"המדריך לרוצח": מי החביא את הגופה שלי?

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"לוד - בין יאוש לתקווה": מצוינת ולא מנחמת

חדשות הלילה: עדיף מסך חשוך

"מראה שחורה": להתענג על מר גורלנו

אנאליס קיטינג (ויולה דייוויס, מועמדת לאוסקר) היא מרצה קשוחה ונחשקת לחוק פלילי באוניברסיטת שקר כלשהו בפילדלפיה. המיין ג'וב שלה הוא סניגורית במשפטים פליליים, אבל היא מצליחה לשלב יפה בין שתי המשרות: בתחילת כל שנה היא בוחרת ארבעה סטודנטים מבריקים ונותנת להם עבודה במשרד עורכי הדין המשגשג שלה (שאותו מאכלסים, באופן מוזר, רק קיטינג עצמה ושני עוזרים נוספים).

לארבעת הסטודנטים האלה - כמו גם לשאר הכיתה, אבל למי אכפת - היא מנחילה את המורשת שלה לגבי עבודה כעו"ד בחוק פלילי: אם זה יגרום לך לנצח את התיק, זה כשר.

"המדריך לרוצח". סדרת נוער משודרגת

מהדקות הראשונות של הפיילוט אפשר להסיק שקיטינג מסנג'רת את ארבעת הסטודנטים שנבחרו בשנה הנוכחית לכל מיני סוגים של עבודה משרדית סטנדרטית, למשל העלמת גופות. הצופה פוגש אותם ביער אפל עם גופה מגולגלת בשטיח, כשהם מתלבטים לגבי המהלך הבא.

הסדרה נעה בין זמן הווה - שבו מתרחשים המשפטים שקיטינג מעורבת בהם, משפט אחר בכל פרק, לבין עלילה מקבילה הקשורה ליחסים המעורערים של קיטינג עם בעלה, ולפרשיית העלמותה המסתורית של סטודנטית צעירה שלו. מידי פעם חוזרים רגעי הפלאשפורוורד האפלים בהם ארבעת הסטודנטים הנבחרים מתקדמים עם הגופה שלהם ועם העלילה.

מה שמאפיין את "המדריך לרוצח" (במקור - "How to Get Away With Murder") יותר מכל הוא טביעת האצבע של ריימס. אמנם את "המדריך" יצר פיטר נוולק, אחד הכותבים של ריימס, שעברה הפעם לעמדת המפיקה הבכירה, אבל הפוני הוא אותו הפוני והטריק אותו הטריק. שחקנים שחורים בתפקידי מפתח, דיאלוגים מהירים, סצנת סקס מרובות חד או דו מיניות, מוזיקה מורטת עצבים.

כל אלה יוצרים את התחושה שאתה צופה בסדרת נוער משודרגת, אבל כזו שעושה את העבודה, וההוכחה היא כנראה ימי חמישי של רשת ABC, שבה משובצות בהצלחה שלוש סדרות של ריימס אחת אחרי השנייה: "האנטומיה של גריי", "סקנדל" ו"המדריך לרוצח".

היהלום הוא ללא ספק פרופסור קיטינג. בגילומה של דיוויס, קיטינג היא לא רק אשה עם חיבה מובהקת לבגדי עור, היא למעשה הציר שעליו נעה הסדרה והיא נושאת אותה על כתפיה הרחבות דיין.

נכון שהאישיות שלה עדיין מלאת סתירות (אשה כל כך חכמה וחשדנית, ובכל זאת שני לקוחות שלה משקרים לה בקלות בשני פרקים מתוך שניים; האשה שכבר ראתה הכל ובכל זאת הרעיון שבעלה מעורב איכשהו במקרה רצח מוציאה אותה לחלוטין משיווי משקל, ואלו רק דוגמאות), אבל גם העלילה המופרכת לא מפריעה לנוכחות הייצרית והחדה של דיוויס לעורר לחיים כל סצנה שהיא משתתפת בה.

לידה שאר הדמויות, בעיקר הסטודנטים שלה, שמלכתחילה נדמה שאיש לא התאמץ במיוחד להפוך אותן למורכבות או אנושיות, מחווירות ומתפיידות.

ויולה דיוויס. נושאת את הסדרה על כתפיה בהצלחה

על פניו "המדריך" נראית כמו שילוב מוזר של סדרת משפטים שהזדווגה עם סדרת מתח, אם כי בסופו של יום קשה היא לא באמת עונה על ההגדרה סדרת בית משפט, כמו שאיש לא יטען ש"האנטומיה של גריי" היא סדרת בית חולים ו"סקנדל" היא סדרת פוליטיקה.

אם אתם מגיעים אליה עם ציפיות להתאמה בין עולם המשפט האמיתי ובין מה שתראו בסדרה, תתכוננו לצפייה מטרידה מאוד. אם אתם מוכנים להעלים עין מהעדרם של תכונות כמו עקביות, הגיון ועלילה סדורה, ואתם מוכני להסכין עם קרעי עלילה תפורים בגסות, ופה ושם פסיכולוגיה בשנקל, מחכה לכם גילטי פלז'ר סביר ומותח במידה מבית היוצר של "שונדלנד".