כה אמרו חכמינו: 10 עצות לחיים טובים

1. פרשנויות, או עובדות?

הדבר המרכזי שפוגע בנו, חוסם או מכעיס אותנו הוא הפרשנות שאנו מייחסים לעובדות - ולאו דווקא העובדות כהווייתן. ההנחות שאנו מניחים ביחס להתנהגות הזולת, הן אלו שגורמות לנו לחוש רגשות שונים, בדרך כלל שליליים, המובילים אותנו לתגובה העלולה להיות לעתים פוגענית והרסנית.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

תקשורת אפקטיבית מושתתת על עובדות ולא על פרשנויות, ואנו נוטים לעתים קרובות לנתח את החוויות השונות העוברות עלינו מזווית נקודתית מסוימת, אישית מאוד, צרה ואנוכית למדי.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• אוסטרליה: "נאנסתי. הרב אמר לי לעזוב את זה"
• "מגילות קומראן" הבבליות: ד"ש מהגולים
• "יהודים החוצה": מצעד אנטישמי בלונדון
  

עלינו לסגל לעצמנו את היכולת להבחין בין עובדות אובייקטיביות - לבין הפרשנות שאנו נוטים להצמיד להן. "דווקא עובדות אינן בנמצא, כי אם פירושים בלבד" (פרידריך ניטשה).

2. קנאה: זה לא על חשבונך

קנאה היא ביטוי למצוקה רגשית, הנוצרת כאשר אין לאדם כלים יעילים להתמודדות

עם קשיים הנקרים בדרכו. הקנאה היא רגש בסיסי, ראשוני ועוצמתי, המשבש את דרכי ההתנהלות, ופוגם בדפוסי החשיבה.

"המקנא - ימיו מועטים, מפני שדואג למה שלא יזיק לו ולא יועיל לו, וימות ביגון", אמר רבי שלמה אבן גבירול. כאשר אנו "מתבוססים" בקנאתנו, אנו מתעלמים, באופן פרדוקסאלי, מהקשיים ומהבעיות של מושאי הקנאה שלנו.

גם אם אחרים סביבנו זכו לשפע רב יותר, ידוע וברור לנו בשכלנו כי הם לא קיבלו זאת על חשבוננו, שהרי כבר קבעו חכמינו: "אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימא" (בבלי, יומא לח, ע"ב).

3. סננו אנשים מרעילים

במקרים שבהם ברור לי כי עשיתי את המיטב, ואני משוכנע שאין לי מה לתקן - הרי שהבעיה אינה במגרש שלי, ועלי להרפות מהנושא. עלינו להמיר מחשבות שליליות בחיוביות: עלי לשנן כי אין בביקורת כדי לפגוע בביטחון העצמי שלי. שהיא נובעת מתסכולים, מגרעות או קשיים אצל האדם שפוגע בנו.

"עלי אין יריביי חולקים כלל. הם חולקים רק על הדמות שהם ציירו לעצמם ממני - ועל איש כזה ראוי אכן לחלוק" (רבי נחמן מברסלב).

כלי זה מתאים רק למערכות יחסים קצרות טווח שנקלענו אליהן, שלא מתוך בחירה כגון: קשר עם הממונה עלינו, או עמיתים במקום העבודה. כך למשל, כאשר הבוס נוהג כלפינו בגסות רוח, רוטן ללא הרף על התוצרים המוגשים לו, או מנסה להשתלט עלינו ולהצר את צעדינו - ללא כל הצדקה עניינית - אנו מחויבים למען שלוותנו הנפשית, לא לתת לדברים לחדור אלינו.

הבוס מתעלל? עלינו לעשות כל שבידינו כדי שהתסכולים שלו לא יהפכו לתסכולים שלנו(צילום: shutterstock)

אנו רק המראה שבה משתקפת בבואתו של האחר, הפוגע. עלינו לעשות כל שבידינו על מנת למנוע תוצאה של הפיכת התסכולים שלו – לתסכולים שלנו.

"דבריהם המרושעים של אחרים עלינו, לעתים קרובות אינם מתייחסים כלל אלינו, אלא הם ביטויים של רוגז ומורת רוח, שסיבותיהם שונות לגמרי" (פרידריך ניטשה).

4. העצמת סביבתנו היא העצמת עצמנו

עלינו לבחון כיצד אנו משפיעים על האנשים סביבנו: האם אנו מסייעים להם לצמוח ולגדול, או שמא אנו חוסמים ואולי אף מקטינים אותם? האם האנשים השוהים במחיצתנו רגועים ומאושרים - או שמא הם רגוזים ומפוחדים?

ככל שאדם חש את עצמו קטן יותר, כך גובר הצורך שלו להקטין את זולתו! אנו כמובן לא רוצים להיות קטנים. יש לנו מחויבות כלפי סביבתנו: עלינו לפעול להעצמתם של הסובבים אותנו - בני זוג, ילדים, הורים, חברים, עמיתים ותלמידים. אם איננו פועלים להעצים את האחרים, הרי שאנו מקטינים אותם - אך גם את עצמנו: "כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו" (הראי"ה קוק).

5. זוגיות מוצלחת היא תוצאה של נתינה

אהבה היא פועל, לא תיאור של רגש בלבד. אהבה היא עשייה, השקעה, נתינה,

הקרבה למען האחר מבלי לתור אחר תמורה, ומבלי לערוך התחשבנות. אין לאהבה קיום ללא נתינה אמיתית וכנה. האהבה היא גם פועל יוצא של הנתינה - וגם המניע המרכזי לה.

בייחוד במערכת יחסים זוגית, מולידה הנתינה שתי תוצאות משמעותיות: "נתינה מולידה אהבה ונתינה מולידה נתינה" (ע"פ הרב אליהו דסלר).

כשמדובר ביחסים בין בני זוג. נתינה היא לתת לבן הזוג בדיוק את מה שנדרש לו. זו עשויה להתבטא במישורים שונים: נוכחות, אוזן קשבת, מחמאות, חיזוקים, ייעוץ, שיתוף - הכול על פי צרכי בן הזוג, שאותם חשוב לאתר.

"כאשר שני בני הזוג יגיעו למעלת הנתינה, אהבתם לא תיפסק וחייהם יהיו מלאי אושר ונחת" (הרב אליהו דסלר).

6. עניי עירך קודמים

ניתן לדמות כל מערכת יחסים משמעותית שיש לנו, כיציאה אל מסע ממושך. כאשר אנו יוצאים למסע איננו יודעים אילו תחנות, קשיים או הזדמנויות יצוצו בדרך. וכפי שבמסע ננצל כל תחנת הצטיידות לחידוש מלאי, כך עלינו למצות כל תקופת פריחה במערכת יחסים להענקת אמפטיה ותשומת לב, אשר יזינו את הקשר בימים קשים.

רגע לפני שאנו רצים להציל את העולם, כדאי להיטיב עם הקרובים אלינו, עם בני ביתנו והמעגלים של חברינו(צילום: shutterstock)

רגע לפני שאנו רצים להציל את העולם, כדאי להסתכל פנימה; להיטיב תחילה עם הקרובים אלינו, עם בני ביתנו והמעגלים של חברינו, השותפים לנו במסע החיים.

7. מחפשים אשמים? יש לכם בעיה

כאשר האדם מתבונן בעצמו, אין הוא מבחין בפגמים בהתנהלותו, ונוטה מטבעו

לתלות את קולר האשמה בזולת. אנו עומדים על מגרעותיהם של חברינו בקלות, אך משום מה כמעט ואיננו מצליחים להבחין בשמץ מחסרונותינו.

"האדם מטבעו מתאמץ תמיד להסיר מעל עצמו כל אחריות למעשיו, ולא רק כלפי אחרים, אלא אפילו כלפי עצמו הריהו מתנער מכל דבר..." (רבי חיים שמואלביץ).

מאוד נוח לנו לשטוח טרוניות כלפי סביבתנו, שכן אם נכיר בכך שגם לנו יש חלק בקשיים שבחיינו, נהיה מחויבים לעשות מעשה. יהיה עלינו לשנות דבר-מה באופן שבו אנו חווים את סביבתנו ומגיבים לה – וזה לא קל.

האשמת הסביבה נוחה לנו מאוד, שכן היא מסירה מעלינו כל אחריות למצב הבלתי רצוי שאנו מצויים בו, ו"מצדיקה" את חוסר המוטיבציה שלנו לחולל שינוי בחיינו. הבעיה היא שהאשמות אלו אינן מקדמות אותנו כלל, הן מצמצמות וחוסמות את התפתחותנו.

האשמה מכל סוג שהוא היא שלילית וחוסמת במהותה. אין האשמות מצמיחות ואין האשמות חיוביות! "מדרכו של כסיל להאשים את זולתו בכישלונו. מי שמתחיל להחכים מאשים את עצמו, ומי שמשכיל אינו מאשים איש" (אפיקטטוס).

8. האשמה עצמית מול אחריות אישית

ההבדל בין השתיים נעוץ בטיבו של הדיאלוג הפנימי: כאשר מחשבותיו של האדם שליליות, הן יוצרות מעגל סגור של אשמה. מחשבות מסוג זה מתמקדות במכשולים ובבעיות, והן מרפות ידיים. זוהי האשמה עצמית שאינה מקדמת כלל. האדם אינו רואה תקווה, אלא מתבוסס בתחושות תסכול או ייאוש ("אני גרוע ולעולם לא אצליח", "למה עשיתי שטות שכזאת, תמיד אני עושה כך") – ובמעגל הקסמים הזה אין פתרון בר-השגה.

לעומת זאת, כאשר השיח העצמי חיובי, האדם רואה את המציאות נכוחה, על פגמיה וליקוייה, אך נותן לעצמו מענה ענייני, מקדם ומצמיח ("בפעם הבאה אפעל באופן שונה", או "החלטתי הייתה שגויה") - זוהי נטילת אחריות. האדם מתמקד בשאלות המוכוונות לפתרון, שמעצימות אותו ומאפשרות לו נקודת מבט חדשה על האירועים, המובילה אותו לפעולה אפקטיבית.

9. תתבוננו ותלמדו

קיימת זיקה ברורה בין התבוננות לצמיחה. ככל שאדם פוקח עיניים למתרחש, הרי הוא עולה ומתגדל מבחינה רוחנית: "כל אדם בידו להתעלות ולהתנשא בעל עת ובכל שעה, וזוהי גדולתו של האדם – בחיר היצירה... והדרך לכך היא על ידי התבוננות ושימת לב" (הרב חיים שמואלביץ).

ללא התבוננות פנימית, נחזור שוב ושוב על אותם דפוסי פעולה ותגובה, ונשתומם מדוע איננו מקבלים תוצאות מוצלחות יותר(צילום: shutterstock)

10. איך מתמודדים עם שינויים?

כל שינוי כרוך באי-נוחות ובחוסר ביטחון מפני הבלתי צפוי. חשש זה הוא טבעי וברור. עם זאת, אם לא נעז, לעולם לא נדע אם היה בידינו להצליח וההזדמנות חלפה לבלי שוב. כדי להתמודד – אני מציעה לפעול בשלושה שלבים:

• ספרה של נילי סופר “לחיים טובים”, יצא בחודש הבא בהוצאת “ידיעות ספרים”