רב-עומאן: הסולטן גוסס וקרב הירושה בדרך

"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

ציון 6 בתעודה: האם ישראל מדינה מושחתת? / ד"ר דורון נבות

ישראל והגוש הסוני: משת"פ חשאי לפיוס? / יואל גוז'נסקי

בלי איסלאם. הדמוקרטיה הגדולה עולה כיתה / ד"ר גיורא אלירז

בשבח הכישלון. חלום התיירות לחלל לא נגוז / ד"ר דגנית פייקובסקי

עבור רבים מתושבי עומאן, קאבוס הוא עומאן ועומאן היא קאבוס. הפופולריות שהוא זוכה לה אינה מקרית. קאבוס תפס את השלטון מידי אביו, סעיד, ב-1970 בסיוע הבריטים ערב עזיבתם את המפרץ. הוא סיים בהדרגה את הנחשלות שאפיינה את הסולטנות ואת בידודה הבינלאומי.  

יחסים קרובים מאוד בין המדינות השכנות. סולטן עומאן בן סעיד ונשיא איראן רוחאני(צילום: רויטרס)

כחלק ממדיניות ייחודית זו עומאן שומרת על היחסים הקרובים ביותר עם איראן ביחס לשכנותיה, מאז סייעה איראן לקאבוס לבסס את שלטונו ולדכא את המרד בט'פאר. ביקורו של חסן רוחאני במסקט במרס 2014 היה ביקורו הרשמי הראשון במדינה ערבית מאז נכנס לתפקידו כנשיא איראן.

הסולטן שתמיד הציע "שירותים טובים"

באוגוסט 2013 היה זה סולטן קאבוס שערך את הביקור הראשון של ראש מדינה כלשהי באיראן לאחר היבחרו של רוחאני, ביקור שבו הציע קאבוס, שוב, את "שירותיה הטובים" של ארצו, הפעם בתיווך חשאי בין ארצות הברית לבין איראן בנושא הגרעין. עומאן, אשר בתחומה קהילה שיעית קטנה ממוצא הודי (דבר המקשה על איראן להתערב בתחומה), מנצלת את קשריה עם איראן גם כמנוף השפעה מול סעודיה שאת השפעתה, הפוליטית והדתית, עומאן מבקשת לרסן. עומאן ואיראן, החולקות את המעבר הימי החשוב בעולם, הידקו עוד את היחסים הפוליטיים והכלכליים שלהן מאז בחירת רוחאני: בדצמבר 2013 נחתם מזכר הבנות לפיו עומאן תייבא גז איראני, השיחות על הנחת צינור גז בין המדינות הותנעו מחדש ואף הוזכרה האפשרות לבנות גשר שיחבר ביניהן מעל המצר.

גם יחסה של עומאן לישראל היה שונה בהשוואה לשכנותיה וגרם לה לא פעם למתח עמן. עומאן תמכה בהסכם השלום הישראלי-מצרי ולא ניתקה, כפי שעשו מרבית מדינות ערב, את יחסיה עם מצרים. בדצמבר 1994 אירח קאבוס את ראש הממשלה יצחק רבין במסקט, בירת הסולטנות, בביקור פומבי ראשון של מנהיג ישראל במדינת מפרץ, ולאחר הירצחו שלח נציג בכיר להשתתף בהלוויה.

תיירות זרות בשוק במסקט, בירת עומאן(צילום: AFP)

אם לא יחליטו על יורש, יפתחו את צוואת הסולטן

לשחקנים רבים באזור ומחוצה לו אינטרס ברור בשימור יציבותה של הסולטנות בשל מיקומה הגיאו-אסטרטגי הרגיש ותפקידה הבינלאומי הייחודי. אולם, עתידה הפוליטי של עומאן גם תלוי בהסדר ירושה יוצא דופן. חוקת עומאן מ-1996 קובעת (סעיף 6) כי בתוך שלושה ימים מרגע שהתפנה תפקיד הסולטן תקבע "מועצת המשפחה" את היורש. אם לא יגיעו חברי המועצה להסכמה יש לפתוח מכתב (בשני העתקים) שהסולטן גנז שבו הוא קובע את יורשו. לפיכך משבר ירושה הוא אפשרות שיש לקחת בחשבון שכן עלולים להיווצר מאבקים בין ענפי המשפחה השונים, או בין המשפחה לבין הצבא. כמו כן, שבטים ומחוזות שונים, בהם ט'פאר, עלולים שוב להתמרד.

אחד הנושאים שיכולים להיות מושפעים מחוסר יציבות בסולטנות הוא הנושא האיראני. עומאן היא המדינה הקרובה ביותר גיאוגרפית ופוליטית לאיראן מבין מדינות המפרץ. ניתן לומר כי תרומת קאבוס לשיחות עם איראן הייתה בעיקר פרוצדורלית, אך הגישור העומאני נדרש כל עת שמתגלע משבר, לכן זעזועים פנימיים בעומאן בוודאי לא יתרמו למשא ומתן זה.

נשיא איראן רוחאני בתרגיל צבאי בים הערבי (ים עומאן)(צילום: EPA)

מה יהיה בגורל מדיניות החוץ הפרו-מערבית?

גם שכנותיה הערביות של עומאן מודאגות מיציבותה ומהכיוון העתידי של מדיניות החוץ שלה. עדות לכך הופיעה ב-2011 כשהסולטנות הכריזה על גילוי "תא ריגול" של איחוד האמירויות שנועד, כך נראה, לבחון את טיב קשריה של עומאן עם איראן ואולי לעמוד על זהות יורשו של קאבוס.

האם שינוי פרסונלי בהנהגת עומאן יביא בהכרח לשינוי במדיניות החוץ שלה? ספק אם יהיה שינוי מהותי באסטרטגיה כה בסיסית, המונעת מצורך הישרדות גרידא, שמטרתה לאזן במיומנות בין שכנים לבין אינטרסים מתחרים. סביר גם כי עומאן, שהייתה הראשונה מבין מדינות המפרץ הערביות שפורמלית התירה לארצות הברית להשתמש במתקניה הצבאיים, תשנה את האוריינטציה המדינית, הפרו-מערבית, שלה. כמו כן, אם אכן יפקוד את עומאן משבר פוליטי פנימי, וזה לא ודאי, אזי סביר כי היא תבקש להפחית את מידת המעורבות שלה בענייני האזור ולהקדיש משאבים ניכרים לטיפול בשיכוך מתחים פנימיים.

סולטן עומאן מעולם לא יישם במלואו את החרם על ישראל(צילום: AFP)

מעבר לרפורמות הפוליטיות והכלכליות הנקודתיות והסיוע הכלכלי ממדינות המפרץ, קאבוס צלח את אירועי הטלטלה האזורית גם בזכות הלגיטימציה הלא מבוטלת שהוא זוכה לה בסולטנות. בשונה ממקומות אחרים שבהם אחזה הטלטלה, המפגינים בעומאן, ברובם, ביקשו במפורש להמשיך ולהיות נתיניו של קאבוס. אין זה פלא. תקופת שלטונו של קאבוס הביאה לסולטנות שגשוג וקדמה. לשם המחשה, התוצר הגולמי לנפש עמד ערב עלייתו לשלטון על 350 דולר וכיום הוא עומד על יותר מ-25 אלף דולר. אולם, שלטונו האבסולוטי ומרכזיותו בכל מהלך החיים בסולטנות (קאבוס הוא גם ראש הממשלה, שר ההגנה ושר האוצר) יקשו לשמור על היציבות הפוליטית בלכתו.

מקובל להניח כי שלושת המועמדים המובילים לתפקיד הם בניו של דודו, טארק. אולם, לשלושתם ניסיון מוגבל בניהול ענייני המדינה שכן קאבוס מידר את כל מי שיכול היה לאיים על מעמדו. מעבר לשאלה הפרסונלית, לא ברור עד כמה יצליחו מוסדות המדינה להישאר יציבים עם לכתו.

בנוסף להשלכות על המצב הפנימי במדינה, לכל איום על היציבות בעומאן יכולות להיות השלכות על יציבות שכנותיה ועל שוק האנרגיה העולמי. תפוקת הנפט של עומאן אינה משמעותית ביחס לשכנותיה (945 אלף חביות ביום בממוצע). מרכזיותה קשורה בעיקר להיותה חולשת על הפתח האסטרטגי למפרץ - מצר הורמוז - צוואר הבקבוק הימי החשוב בעולם. יתרה מכך, העובדה כי נמליה המרכזיים, מתקני האחסון, הזיקוק וצינורות הולכת הנפט והגז נמצאים מחוץ למפרץ מעידה על חשיבותה במצב שבו נחסמים המצרים.

עומאן לא הצליחה להקטין את תלותה בהכנסות מרווחי נפט, ולירידת המחירים החדה בשוק הנפט, אם תימשך לאורך זמן, תיתכן השפעה על יכולתו של הממשל המרכזי להמשיך ולספק את מרבית צורכי האוכלוסייה. צמצום ההוצאה הממשלתית, צעד נדרש במקרה זה, עלול להעמיד בפני יורשו של קאבוס, שספק אם ייהנה מאותה מידה של לגיטימציה, אתגר משמעותי נוסף.

יואל גוז'נסקי, לשעבר איש המועצה לביטחון לאומי, הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב

המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים