלתי הינה העובדה שאני בהיריון.
כך למשל, מקום עבודה אחד שכבר קיבל אותי החליט לפתע לשנות את דעתו בגלל "פערי שכר" שלא התקיימו, או שלמרות שבמספר מקרים הייתי המועמדת המועדפת (לפי "מקורות יודעי דבר" בתוך החברות), לאחר ה"תגלית" הועדפה מועמדת אחרת בעלת כישורים פחותים.
יכול להיות שהוטל עלי חרם ולא סיפרו לי? אז אני בהריון. בשורה משמחת מאוד, אבל כשזה מגיע לחיפוש עבודה כנראה שמדובר בקללה.
האנשים שסביבי מנחמים אותי ואומרים לי כמה שאני "אמיצה", ומציעים לי לנוח בתקופה הזו, ולחזור לחפש אחרי הלידה. זו התייחסות לא הוגנת. אני אישה בריאה, בעלת ניסיון ומקצועיות ששווים לא מעט, והכי חשוב - מעוניינת לעבוד ולהוכיח את עצמי ויכולותיי. אני רוצה לתרום למקום עבודה, בעבודה שמכבדת את עצמה ואותי. בתחום שלי. מה כבר ביקשתי?
חברה שתעסיק אותי, גם עכשיו "במצבי", תרוויח עובדת מקצועית, מסורה ונאמנה, גם לפני הלידה וגם אחריה. חופשת הלידה תעבור מהר, ותוך חודשים ספורים אחזור לעבודה במרץ מלא, יחד עם הכרת תודה למעסיק על שהשיקולים שלו היו לטווח הארוך, ונכונים ומקצועיים נטו.
אז למה להתייחס אלי כמצורעת? למה אני צריכה להתנצל על מצבי או להרגיש שאני צריכה להתחנן שייקחו אותי לעבודה?
ועוד דבר קטן אחד:
כבר הגעתי לראיונות, טרחתי, התלבשתי, התאפרתי, התארגנתי, מצאתי חניה וכל המסביב. לכל הפחות, במסגרת ההגינות האנושית - תחזירו מענה. לחיוב או לשלילה. אל תשאירו אותי תלויה באוויר. תזכרו שיש בן אדם בצד השני, גם אם אני בסך הכול "עוד מחפשת עבודה", ועוד בהיריון.
ש לכם הצעות עבודה לקרן? ניתן לפנות אליה במייל:hike78@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
