"הדירה": יד שלישית משופצת ומתפוררת
סרט מתח בלגי מ-2008, שזכה לרימייק הולנדי, הגיע סוף סוף להוליווד. זה מעיד על כך שהתסריט של "הדירה" עובד בכל שפה, אלא שהרעיון המעניין הופך פה לפארסה מגוחכת על גברים שטחים, דוחים וחובבי בלונדיניות - לא מעט בגלל תצוגת משחק מסורבלת של הכוכבים. לפחות אפשר ללגלג עליהם
הבמאי הבלגי אריק ואן לוי ביים ב-2008 את "הדירה", סרט מתח שבבסיסו רעיון לא רע בכלל: חמישה חברים טובים, כולם נשואים ודי מצליחים, חולקים לופט שרק הם יודעים על קיומו. אליו הם יכולים להגיע כשהם רוצים לבגוד, לשתות, לעשות סמים, בקיצור: כל הקלישאות של התענוגות האסורים שהם מפנטזים עליהם מחוץ לבית.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
הפנטזיה האורבנית מתנפצת כשבוקר בהיר אחד הם מגלים שמישהו חגג יותר מדי, וזה נגמר בגופה של אישה צעירה שנמצאת בדירה. עכשיו הם צריכים לשבור את הראש מי מהם עשה את זה, מי האישה, להריץ תיאוריות קונספירציה על מי יכול לגלות על המקום ולרצות לנקום בהם (כל מי שמכיר אותם, בערך), לריב, לגלות אמיתות כואבות ושקרים מכעיסים, להציג יחס דפוק לנשים וייצוג ממש לא מחמיא של גברים ולהיכנס לפאניקה עד לפיתרון מפתיע שבתקווה הדרך אליו תהיה סבוכה, אך גם מותחת.
הרעיון לתסריט שכתב בארט דה פו היה כל כך מושך שב-2010 הוא זכה לרימייק הולנדי, וכעת הסרט יוצא לאקרנים גם בגרסה אמריקאית, שנעשתה על ידי היוצרים הבלגים, עם סיוע מהתסריטאי הוותיק ווסלי סטריק - השם שמאחורי התסריט המשובח של "פסגת הפחד" וגם של "ארכנופוביה", (אבל, גם את הגרסה המחודשת של "הסיוט ברחוב אלם"). העיבוד האמריקני היה מוכן כבר ב-2011, אבל ההפצה עוכבה עד עכשיו בגלל החלפת ידיים בחברות ההפצה. אחרי כל ההמתנה, אפשר לומר שמה שמקבלים בתמורה הוא סרט כל כך גרוע, שחוויית הצפייה בו יכולה להיות כיף אדיר.
ברצינות, אפשר להתגלגל מצחוק במהלך הצפייה ב"הדירה" - במיוחד אם אתם נהנים לצחוק על הדמויות, התסריט המעט צפוי, הליהוק הלא הגיוני של שחקנים שלא יודעים מהי אינטונציה לדמויות מפתח, וריבוי הקלוז-אפים הדרמטיים מכל זווית אפשרית בצירוף קרשנדו מחריש אוזניים להדגשת כל רגע חיוני בעלילה.
מה שיש לנו כאן הוא חבורה גברית, שבראשה אדריכל מצליח בשם וינסנט (קארל אורבן). הוא זה שמעניק לחבריו מפתחות ללופט הנחשק, בבניין שהוא תכנן. הסרט נפתח מהסוף,
כשהחגיגה נגמרת במוות של גבר שזהותו עוד לא מתגלה לנו שנופל אל מותו מהדירה הידועה לשמצה. מכאן אנחנו הולכים אחורה לחקירה משטרתית שמשולבת בפלאשבקים לאירועים מחיי החברה של החבורה, וגם להתנהלות בבוקר גורלי אחד, שבו גילו לתדהמתם שיש גופה של אישה צעירה ויפה במיטה שלהם. כאמור, כל מה שצריך כדי שיהיה לנו סרט מתח טוב ביד.
אבל מרגע לרגע, עם הגעת החברים לדירה, מה שאמור להיות מותחן סקסי ומסמר שיער מתגלה כפארסה מלאת פאשלות. אורבן מפגין תצוגת משחק שבה כל מה שהוא יודע לעשות זה לדבר לאט, מעט ובטון דרמטי זהה, ולא משנה אם הוא אומר "פאק!", או "היי, אחותך ממש פצצה" כשהוא מקניט את פיליפ, אחד מהחברים (בגילומו של מתיאס שונרטס הבלגי).
אל המלודרמטיות החדגונית שלו מצטרפת איזבל לוקאס שמגלמת את שרה הפתיינית. מי שאמורה להיות נערת החלומות של כולנו מתנהלת כמו בובת חלון ראווה שהפיחו בה חיים, ולא טענו את הבטריה שלה עד הסוף. הכוונה לא למראה, אלא למשחק. גם היא מדברת לאט, במה שאמור להיות חושניות, ונראה יותר כמו קושי ברכישת שפה על הספקטרום האוטיסטי.
מנסים להציל את המצב דמותה החיננית קצת יותר של אן מוריס (רייצ'ל טיילור, ד"ר פילדס מ"האנטומיה של גריי"), אישה מסתורית והמתח המיני שנרקם בינה לבין כריס הפסיכיאטר טוב הלב שבחבורה (ג'יימס מרסדן בעוד בחירה קולנועית איומה). גם החנון שבחבר'ה, לוק הממושקף (וונטוורת' מילר הנאה), יודע לשחק, וכהוכחה לכך הוא נראה מבוהל רוב הזמן ובשאר הזמן כעומד לפרוץ בבכי.
בזמן שהגברים שלבושים כולם בג'קטים אפורים וחליפות תואמות רבים בדירה, אנחנו למדים שכולם נשואים. רוב בנות הזוג חמוצות כל כך שלא ברור למה הם התחתנו איתן מלכתחילה. הנשים האלו כולן, שימו לב: בעלות שיער חום כהה. הנשים הנחשקות איתן הם בוגדים הן ברובן, מפתיע: בלונדיניות לוהטות וחייכניות.
עם נגיעות קלות של דיבור על כך שמי שמתפרנסת לזנות לא צריכה להתפלא שאונסים אותה, זלזול פוגעני באנשים שמנים (גברים ונשים), עיקר הנעלבים מהסרט הזה צריכים להיות דווקא הגברים הפעם.
בזמן שאנחנו מתקדמים אל סוף מחוכם לכאורה, "הדירה" מציג מופת של גבריות דוחה. חברויות אמיצות הן רק רעש רקע בדרך לעוד סקס, זוגיות היא כיסוי לריקנות ומרמור, והחיים כולם הם בור של שטחיות שאין בו שום דבר חוץ מעוד זיוף שנדרש כדי להשיג עוד סקס. מזל שכל זה עטוף בכל כך הרבה קלוז-אפים, מבטים רבי משמעות וצעקות שאפשר לצחוק קצת ולקוות שהסרט הזה באמת מנותק לחלוטין מכל מציאות.
