מתמודדים יקרים, תעזבו את וובה ואלה!
נכון מאירי, יש אנשים שבאים למירוץ למיליון בשביל לנצח ולזכות בכסף, ולא רק בשביל להוכיח שהם מסוגלים להעביר בננות. טום ואוריאל, הבטחתם - אז תקיימו. אלכסה, בהצלחה עם הקרסול ועם אלוהים. סמדר שילוני מבקשת מהמתמודדים להפסיק כבר לעצור את וובה ואלה, וגם מאחלת בתיאבון לשני
שבעה זוגות נותרו במירוץ, ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת, ממש עכשיו, בקוסטה ריקה הפראית, כדי לומר כמה מילים לכמה מהם.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
נפתח בך, מאירי היקר. אני מבינה שהגעת מבית של כסף, ושיש לך עניין להוכיח שבעצם אתה לא הפרחח המפונק שאנשים חושבים שאתה. בחרת לעשות את זה על ידי השתתפות בתוכנית ריאליטי שמעמתת אותך עם אתגרים קשים מאוד, ואתה מעיד שאתה עושה פה דברים שבחיים לא היית עושה, כמו העברה של קוקוסים מנקודה אחת לשנייה והתאמת בבושקות.
ככה, אתה מאמין, תחזור משדה הקרב עם הוכחה שהפכת ראוי לכל השקלים האלה, כי בכל זאת, בניגוד לאנשים אחרים שסתם חיים את חייהם הממוצעים עם המהמורות הבנאליות שבמקרה הטוב מישהו מעלה אותן ליוטיוב, אתה התעמתת במירוץ עם השדים הכי גדולים שלך, כלומר עם דבש של בננה.
בפרקים הקודמים:
חיבוק לתאומים, נשיקות לוובה ואלה
לא שאני מזלזלת ביחוס המשפחתי שלך חלילה (להיפך, אני כן), אבל של נעליך כשאתה מדבר על וובה ואלה, שני החצופים האלה, שבאו כדי לשחק (!) ולנצח את המשחק (!!) ו – השם ישמור - לקחת את הכסף! שזה פשוט דבר מגעיל (וגם כל כך יהודי נצחי מצדם!) ואני לא מבינה למה ההפקה מחכה, ולמה היא לא מקיאה את האלמנט החוצה מהפורמט הזה, ויפה לג אחד קודם. אה, כבר שלת את הנעליים?
ועכשיו הם נעלמו! אוי. זה בטח מרגיש נורא. חיבוק גדול.
טום ואוריאל היקרים, אני מתה עליכם. הייתי מביאה לכם שוקולדים ופרחים לוולנטיינ'ס דיי אפילו אם הוא היה נופל על תשעה באב, אבל בחייאת, נשבעתם בפעם הקודמת שאם שני הרוסים נשארים במירוץ אתם מפסיקים לעצור אותם, אז חליק מקיאטו, לפחות תעמדו במילה שלכם. אני יודעת שקצת התהפכתם ועכשיו אתם כבר לא ראשונים וצריכים לנפות מהסוף, אבל יש עוד זוגות במשחק הזה שמצבם לא מזהיר. כמו למשל זאתי, איך קוראים לה, הבחורה מהצ'יינג'.
מה קרה לתנועה להפלת שלטון האימה של אלכסה? נתתם לנו הצצה מרגשת לאחורי הקלעים של דיקטטורת ההצבעות, השחלתם גם תקוות אנדרדוג קטנה על חוויה מתקנת מול מלכת הכיתה, ואיכשהו כשהגעתם ללוח, שוב נשלחה היד הפחדנית לתמונה של וובה ואלה. חבל. אתם יותר טובים מהבחירה הזאת. אתם במשימה מאלוהים, לא האלוהים של יוכי ולינור, אולי, אבל אלוהים חשוב אחר שהסמיך אתכם להוציא את האצבע מהסכר ולהפנות אותה אל המלך העירום. פליז פליז פליז, אל תבאסו.
אלכסה היקרה. אני מתארת לעצמי שמאז שחזרתם לארץ, טובי הרופאים והחוקרים אפסנו אותך מיד במעבדה מתקדמת וניסו לפענח את הפציעה המרתקת ממנה את סובלת. איזו מן פציעה מוזרה זו, הם אומרים לעצמם. לרגעים היא מכה בכל הכוח ומונעת ממך אפילו לדרוך על הרגל, ומאלצת את רז לשאת אותך ואת התיק שלך ואת האגו שלך עד לנקודות הסיום, ולרגעים היא נסוגה לחלוטין ואת מנתרת בשיפולי הרים ובמעלה גרמי מדרגות, עמוסה בקוקוסים ובאננסים ובמה לא. איך לעזאזל תצליחי להיאבק בפציעה החמקמקה הזו? האם תוכלי לה?
חבל שכשאלוהים נכנס לגוף שלך במשימת החרקים ולקח במקומך את העכביש בזמן שאת תפסת צבע בהוואי (איזה סיפור כיסוי הוא מכר ללינור ויוכי? אני בסידורים, דברו עם רבי בנימין הכל בחזקת סומין?), הוא לא לקח לעצמו גם דקה כדי להסדיר את העניין הפעוט סלש טיטני הזה, ולפטור אותך אחת ולתמיד מהקרסול הנקוע סלש גיד קרוע סלש דלקת שהמריאה עד הברך סלש "מהר שמישהו יקרא לצלם כי ממש כואב לי".
שני, את צודקת, אוכל הוא אחד הדברים שמניעים את העולם. תמשיכי ליהנות מאוכל ולדבר עליו, וכדי שלא ניאלץ להיפרד כשתחזרו לארץ, נמציא בשבילך ז'אנר ריאליטי חדש ומסעיר – ריאליטי בישול! אני מקווה שזה יתפוס.
בפרק הבא – הדחה, ועד כמה שאני מתמוגגת מהומור העצור המריר של וובה ואלה, אני מקריבה אותו בלי לחשוב פעמיים, כדי לראות אותם ממשיכים הלאה.
יש אנשים שיש להם שתי אמהות, יש אנשים שיש להם בקושי אלוהים אחד, ויש אנשים שיש להם משפחה שלמה שלא הם בחרו, ובואו נקווה שהם לעולם לא יעניקו לה את הנחת בלראות אותם נשברים. אמן.
