בואו נוכיח שיש אלוהים
"הייתה יציאת מצרים? כמה שנים נמשך השעבוד? וכמה אנשים יצאו ממצרים? המחזירים בתשובה חייבים לדבוק בסיפור הפרשני, למרות שהתורה מספקת נתונים אחרים. להבדיל מהם, אני לא מחפשת הוכחות למציאות האל"
ריגוש של ספר טלפונים
לכאורה, רשימת שמות היא עניין טכני ומשעמם, אבל רק לכאורה, כיוון שמבין הרשימות וכאילו בלי כוונה, מבצבצות סוגיות מרתקות; שם מפתיע השולח אותנו אל עברה של אחת הדמויות, היעדרן של דמויות אחדות מול בולטוּת יתר לאחרות, תאריכים מעוררי תמיהה, קשרי משפחה שנחשפים ועוד.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת שמות
בפתיחת פרשת "וארא" נמצאת רשימה של שמות בני ישראל במצרים. הרשימה מוזרה וחלקית, ומנויים בה ראשי שלושת השבטים הראשונים בלבד: ראובן, שמעון ולוי. ניסים ונפלאות טמונים גם בעומקה של רשימה זו, וממתינים למי שיסכים להעמיק בה. בדברי אתייחס ל"הפתעה" אחת בלבד מתוך רשימת וארא, שבה מטמונים רבים.
כמה זמן שועבדנו במצרים?
על פי ההבטחה האלוהית לאברהם, אורכה של גלות מצרים הוא ארבע-מאות שנים
(בראשית ט"ו, י"ג): "ויאמר לאברם... גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע-מֵאוֹת שָׁנָה". לפי הדיווח בפרשת "בא", הגלות ארוכה קצת יותר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".
אלא שהתבוננות ברשימת הדורות שבפרשת וארא, מלמדת שהגלות ארכה לא יותר משלושה דורות. כך למשל, קהת, בנו של לוי, נמצא כבר ברשימת האנשים שירדו מארץ ישראל למצרים. ברשימה שלנו מתוארת צמיחת משפחתו של קהת עד לדור השחרור (שמות ו', י"ח): " וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שנה".
עמרם בן קהת הוא אביו של משה. נמצאנו למדים – שלושה דורות חיו אבותינו במצרים: קהת ירד אליה, עמרם נולד בה, ומשה יצא ממנה. איך שלא נמתח את השנים והדורות, וגם אם נוסיף שנות נפילים לאבותינו, לא נצליח לצבור יותר ממאה-וחמישים שנים (ואפילו הפרשנים הנדיבים ביותר מגיעים ל-240 שנים בלבד).
למה זה חשוב?
בעיית מניין שנות הגלות לא קשורה רק לאמינות הסיפור המקראי, קושי גדול לא פחות מתעורר ביחס למניין היהודים שיצאו ממצרים. שהרי אם ארכה הגלות רק שלושה דורות, איך נסביר את המסורת המקראית ולפיה בני ישראל ירדו למצרים בשבעים נפש (או כ-140 בחישוב הנשים), ויצאו ממנה שש-מאות אלף גברים בני עשרים ומעלה?! (שזה אומר לפחות מיליון וחצי בני אדם).
בשביל להגיע לריבוי טבעי משובח כל כך, צריכה הייתה כל אישה יהודייה ללדת יותר מארבעים(!) ילדים (וזאת בלי לקחת בחשבון תמותה ועקרוּת ואת רצח התינוקות שביצע פרעה). הפרשנים מציעים הצעות שונות ויצירתיות להאריך את שנות הגלות, ולהסביר את הילודה העצומה, אלא שהשאלות חזקות מתשובותיהן.
ההוכחה הטובה ביותר לאמונה
ובעצם, מה אכפת לנו כמה אנשים יצאו ממצרים, ומה אכפת לנו אם בכלל
הייתה יציאת מצרים? ייתכן שקוראים חילונים יופתעו לדעת שגם בימינו אלה (ונדמה לי שאף ביתר שאת מבעבר) רבנים רבים הנדרשים לסוגיית האמונה באלוהים, מבססים את דבריהם על טענתו ה"היסטורית" של רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" (א', כ"ה):
"וְכֵן פָּתַח אֱלֹהִים דְּבָרָיו אֶל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל: 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם', וְלֹא אָמַר: 'אֲנִי בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּבוֹרַאֲכֶם' וְכֵן פָּתַחְתִּי לְךָ מֶלֶךְ הַכּוּזָר כַּאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי עַל אֱמוּנָתִי, הֲשִׁיבוֹתִיךָ מַה שֶּׁאֲנִי חַייָּב בּוֹ וְחַיָּבִין בּוֹ כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר אֶצְלָם הַמַּעֲמָד הַהוא בִּרְאוּת עֵינֵיהֶם וְאַחַר כֵּן הַקַּבָּלָה הַנִּמְשֶׁכֶת שֶׁהִיא כמַרְאֵה הָעָיִן".
טוען ריה"ל, כי האמונה היהודית באלוהים מבוססת על חוויה חושית המשותפת לבני אדם רבים עד מאוד – התגלות האל לישראל במעמד הר סיני. צאו וראו כמה מיוחדת דת ישראל: לא נביאים סיפרו לנו על התגלויות וניסים, לא הוכחות לוגיות שכנעונו, אלא מיליון וחצי איש מבני עמנו (כמעט חצי מהם כשרים לעדות...) ראו בעיניהם ושמעו באוזניהם את ההתגלות האלוהית. והרי כמות כזו של בני אדם לא יכולה להמציא סיפור משותף ולתאם גרסאות, ועל כן חובה עלינו להאמין, טוענים רבנים אלה בשם ריה"ל, שאלוהי ישראל ותורתו אמת הם.
משום כך חשובה למחזירים בתשובה האמונה בהיסטוריות של סיפור יציאת מצרים על שנותיו, ובעיקר על מניין משתתפיו (ו"גוגל" קצר ילמד עד כמה פופולארי השימוש בטיעון זה בקרב מחזירים בתשובה).
שלושה במחיר אחד
ביסוס האמונה על ההתגלות האלוהית ביציאת מצרים ומעמד הר סיני "משתלמת", שכן אם מיליון וחצי אנשים ראו את הניסים, ומיליון וחצי עדים אינם טועים - הרי שלא רק קיומו של האל הוכח, הוכחו גם האמונה בבחירת עם ישראל, והחובה לקיים את מצוות התורה. דומה שאין הוכחה משתלמת מזו, ולכן מובן המאבק הפרשני, הנמשך עד ימינו אלה, על אמיתות שנות הגלות ומספר הנגאלים.
והאמונה שלי?
אני לא מחפשת הוכחות למציאות האל, ואף נרתעת מהן. אני לא מאמינה שעם ישראל
הוא "העם הנבחר", ולא מאמינה שהתורה נוצרה על ידי ישות לא אנושית. אני מאמינה בחובתי לתקן את עצמי ולהשתתף בתיקון העולם, ואני מאמינה שהמסורת יכולה לסייע לי בכך. אני חווה את הציווי המוסרי לא רק כתשוקה פנימית, אלא גם כצו חיצוני, ומשום כך הוא עבורי – צו דתי. תחושה זו כל כך חזקה עבורי, שאין לה צורך בהוכחות, ואני חושבת שרע ומר יהיה גורלי אם אזדקק להן.
בפתיחת ספר שמות, כאשר משה נשלח אל בני ישראל, הוא מבקש מאלוהים שיגדיר את עצמו למען בני ישראל. אלוהים מציע למשה הגדרה פלאית (שמות ג', י"ד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם".
אהיה. זו התשובה היחידה שאני יכולה להציע לחוויה הדתית. זו בעיניי פסגתה. אין הוכחה, אין ודאות, אין עמים נבחרים ואין "פרסים" למאמינים, יש רק חוויית נוכחות (ועל כן האמונה הדתית היא בחירה ולא כורח) "אהיה אשר אהיה" הוא האלוהים. אמן.
"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים"
בציווי זה טמונה המחלוקת הגדולה בין "אנשי ההתגלות" ל"אנשי הבחירה": עבור "אנשי ההתגלות" המחפשים הוכחה למציאות האל, ההסבר לציווי המרכזי לזכור את יציאת מצרים, הוא שסיפור זה מבסס את אמונתם הדתית.
עבור "אנשי הבחירה" סיפור עבדוּת מצרים והגאולה הוא הבסיס לחובתנו המוסרית שלא לשעבד עמים ואנשים אחרים, ולהתחייב לפדות את נשמתנו מכל שיעבוד שהוא.
ובבית המדרש של הטוקבקים
1. השבוע התבשרנו על קמפיין אוטובוסים חרדי חדש בירושלים: "לבוש קצר = מקצר חיים". ואם לא די בכך – הקמפיין מוקדש לעילוי נשמת "קדושי הר נוף". אינני יודעת מי אחראי על קמפיין בזוי זה, אבל אני יכולה להבטיח לו שברגשותיי הוא מצליח לפגוע רק מעט, לעומת זאת, את הדימוי של אלוהיו הוא משחית.
איזה מין אלוהים יש לך? אל נקמן וקטנוני, חסר אבחנה ורחמים? אלוהים שאכפת לו מאורך חצאיותיהן של נשים? אלוהים שהורג את מאמיניו באכזריות בגלל שאי-שם מסתובבות נשים קצרות-חצאית? אמור לי מי אלוהיך, ואומר לך מי אתה...
2. מטקבק 11 כותב לי: "לרוחמה המבולבלת, על פי המקורות, שפרה ופועה הן יוכבד ומרים אשר על מעשיהן זכו לבתי כהונה ומלוכה..." בתגובה לכך מוסיף זאב "עוד תיקון - משה לא משלח את ציפורה בגלל הפגיעה שהעזה לעשות על ידי הצלת חייו. במדרש מתואר כי אהרון אמר למשה, אנו מצטערים אלו שכבר עכשיו נתקעו במצרים, למה להביא עוד אנשים. אגב, בעוד כמה שבועות, בפרשת יתרו, יתרו אומר למשה 'אני חתנך יתרו בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה'. משה לא זרק את אשתו, אלא שמר עליה".
חברים יקרים לי מאוד, אתם לא באמת חושבים שאני לא מכירה את המקורות האלה... למה אתם מעדיפים לייחס לי חוסר היכרות והבנה, מאשר לייחס לנו - לי ולכם - מחלוקת. אני מכירה את המסורות הפרשניות שאתם מעלים, ובוחרת שלא לבחור בהן. המדרש עבורי הוא לא חובה פרשנית, אלא חירות פרשנית, ואני בוחרת בו כשזה נראה לי מתאים. עכשיו, רק אחרי שנניח שאנחנו מכירים אותם המקורות, אבל מתייחסים אליהם אחרת, אפשר לנהל מחלוקת רצינית.
שבת שלום!
